שנאת העובדים של גיא רולניק עולה מדרגה

"קוראים לזה הסתה"

פוסט תגובה קצר לאיבוד הרסן של גיא רולניק:

בתשדיר רשות המסים – הדמויות השחורות על הגב שלנו? זה רק האינסטלטורים הגנבים או גם המיליונרים בקביעות במונופולים ובעשרות אלפי משרות מיותרות?

— guyrolnik (@grolnik) February 7, 2013

אפשר להגיד כל מיני דברים על התשדיר המופרך של רשות המיסים. גם על קו הצדק המגוחך וגם על הטענה כאילו המיסים שאנחנו משלמים ירדו. אפשר גם לזכור שרוב בעיית ההון השחור בישראל מרוכזת כנראה בארגוני פשע שמעלימים מס על סחר בבני אדם, סמים, פרוטקשן ומה לא. אפשר גם לשער שהכסף הגדול (אולי אחרי ארגוני הפשע) הוא העלמת המס הסמי חוקית של "מתכנני המס" המתוחכמים מהאלפיון העליון. מנהלים שמחזיקים "חברות" פיקטיביות בשביל לחסוך לעצמם מס הכנסה ולהכיר הוצאות ברכב המפואר,חברות ישראליות שכמעט לא משלמות מס באמצעות תכנון מס חוצה גבולות ויבשות ועוד כאלו. האינסטלטור שעובד בשחור מדי פעם (ולא שזה לגיטימי) הוא רחוק מלהיות מרכז הסיפור.

אבל יש דברים שאי אפשר להגיד. ההשוואה של מעלימי מס, גנבים לעשרות אלפי עובדים? הקביעות על "מיליונרים" ועשרות אלפי משרות מיותרות מדגימות בדיוק את קו המערכת של המרקר , טחינת שקרים חוזרת ונשנית עד שהיא נהיית עובדה. אבל כאן רולניק מסלים הלאה ואומר בעצם שהם אויבי הציבור, עבריינים, כמו אלו שהפרסומות של רשות המיסים מזהירה בפניהם.

התיאור של עובדי החברות הממשלתיות "כדמויות השחורות על הגב שלנו" לקוח היישר מעולם הדימויים של בנימין נתניהו, מלך הימין הישראלי שהמשיל לפני קרוב לעשור את "האיש השמן והאיש הרזה". כן, כן רולניק, שכבר שנה וחצי מתיימר להנהיג את המחאה ולצערי חלק מרעיונותיו גם נקלטו אצל חלק מהמשתתפים, הוא בשר מבשרו של הימין הכלכלי מבית מדרשו של נתניהו, גם שהוא מנסה למכור לנו סיפורים נורדיים.

יכלתי לציין שוב שממילא מדובר בשקר, שדוח הממונה על השכר מראה שמרבית עובדי החברות הממשלתיות נהנים אולי ממשכורת גבוהה יחסית לעובדי כפיים (כן, המלגזן בנמל אשדוד מקבל יותר, על כל מלגזן כזה יש 10 סמנכ"לי כלום בפיתה שמקבלים פי 2) אבל ממש לא כזו שהופכת אותם למיליונרים,גם השכר הממוצע של מהנדסי אלתא ותע"א שאחראים להגנה האווירית של ישראל לא מתחרה במשכורות ההייטק האזרחי (אם אתם לא מאמינים לי תבדקו לבד).

יכולתי גם לתהות מאיפה שלף רולניק  את "עשרות אלפי המשרות המיותרות" שעל גבינו? כי אפילו בתע"א, אולי המעסיק הגדול בין החברות הממשלתיות, יש בקושי 12 אלף. ובטח אחד או שניים מהם עושים משהו נכון ונחוץ, בהתחשב ברווחי תע"א ובתרומה האדירה שלה לבטחון ישראל. אולי אלו העובדים הסוציאליים המיותרים בלשכות הרווחה המפוצצות? המורים בכיתות הענק? יכולתי, אבל לא נראה לי שרולניק נותן לעובדות האלו להפריע לו

בעולם מתוקן אולי היה אפשר לתבוע את רולניק, במציאות זה לא יקרה. תביעה תשרת את יחסי הציבור של רולניק (אותו תעלול שאלדד יניב קיווה לשווא שיקרה) וממילא הרף הנדרש בתביעת "לשון הרע" נגד עיתונאי הוא גבוה במיוחד (ובצדק) ואין כנראה עו"ד בצד התביעה שיצליח להתמודד עם הניסיון של עו"ד מיבי מוזר. עיתונאים תובעים רק מהצד של העשירים והחזקים, שלדון אדלסון כופף את ערוץ 10. בעוד העובדים, גם החזקים והמאוגדים הם החלשים כאן מול רולניק המקושר.

רולניק עושה את זה כבר לא מעט זמן אבל הציוץ הזה מגדיש את הסאה.

יש שם למה שרולניק עושה. יש לזה שם: קוראים לזה הסתה. אני מחכה להתנצלות של רולניק, איכשהו, לא נראה לי שזה מה שיקרה.

תוכנית האוצר לקיצוץ – עוד מהתרופה שלא עובדת

התייחסות לתוכנית האוצר לתקציב 2013-2014, לפחות על מה שנחשף בגלובס. פוסט לילה מהיר ולא נורא מושכל או ערוך, בעיקר כועס.

צביעות:

"המקור השלישי הוא תוספות השכר שניתנו לעובדי המגזר הציבורי, המהוות חלק ניכר מהתחייבויות שניתנו – כ-14 מיליארד שקלים לפי חישוב האוצר. לפי התוכנית, התוספות שניתנו יצומצמו ל-10 מיליארד שקלים, קרי, קיצוץ של 4 מיליארד. כמו כן, האוצר ידרוש הקפאת שכר לשנתיים הבאות, שם סבורים כי המגזר הציבורי נהנה מתוספות נאות לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק." גלובס

זה נחמד שהאוצר סבור שהמגזר הציבורי "נהנה מתוספות נאות" לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק.  זו אולי תחושה סובייקטיבית של ראשי האגפים באוצר, כולם עם תקן מנכ"ל, לגבי שכרם הם. אבל בנתונים שהאוצר פרסם אך לפני שבועיים בדוח מקבלי השכר במגזר הציבורי (ויש גם פוסט מפורט שלי בנושא) כתוב משהו אחר לגמרי. שם כתוב (באקסלים ובגרפים) שלא היתה העלאת שכר ריאלית במגזר הציבורי כבר כמה שנים; בטח לא לעובדי "הדירוגים" (מושג של דוח הממונה על השכר שמתייחס לעובדים שאינם בכירים ומנהלים).

ניוספיק:

"ניתן להגדיל הכנסות באמצעות העלאת שיעורי המס – חלופה שפחות עדיפה על האוצר בגלל הפגיעה בצמיחה ובשוויוניות – או הרחבת בסיס המס. כפי שנחשף ב"גלובס", הקיצוצים שעל הכוונת הם במע"מ (תוספת של 4 מיליארד שקלים לשנה) ובמס הכנסה ליחידים (כ-3 מיליארד שקלים).

החלופה העדיפה היא הרחבת משלמי המסים באמצעות ביטול פטורים ועיוותי מס. האוצר יציג בפני הממשלה את הפגיעה בצמיחה ובחלוקת ההכנסות לפי עשירונים של כל פטור ופטור." גלובס

בלינגו של דוברות האוצר יש עולם הפוך: "העלאת שיעורי המס" = פגיעה בשיויוניות. אין מס שיוויוני יותר ומחלק מחדש יותר מאשר מס הכנסה פרוגרסיבי, אמנם הפרוגרסיביות של מס הכנסה בישראל נשחקה בשנים האחרונות אבל עדיין מדובר על כלי משמעותי לחלוקה מחדש. החלשים לא משלמים בכלל, החזקים משלמים הרבה ובאמצע, באמצע. מהכסף ממננים שירותים ציבוריים לכולם (שהחלשים לא יכלו להגיע אליהם אחרת). אז איך העלאת שיעור המס פוגעת בשיוויוניות? אולי כי המיסוי הנמוך על הון יוצר שיוויון בין שיעור המס היחסי של חלק מהמיליונרים של שוק ההון הישראלי לזה של עובדי מעמד הבינייים? ואולי כי שאומרים "העלאת מיסים" אחרי כמעט שלושים שנה של הפחתת שיעורי המס הישיר,במשרד האוצר לא מסוגלים אפילו לדמיין העלאת מיסוי פרוגרסיבי,  אלא רק העלאה של מיסוי רגרסיבי כמו מע"מ, בלו וכו'.

עוד עולם הפוך מסתתר בביטוי "הרחבת בסיס המס", משהו שנשמע כמו "להכנס מתחת לאלונקה" או "שיוויון בנטל" – משהו מהקמפיין של יאיר לפיד. אבל שהם אומרים הרחבת בסיס המס ו"ביטול פטורים" במקום "העלאת מיסים" הכוונה היא הפוכה ממה שאתם חושבים. "ביטול פטורים" הוא גם ביטול הפטור ממעמ על פירות וירקות שהמשמעות שלו היא העלאת מס על פירות וירקות ש כ ו ל נ ו קונים. הוא גם ביטול פטור ממס על קרנות השתלמות, חסכון לטווח בינוני שיש לרוב מעמד הביניים (אפילו מעמד הביניים הנמוך, לעשירים יש שיטות חסכון אחרות), 35% מהשכירים מחזיקים כאלו– כלומר מדובר בהטלת מס נוסף על מעמד הביניים, שזה שונה כנראה לגמרי מ"העלאת שיעורי המס" שהאוצר לא אוהב, אולי כי שם מכוונים  למיסוי הוגן יותר של רווחי הון ושל האלפיון.

ועוד הערה על הטלת מעמ על ירקות ופירות (ותודה לעמוס על האבחנה): מעבר לפגיעה בחלשים מדובר בצעד שידחוף את הירקנים והשווקים להעלמת מס או קריסה, לא סתם הפטור הזה קיים כבר שנים, הוא כמעט בלתי אפשרי לביצוע במערכות הפרימיטיביות של הירקן ברחוב/שוק. מי לא ינזק? הרשתות הגדולות, שגם ככה מרוויחות באחוזים גדולים על הירקות והפירות האלו.

טוויסט רפובליקני

ויש עוד משהו מאחורי הביטוי הרחבת בסיס המס. טוויסט רפובליקני שהיה בויכוח משמעותי בארה"ב לפני שנה אבל בארץ עוד מנוסח בערפול. אחד מהפירות של מדיניות החלוקה/הפרטה הניאו ליברלית של העשורים האחרונים הוא הווצרות מעמד גדול של עניים עובדים. מעמד שגם הממשלה תרמה ישירות להווצרותו (מעבר להכשרת הקרקע) בהעסקה חסרת תקדים של עובדי קבלן (מחופשים ל"שירותי ניקיון ואבטחה"). המעמד הזה לא משלם מס הכנסה, כי המשכורת שלו נמצאת מתחת לסף המס המינימלי ובכך מתאפשר להאשים אותו שהוא רק לוקח מהמדינה ולא נותן וכו'. כבר ראיתי בלוני מיסוי אורווליאנים ל"הרחבת בסיס המס" ע"י הורדת הרף המינימלי לתשלום מס הכנסה שמוקדם לדעת אם הם יבואו לידי ביטוי קונקרטי בתוכנית הזו. אבל השימוש במושגים האלו רומז גם לעולם המושגים שהם שואבים ממנו וגם לאן הם מכוונים. ישר לכיסם של החלשים.

כלכלי?

" כ-10 מיליארד שקלים יגיעו מ"התייעלות", דחייה ועצירה של יוזמות שלא מקדמות את מטרת הצמיחה או צמצום הפערים, הפחתות בסעיפים שגדלו, דחיית פרויקטי תשתיות ותחבורה ציבורית, והעברת פרויקטי תחבורה לשיתוף המגזר הפרטי (BOT ו-PFI). "כבר מצאנו 10 מיליארד שקלים", מסר הבכיר שהוסיף כי רק מדחיית והעברת פרויקטים ל-BOT ניתן לחסוך כ-2 מיליארד שקלים." גלובס

 מעבר לזה שלא ברור אם מדובר בהתייעלות, אם הדחייה הזו חוסכת כסף או עולה כסף (זוכר נתון שרק התאונות עולות יות ר מהאי-השקעה למופת הזו, שלא לדבר על ביטול זמן פסיכי בפקקים וכו') נראה שמדובר פה באי הבנה בסיסית בכלכלה וחשבונאות. הרי השקעה בחשבונאות היא לא הוצאה, ההוצאה מתחלקת לאורך חיי ההשקעה. גם בתמחור כדאיות בהשקעה מסתכלים על מרכיבים כמו npv (היוון תזרים מזומנים עתידי) ושיעור תשואה פנימית (irr) שלוקחים בחשבון את אורך חיי הפרוייקט, תזרים המזומנים הצפוי לעומת תזרים המזומנים היוצא וכו'. מהתיאור כאן עולה שהממשלה מתייחסת להשקעות התשתית הענקיות (ברכבת למשל) במונחי מזומן, כלומר רושמת את כל ההוצאה בשנה שמוציאים את הכסף למרות שברור שמדובר בהוצאה לתקופת זמן ארוכה מאוד (שהדרך הנכונה לרשום אותה היתה לחלק על תקופת הזמן ולהוסיך לשוטף את עלויות המימון העודף שלה).

רישום "שגוי" כזה משרת לדעתי שתי מטרות: הראשונה: הגדלת ההוצאה לכאורה בתקציב המדינה ומכאן יצירת צורך בקיצוץ (כבר הרחבתי על האסטרטגיה שבה הקיצוץ הוא המטרה והגרעון הוא התירוץ בפוסט קודם). השנייה: הצדקת העברה של פרוייקטי תשתית גדולים למגזר הפרטי כי אז במטה קסם "נחסכים 2 מיליארד ש"ח". מאיפה החסכון? מזה שעכשיו האוצר רושם רק את ההוצאה השוטפת של התשלום ליזם לאורך חיי הפרוייקט ולא את ההוצאה הראשונית בהשקעה. למה האוצר בוחר לרשום את אותו דבר פעם ככה ופעם ככה? אתם יכולים לנחש. יש כאן אגב גם שקר נוסף, היזם כידוע לא עושה את זה מטעמי צדיקות גדולה, גם עלויות המימון שלו גדולות (בהרבה) מאלו של המדינה מה שמכריח אותו להרוויח עוד יותר בשביל לכסות את המימון העודף על המימון שהמדינה היתה משלמת. מה עושה היזם? גובה את העלות הזו מהמדינה. כלומר בפועל זה עולה למדינה יותר, רק נרשם אחרת.

האפשרות השנייה היא שהם מבינים בכלכלה וחשבונאות ומשקרים לנו. אז למה לשקר אם זה לא חוסך כסף באמת? כי זה משרת את אלוהי ההפרטה ומעביר עוד כמה נכסים ציבורים להיות פרות חולבות של כמה טייקונים שיהנו (ראו ערך כביש שש, הנתיב המהיר ושאר חבריהם). לפחות מהדברור כאן, אין לדעת איזו חלופה נכונה ואני חושש לשקול מה עדיף: הטמטום או השקר?

שוב השקר הזה

"החלטה האסטרטגית של הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ, היא כי התקציבים של 2013 ו-2014 יאוחדו, הקיצוצים יתוכננו לגבי 2014 (שנה מלאה), ומשם יגזרו הקיצוצים הנדרשים ב-2013." גלובס

עוד "בשורה" מביא לנו התקציב הזה, עוד תקציב דו שנתי. נכתב ונאמר כבר הרבה על פלא התקציב הדו שנתי בישראל ונזקיו המרובים בהקטנת הפיקוח הדמוקרטי ובהגדלת כוחו של האוצר. היו כבר מי שציינו את  הייחודיות הלא מבורכת שלו בשיטות תקצוב בעולם ואת הקשיים שהוא יוצר בעבודת הממשלה. אבל "הבשורה" הזו קצת מפתיעה, כמו גם הגיבוי שלה ע"י כתבי הכלכלה, שהיא מגיעה רגע אחרי כל הניתוחים הכלכליים שהראו את האחריות של תקציב דו שנתי קשיח לגרעון שנוצר בשנת התקציב השנייה. אם אפילו כלכלית זה לא עובד אז למה אנחנו ממשיכים לעשות את זה?

רק מילה טובה

"בד בבד ל"קיצוצים המוגדרים", יהיו קיצוצים מזן אחר. ראשית, הוחלט כהחלטה אסטרטגית שלא יהיו קיצוצים רוחביים (פלאט). הקיצוצים הלא תמטיים יגיעו מסריקה של כלל סעיפי התקציב, שמכלילים 340 מיליארד שקלים" גלובס

אבל לא יותר מאחת.

אין לי הרבה מילים טובות לאמר על אנשי האוצר, אבל שמגיע אז מגיע. אם אכן האוצר מפסיק את שיטת הקיצוצים הרוחביים (פלאט) זהו צעד (קטן) בכיוון הנכון. מיליארדים שמקוצצים בקיצוץ רוחבי לא תמיד חושפים את סדרי העדיפויות של המדינה. מיליארדים שמקוצצים בכמה נושאים גדולים מורגשים מאוד ומבהירים מה סדר העדיפויות האמיתי של המדינה, גם זה משהו.

כל השאר

מעניין מתי האוצר יכניס לספר התקציב את העז של השבת העבדות, כדי שיוכל להתפשר על ביטול זכות השביתה

— Nadav P.V. (@NadavPerez) January 30, 2013

לא כתבתי כאן על שאר הפוטיפורים, הסוכריות והעיזים של התוכניות האלו, חלקן עיזים כמו ביטול זכות השביתה במגזר הציבורי שיעלמו בהמשך, חלקן גזרות נוראות שישארו. לרבות מהן אין שום קשר לגרעון אלא רק לניצול הזדמנות באוצר ואצל אורי יוגב ונתניהו. זה לא מינורי, עוד רגע נמצא המון מהן בחוק ההסדרים, שלשמחתי, בשנים האחרונות קצת יותר חשוף לציבור (הרבה בזכות שלי יחימוביץ שפרסמה אותו פעם אחר פעם). אלו ידרשו התייחסות נוספת בהמשך.

צנע

מעבר לזה שמדובר בערימת השקרים הרגילה של דוברות האוצר, יש קושי כלכלי מהותי עם "התוכנית" הזו, הקושי הוא שסביר שהיא תעמיק את הגרעון בתקציב. עובדי מעמד הביניים, אלו ששכרם נדפק ונשחק יוכלו לקנות פחות עם שחיקת השכר ובכך יתרמו לשרשרת דפלציונית שתגרור בתורה עוד פשיטות רגל ואבטלה, פחות הכנסות ממס וחוזר חלילה. היוונים חוו כבר את האפקט הנורא הזה על גבם. גם כלכלני קרן המטבע העולמית מתחילים להודות (במה שכלכלני מאקרו יודעים מאז קיינס) שלצנע יש השפעה כלכלית הרסנית (אפשר לקרוא יותר על זה כאן).

השפעת הקיצוץ בתקציב על הצמיחה ע"פ קרן המטבע (המקור מכלכליסט)

כלומר שאם התוכנית הזו אנחנו יכולים להיות בטוחים שעוד רגע קט תופעל עוד תוכניח חירום ועוד קיצוץ, כמו שזאת מקורה גם בהעלאות המיסים הרגרסיביות של הסיבוב הקודם ב2012.

אם זו אכן התוכנית שתאושר ותופעל, זו תהיה הכרזת מלחמה מחודשת של ממשלת נתניהו על החלשים ומעמד הביניים, המשך התרופה שלא עובדת שמשרד האוצר מלעיט אותנו שנים. כמו שאתם בטח זוכרים מהקיץ הקודם: שהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה. נפגש ברחובות

#j14

בוס בהסוואה ומכונת היחצ הנצלנית

הערות  על "בוס בהסוואה" ומכונת היח"צ הנצלנית של ערוץ 2.

בתוכנית בוס בהסוואה יורד שלומי טחן, אל מאלי האולימפוס של ישרוטל, אל העם ומתחפש לבן תמותה. שלומי טחן סמנכ"ל התפעול של ישרוטל עובד מחופש עם עובדים פשוטים ממש, עם חדרנית מבוגרת, "נער" בריכה ואחרים. בעבודה מתגלים אנשים קשי יום אך מסורים אין קץ לעבודתם. כאלו ש"מבינים את המשמעות של מה שהם עושים" שהם מסדרים כריות או כסאות ליד הבריכה. בסוף התוכנית העובדים מזומנים לאולימפוס של הנהלת הרשת ושם הם ממתינים מבועתים למפגש עם הסמנכ"ל שמתגלה כאותו עובד חדש שבילה איתם יום. הם מתרגשים ומקבלים פרס: תשלום על המסע לפולין לבתו של אחד, ספר מתכונים וצ'ופר כספי לשנייה, הקלה בתנאי העבודה (שואב בכל קומה! מזגן בחדר אוכל עובדים!) לשלישית. מה רע? פיית הטלוויזיה, כמו שכתבה יפה סמדר שילוני, גאלה אותם לרגע מייסוריהם, א-לה הפרק השני של מראה שחורה.

חברה אמרה לי שעדיף לראות בטלוויזיה עובדים פשוטים מאשר את מכונת החלומות של The voice ומסטר שף. שטוב שרואים בטלוויזיה גם את העובדים השקופים וזה נכון. אבל אני חושב שמשהו חשוב מאוד נשאר שקוף: המספרים שמאחורי קליפ היח"צ בן השעה שקיבלה ישרוטל בחינם.

בשביל לברר את העובדות פתחתי את הדוחות הכספיים והדיווחים לבורסה של ישרוטל.  אז כשירות לציבור הנה חלק מהמספרים החסרים: 

אז מה שכרו של הסמנכ"ל שלומי טחן? ע"פ תקנה 21 בדו"ח פרטים נוספים על התאגיד עלות השכר השנתית של שלומי טחן עמדה (כולל בונוס) על 1,192 אלפי ש"ח. כמעט 100,000 ש"ח בממוצע לחודש. במונחי ברוטו בטח מדובר ב 80,000 לחודש (כי על מרכיב הבונוס אין באמת עלויות מעביד). שכר שלא ניתן אפילו לדמיין אותו מבחינת החדרנית או נער הבריכה.

מה פער השכר? על פי השוואה שכלכליסט עשו ב-2010  5 מקבלי השכר הגבוה (ששלומי טחן הוא אחד מהם) מקבלים בממוצע פי 29 מהשכר הממוצע של שאר עובדי הרשת (4,100 כאלו בממוצע ב2011), השכר הממוצע! כלומר כולל מנהלי המלונות ודרג הביניים,  החדרנית סביר להניח מקבלת פחות ופער השכר גבוה יותר. האם בפערי שכר כאלו יכול שלומי טחן מהאולימפוס של הנהלת ישרוטל להזדהות? להרגיש כמו "עובד פשוט" כמו מצג השווא שהתוכנית מציגה? השכר הזה גם מציג בפרופורציה הנכונה את הצ'ופרים שחולקו, לא רק כסף קטן לישרוטל, גם לשלומי טחן כאדם פרטי זה כסף קטן.

ע"פ הדו"ח התקופתי של ישרוטל, בדיון ובחינה של תגמולים לנושאי משרה בכירים, שכרו של טחן כולל מרכיב של 9% שתלוי בביצועים (כלומר בונוס על רווחיות). כלומר שלומי מקבל בונוס שרווחיות הרשת עולה ונפגע בשכרו שהיא יורדת.  דרך מצויינת להעלות את הרווחיות התפעולית היא לחסוך כמה שקלים, אולי במזגן החסר בחדר האוכל של העובדים בגהינום החום של מצפה רמון, אילת או טבריה או בשואב אבק בכל קומה. אני לא חושב ששלומי טחן ירד לרזולציית השואב אבק, אבל מניח שזו רוח המפקד, שמנהל התפעול של מלון יודע שההנהלה רוצה לחסוך כמה שקלים בשביל להגדיל את הבונוס ומתקמצן על מיזוג בחדר האוכל של העובדים.

בכלל, מדובר ברשת שתופשת את שכר העובדים כסכנה: בסעיף 2.20 ו' לדוח התקופתי היא מונה העלאה של שכר המינימום כסיכון לעסקי הקבוצה שכן חלק מעובדי החברה מועסקים בשכר מינימום (ואם זה סיכון שנמנה בדו"ח, כנראה חלק לא קטן). דרך טובה לנטרל סכנה כזו תהיה לתת לעובדי הרשת את החלום, שיבוא יום ואלי האולימפוס של הנהלת ישרוטל ירדו גם אליהם ויצ'פרו אותם ב10,000 ש"ח, ספר מתכונים או קידום למחלקת המזון והמשקאות. 

במאמר מוסגר זו תמיד דרך טובה לזהות מעסיקים נצלניים, אם בדוח הדירקטוריון של חברה ציבורית מופיע שכר מינימום תחת ההגדרה סיכון אזי יש הרבה כאלו בחברה. לא מכיר חברות הייטק שהסעיף הזה מופיע בדוחות שלהם.

זה הכל עסק

חברת ישרוטל קיבלה כאמור מחברת רשת שעה שבו הוצגו עסקי הרשת ונחשף המלון החדש יחסית במצפה רמון. עניין אותי מה היתה העלות שישרוטל הייתה משלמת אם היא הייתה משלמת על פרסום כזה בשוק החופשי?

ממה שקראתי יחידת התמחור הבסיסית בשוק הפרסום בטלוויזיה היא עלות ליחידת רייטינג לתשדיר של 30 שניות. כלומר על כל אחוז רייטינג משלם המפרסם לרשת/קשת בערך 1,500 ש"ח-1950 ש"ח בפריים טיים (הנתונים האמיתיים לא ברורים ונמצאים בויכוח). הרייטינג של הפרק עמד על ממוצע של 37.5%. כלומר אם נתייחס לפרק בעיקר כאל פרסום לישרוטל וערכי המותג שלה מדובר על הטבה בשווי 6,750,000 ש"ח לפחות! (לפי החישוב הנמוך של 1500 ש"ח ליחידת רייטינג כפול 120, מספר תשדירי 30 שניות בשעה כפול הרייטינג שפורסם). עסקה טובה לישרוטל, עסקה טובה גם לרשת שמכרה שם פרסומות.

ישרוטל היא חברת ענק: חברה ציבורת שנסחרת בבורסה ומעסיקה כאמור 4,100 עובדים בממוצע בשנה. ב-3 הרבעונים הראשונים של שנת 2012 הרוויחה ישרוטל רווח גולמי של 172 מיליון ש"ח ורווח נקי של 47 מיליון ש"ח. ב-2011 היא גלגלה כמעט מיליארד ש"ח (מחזור ההכנסות שלה עמד על 904 מליון ש"ח) עם שיעור רווח גולמי של 35%. הרווח הנקי לשנת 2011 הסתכם ב-84 מליון ש"ח. ע"פ דו"ח הדירקטוריון עסקיה נמצאים בפריחה, היא רוכשת ובונה מלונות חדשים, הכנסותיה גדלות והעתיד מחייך אליה. גם רשת היא חברה מוצלחת (גם אם לא כמו קשת, האחות הגדולה) שמחלקת שכר שמן לטלנטים ורווחים לבעלי המניות.

בשביל לשרת את עסקיה ישרוטל גם תורמת לציבור, ע"פ הדו"ח הכספי היא תרמה סכום לא מבוטל (אבל קטן על חברה כמו ישרוטל) של 638 אלף ש"ח למוסדות ציבור, בעיקר מכוונים לבני נוער ואוכלוסייות נזקקות באילת. גם את הצ'ופרים שהיא חילקה בתוכנית צריך לראות כשילוב בין תרומה לפרסומת. כסף קטן.

הכסף הגדול הוא למשל הטבת מס שישרוטל ייצרה לעצמה ב-2011 (ע"פ הדו"חות) ע"ס 32 מיליון ש"ח. כסף שיחסר בתקציבי חינוך, רווחה ובריאות של אותם אוכלוסיות נזקקות ממש (וגם שלי ושלכם).  הכסף הגדול הוא עובדי שכר מינימום, או קצת מעליו שמנוצלים ע"י הרשת בשכר שאי אפשר לחיות ממנו בישראל וסביר שחלקם לפחות הם ממש אותן "אוכלוסיות נזקקות ובני נוער" שישרוטל מתגאה בתרומה אליהם. אוכלוסיות שבשכר הוגן (גם מחלוקה אחרת של השכר בחברות כמו ישרוטל) לא היו צריכות את נדבות הגבירים. וששירותים ציבוריים מבוססים מס הכנסה  (בלי התחמקות ממס כמו בישרוטל) יכלו לענות על צרכיהם.

בהעדר סיום טוב יותר, אני חושב שהצגת המספרים מציגה את הקונטקסט הנכון למה שראינו ביום חמישי בארץ הטלוויזיה. כשאראה את שלומי טחן מכריז על העלאת שכר של 25% לעובדי שכר המינימום בחברה על חשבון שכר הבכירים (או לא על חשבון) ועל שיפור ההפרשות הסוציאליות אתרגש באמת.  עד אז אדע שמדובר בפאסדה של אכפתיות שמכסה על ניצול קר רוח.

עדכון:

מסתבר שהפוסט הזה זוכה לפופולאריות, כנראה בגלל שהוא מבטא במספרים את העיוות שהרבה אנשים חשו שהתרחש כאן.  אז הנה לקריאה נוספת בנושא, עוד כותבים שהתייחסו:

בין הדרמה המרגשת לכשלון הארגוני/עידן בכור

בוס לא בהסוואה/עינת מיזהר

הבהרה לנושא המס

אני לא אומר שהטבלת המס של ישרוטל שמצויינת כאן היא לא חוקית, הטבות לא חוקיות לא יופיעו בדוחות. אני לא אומר שהיא לא לגיטימית, אני לא רואה מספיק מידע בדוחות בכדי לקבוע את זה.  אני מצביע על זה שבעולם המוסרי המעוות של האנשים שכותבים את הדוחות האלו, הטבת מס היא יעד והישג ומנותקת מסוגיות חברתיות שבהם עוסקים באמצעות "תרומות". האמת היא שמס הכנסה הוא הדרך הצודקת והיעילה ביותר לחלוקת משאבים וטיפול באוכלוסיות מוחלשות ותרומות הן כנראה הדרך הגרועה, הפטרונית, הלא יעילה והלא מספיקה.