דרכמות

רוח בלהות מרחפת מעל אירופה, רוח משבר החוב היווני ובחירת סיריזה.

כמעט חמש שנים שקועה יוון במשבר כלכלי, חברתי ופוליטי: התכווצות דרמטית בכלכלה היוונית, קרוב ל60% אבטלת צעירים ולפחות 20% אחוז אבטלה בכלל, הרס של המגזר הציבורי ושירותי הממשלה שמשליכים לחסדי שמיים המוני נזקקים ומכירת חיסול של נכסי המדינה.

כחלק מ"הסיוע" האירופי ל"טיפול" במשבר בוצע "ניסוי" ענק ב"בנייה מחדש" של הכלכלה היוונית ברוח ניאו ליברלית קשוחה: פיטורים חסרי תקדים במגזר הציבורי, קיצוצי פנסיות מאסיבים, שינוי בחקיקת העבודה (וגם יציאה פעילה נגד האיגודים המקצועים), מכירה מאסיבית של הנכסים הציבורים (כולל איים, נמלי תעופה וכדומה).

המשבר כלל גם התערבות אירופאית (שם קוד לגרמנית וצרפתית) חסרת תקדים בענייניה הפנימיים של מדינה חברה בגוש היורו. בין השאר: אילוצו של פפנדריאו (אחד מראש הממשלות הקודמים) לבטל את משאל העם שתכנן על "החילוץ" האירופאי והקפאה של הסיוע ליוון (ע"י הפקידות האירופאית!) בתקופת הבחירות הקודמות לנוכח עלייה בפופלאריות של מפלגת שמאל שהתנגדה לצנע (אפשר לקרוא על הפרשה הזו בפוסט מהתקופה ההיא בבלוג של מי שהוא עכשיו שר האוצר היווני).   הטיפול הקשוח במשבר היווני שימש כשוט על אירלנד בשיא המשבר שם ומונף גם היום על ספרד, פורטוגל ואיטליה.

בשנים האלו עברה גם הפוליטיקה היוונית משבר עמוק, שעה שחלק מהאליטות היווניות היו מוכנות לכל מחיר (ובלבד שישלמו אותו העניים ומעמד הביניים). עבור חילוץ מהחוב והשארות ביורו עברו חלקים גדולים מהיוונים רדיקליזציה פוליטית ואנטי אירופאית, התעצמו תופעות כמו השחר הזהוב מימין ותנועות המחאה (שסיריזה היא כנראה ביטויין הפוליטי) משמאל.

כמעט חמש שנים ובניגוד להבטחות הטרויקה הכלכלה היוונית איננה מצליחה להתאושש ולהתרחב ומשבר הכלכלה היוונית רק מחמיר.

היורו: סקילה וכריבידיס

סקילה וכריבדיס

את המשבר היווני צריך להבין בקונטקסט של משבר היורו. היורו נולד בחטא, איחוד מטבע בלי איחוד פוליטי או תקציבי, ומכאן שתי בעיות היסוד שלו, סקילה וכריבידיס של ים היורו:

  1. היורו מנוהל כמטבע אירופאי ע"י טכנוקרטים אירופאים (בפרט עם השפעה חזקה של הבנק המרכזי הגרמני) ובלי השוט של פיקוח דמוקרטי שיש לממשלות נבחרות (לא שזה הוכיח את עצמו יותר מדי, אבל זה נושא לפוסט אחר).  הסיוט האנטי-דמוקרטי הזה הוא משאת הנפש של כל הנאבקים על "עצמאות" הבנק המרכזי (עצמאות ממה? מפיקוח דמוקרטי) ותומכי המדיניות הזו בקרן המטבע הבין לאומית אבל למיטב ידיעתי רק בגוש היורו נוצרה הפרדה מושלמת כזו בין רצון הבוחר לניווט המדיניות המוניטרית.
  2. ניתוק בין מדיניות פיסקלית (תקציבית) שאותה מנהלת כל מדינה בנפרד (זו מרחיבה וזו מקצצת, זו מאזנת וזאת משקיעה) למדיניות המוניטרית המשותפת שאותה מנהל הבנק המרכזי. כך שהמדיניות המוניטרית יכולה לחבל ולקזז את המדיניות הפיסקלית שאותה מנסה המדינה להוביל. הפרדה כזו גם יוצרת מאבק בין מדינות היורו על ההשפעה על הבנק המרכזי, על איזו מכלכלות אירופה (השונות מאוד זו מזו) הוא משרת. בפועל לאורך חייו משרת היורו את האג'נדה הגרמנית ומהווה תחליף למארק הגרמני החזק (אני נזהר מלומר את הכלכלה הגרמנית, שכן גם היא ועובדיה נפגעו בסופו של דבר ממדיניות המיתון, גם אם פחות מהאחרות).

 מדינה יכולה לאזן אי שיוויון בפיתוח ובהשקעות בתוך המדינה עם השקעה ממשלתית. בין מדינות ריבוניות מנווטים שערי המטבע (להלכה לפחות) השקעות לאזורים החלשים, שם המטבע חלש יותר ועלות הייצור לפיכך נמוכה יותר (במחירים מערביים). זה למשל היה הנתיב לפיתוח של סין ושל הנמרים האסייתים לפניה. אבל בגוש היורו נוצר עיוות: מחד, מטבע יקר שמתאים לכלכלת הענק הגרמנית העשירה והיעילה, מטבע שהופך ייצור תעשייתי מפותח במדינות הפריפריה האירופאית ללא כדאית ומאידך העדר מוחלט של מנגנון איזון ממשלתי שיזרים את פירות הייצור הרווחי להשקעות בפריפריה האירופאית, שכן לאירופה אין ממשלה ותקציב משותף.

 בטווח הבינוני (שמגיע בימים אלו לקיצו כנראה) יצר העיוות הזה, מתוגבר בביטול המכסים בין מדינות האיחוד האירופאי, משאבה אדירה של ייצור תעשייתי מתקדם מהפריפריה של גוש היורו אל המרכז הגרמני. התעשייה האיטלקית או היוונית לא יכלו להתחרות בתעשייה ההולנדית והגרמנית בלי חומת מכס ובעיקר בלי מטבע ריבוני. פועלים זולים לתעשייה הגרמנית אפשר למצוא בזול יותר בפולין ובליטא. בזמן שהפריפריה עברה "דה תיעוש" נותר למדינות הפריפריה להסמך על תיירות (של תיירים גרמנים או בריטים ושבדים מחוץ לגוש היורו) ולהגרר לתחרות פראית של הורדת מיסים לחברות בינלאומיות (נוסח זו שהביאה חברות תוכנה גדולות לאירלנד) במחיר שחיקה בהכנסות המדינה.

 החילוץ שלא היה

 הצידוק "המוסרי" לכאורה למדיניות הצנע הרדיקלי, המשולבת בהעמסת הלוואות ענק על כתפיהם של היוונים שהולידה את האבטלה מפלצתית ושמשמידה דור אבוד של יוונים צעירים, הוא החילוץ האירופאי. "קיבלתם מאיתנו הרים של כסף ועל כן תקיימו את המדיניות שאנחנו דורשים מכם" אומרים האירופאים ליוון. אך האם באמת היה חילוץ?

 מתברר שהכסף שמוזרם לכלכלה היוונית כ"סיוע" מיועד בעצם כמעט אך ורק להחזר חוב לנושים, בנקים אירופאים ועוד מרוויחי בועת היורו. השקעות בכלכלה היוונית לא רואים מזה. נכון, יש גם תספורות לחלק מהחוב. אבל מרביתן כנראה בכלל לחוב הפנימי היווני, כלומר החוב לבנקים הגרמנים משולם במלואו בזמן שהחוב לפנסיונרים היוונים נמחק. יש טענה (שלא הצלחתי לבדוק בעצמי) שחלק מהחוב הזר (אג"ח יווני) נקנה ע"י הנושים במחירי רצפה בסיבוב ספקולטיבי שכבר היה ברור שמדובר שיוון חדלת פרעון אך החוב שמשולם עליהם הוא במחיר האג"ח הנקוב (המלא).

 הכלכלן יאניס וארופאקיס, שר האוצר החדש של יוון, כינה את הצנע הזה בזמנו "הונאת צנע" שבו לא מטפלים באמת בפשיטת הרגל אלא מזרימים המון כסף בתנאים שמעמיקים את משבר החוב ובכך מייצרים עוד חוב.

הדרך שלא נבחרה

 כפי שכתבתי גם בעבר, בהעדר הצלחה של היוונים בשמיטת חובות חלקית בהסכמה אירופאית ובשינוי מהותי של יחסי הכוח בין המדינות שבגוש היורו, עדיפה ליוון פרישה משוק היורו וחזרה למטבע ריבוני, שאותו תוכל לפחת משמעותית ובכך להוזיל את הייצוא במדינה.  כך יוון תוכל גם לנהל מו"מ אמיתי עם נושיה על שמיטת חובות חלקית ובהעדר הסכמה (ולמרות ההצהרות הזהירות של סיריזה כרגע נדמה לי שהקו הגרמני הנוקשה יתקשה להתפשר) לפנות לנתיב של שמיטת חובות ריבונית נוסח ארגנטינה.

 נראה שזה הקו שסיריזה ושר האוצר החדש מטעמה (כלכלן שמאלי רציני למדי וכותב בלוג מוצלח שעליו המלצתי בעבר) ובזמנו כלכלן הבית של valve שניסתה ליצור חברת הייטק ללא היררכיה)  יובילו במשא ומתן עם אירופה.

 רוח אתונה

כפי שלמשבר היווני היו השלכות מרחיקות לכת על משבר היורו בכלל כך גם לפרישה יוונית מהיורו יכולות להיות השלכות כאלו. ייתכן זעזוע אמיתי במעמד השליט בכלכלה האירופאית (ובפרט בגרמניה) יכול לגרור "הערכה מחדש" של מדיניות הצנע הנוראה שנכפתה על מרבית הכלכלה האירופאית ולשינוייה. ואפילו תתכן התפרקות של גוש היורוף עם פרישה של איטליה, ספרד, פורטוגל בחזרה למטבע ריבוני, או לחילופין, פרישה של גרמניה מהיורו (עם חזרה למארק החזק שלה), מה שיאפשר לשאר גוש היורו להתייצב מחדש. המשבר היווני יגרום אולי לבוחרים האירופאים לדרוש פיקוח פוליטי ודמוקרטי, החסר כל כך, על המדיניות המוניטריות והמטבע האירופאי המשותף או מדיניות תקציבית משותפת בהלימה למטבע משותף. אחרי כמעט חמש שנים של סבל ביוון, יכולה אתונה שוב להיות לפיד לאירופה.

 נכון, יש גם תסריטים אופיטימיים פחות, בגידה של הפוליטיקאים של סיריזה בציבור העצום שהצביע להם והמשך מכירת החיסול של יוון. התפרקות של היורו שלא תהיה בסיס לצמיחה חדש אלא למלחמה קרה כלכלית באירופה ולשקיעה מחודשת של הכלכלת העולמית במיתון, שגם כך כבר גובה קורבנות רבים ומערער מדינות ומשטרים מממצרים וסוריה ועד רוסיה.

 הדרמה היוונית יכול להיות 29' (שהולידה את השפל הגדול וההדרדרות למלחמת העולם השנייה) ולא 45' של תוכנית מרשל. גם התנפצות הרעיון של מטבע משותף יכולה לחזק כיוונים לאומנים שפורחים גם כך באירופה החבולה, אני תקווה שלא כך יהיה, מההצהרות הפומביות לפחות של ראשי סיריזה נראה שגם הם אינם חפצים בתסריט הזה. לא בטוח שזה בשליטתם.

 אינני מומחה לסיריזה, אני לא יודע מדובר במפלגת שמאל אמיתית או בפאסדה שמאלית למפלגה לאומנית.  אני יכול רק לקוות שהם לא יתגלו כפאסדה או פארסה, אלא יצליחו להיות הדבר האמיתי. אני יודע שיוון  העתיקה הייתה ערש תרבות המערב, היא הורישה מסורות פוליטיות ואידיאות, תרבות, רעיונות ואפילו מילים שמשחקות עדיין תפקיד חשוב מאוד בחיי אזרחי העולם הדמוקרטי במאה ה21. הלידה מחדש של האומה היוונית בגלגול המודרני שלה הייתה פחות מוצלחת, עם היסטוריה של בעיות כלכליות והפיכות צבאיות.  אבל ברגע הקונקרטי הזה, המאבק על יוון, על עתידו של היורו, ואפילו הצלחה חלקית של סיריזה בתקיעת תריז במדיניות הצנע ההרסנית, תשפיע על גורלם של מיליונים, על המוני הקורבנות של המדיניות הזו באירופה ובעולם בכלל. השפעה שיכולה להיות חשובה לרוח המערב לא פחות מעמידתם של 300 ספרטנים בתרמופלאי, מנאום המגיפה של פריקלס, או המסעות המופלאים ההם של אודיסס והארגונאטים.

ליוונים אין דבר (כמעט) להפסיד מלבד כבליהם, עולם ומלואו לפניהם לזכות בו.

קריאה נוספת:

גדעון עשת על אותו נושא, עם ההשוואה הבלתי נמנעת להתעקשות הנושים בהסכם וורסאי ולאן היא הובילה..

אור לציון:

הנה משפט שאמר שר האוצר היווני החדש השבוע (כבר הבנתם שאני תופש ממנו..) :

"יוון מוכנה לדון על הכל חוץ משני דברים: "הנצחה של מערבולת החוב הדפלציוני והתכחשות לביקורת שלנו לתוכנית החילוץ"
מתי אצלנו שר האוצר יאמר משפט כזה? (או לפחות – יבין את המשמעות שלו ואת נגזרות הפעולה).

נ.ב

אחרי שפירסמתי את הפוסט גילית שהנמסיס במרקר פירסם לפני שבועיים פוסט בנושא בחירת סיריזה. לא הופתעתי לגלות שאליבא המרקר הבעיה של יוון היא הועדים, חוסר האפקטיביות של הסקטור הציבורי והגודל שלו והמחוברים מול הבלתי מחוברים. אף מילה על הדברים שמנהיגי סיריזה אשכרה מדברים עליהם: מאקרו כלכלה, משבר היורו, דפלציה והתמיכה שלהם (בניגוד לכתוב בכתבה) בביטול חלק מקיצוצי הענק של הסקטור הציבורי וההתנגדות לתוכנית הצנע.  העיקר שיש מ.ש.ל (מה שצריך להוכיח) ולעזאזל העובדות. תוהה איך אנשים ממשיכים לספר לי איך העיתון הזה משרת את הדמוקרטיה הישראלית ומה בדיוק הההבדל בין העיתונות שהוא מייצר לישראל היום.

3 מחשבות על “דרכמות

  1. פינגבק: סופו של שלטון העם | ה-8 במאי

  2. ofirdato

    רק רציתי להגיד תודה על הפוסט הזה ועל הבלוג בכלל. כתיבה בהירה ועמוקה, איזה ניגוד למאמרים של נחמיה שטרסלר בהארץ ("היוונים לא רוצים לעבוד קשה. הם מאמינים בארוחות חינם. הם רוצים להמשיך לחגוג בטברנות, לרקוד סירטאקי וללגום אוזו — ושהגרמנים יממנו בעבורם את החגיגה."). עם המאמרים שלך ושל ג'וזף שטיגליץ, אני מרגיש שלמדתי באמת על המצב ביוון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s