אוברגפל

ג'יימס אוברגפל מאוהיו נפגש עם ג'ון ארתור לפני למעלה משני עשורים, הם התאהבו ופתחו בחיים משותפים. אולם ב-2011 אובחן ג'ון כחולה ALS ולפני כשנתיים החליטו השניים להתחייב זה לזה בנישואין. כיוון שאלו אסורים באוהיו הם נסעו למרילנד היכן שנישואי גאים הם חוקיים. במצבו הרפואי של ג'יימס עצם הנסיעה היתה קשה והם התחתנו במטוס רפואי בשדה התעופה של בולטימור. שלושה חודשים לאחר מכן נפטר ג'ון ארתור. החוק באוהיו אינו מתיר לאוברגפל להרשם כבן הזוג שנותר בתעודת הפטירה. ע"פ החוק עליהם להשאר זרים גם במותם.

מתוך פסק הדין Obergeffel Vs Hodges (תרגום חופשי שלי)

ב 26 ביוני, שנת 2015, פסק ביהמ"ש העליון של ארה"ב, לעניות דעתי, את אחד מפסקי הדין החשובים של דורנו. בפסיקת אוברגפל פסק בית המשפט העליון של ארה"ב שלהט"בים הם בני אדם לכל דבר וזכאים להגנות החוקתיות שלהם זכאי כל אזרח אמריקאי.  הפסיקה לא השתמשה במילים האלו. היא קבעה:

על המדינות (החברות בברית..) להעניק רישיון נישואים לנישואים חד מיניים ולכבד נישואים חד מיניים שבוצעו במדינה אחרת של ארה"ב.

להבדיל למשל מהעליון בישראל, ביהמ"ש העליון האמריקאי איננו ערכאת עירעורים רגילה אלא המפרש המוסמך של החוקה האמריקאית. ככזה שמורה לו הזכות לבחור את התיקים שהוא עוסק בהם מתוך הבקשות לסעד חוקתי, המוגשות על פסקי הדין של ביהמ"ש הפדרליים לערעורים (ה circuits). התיקים שהוא בוחר לעצמו הם כאלו שהוא סבור שיש בהם אתגר או עניין חוקתי. גם הפסיקה של ביהמ"ש העליון צריכה להישען על החוקה ועקרונותיה. ואכן פס"ד אוברגפל קובע את חובת הרישוי וההכרה בנישואים חד מיניים כנגזרת מתוך התיקון הארבע עשרה.

גלולה מרה

פוסט מפעם שלא הצלחתי לסיים. נתקלתי בו עכשיו במסגרת ניקוי אבק בבלוג. עדכנתי קצת ומפרסם AS IS. וראו הוזהרתם, הוא עוסק ברובו (אך לא כולו) בחוליי מערכת הבריאות האמריקאית. לאו דווקא באלו שאנחנו מכירים (ושעליהם האובמהקייר אולי מתחילה להתמודד).

כנראה שקראתי עכשיו את מה שהיא הכתבה הכי חשובה שקראתי מזה הרבה מאוד זמן על מערכת הבריאות האמריקאית והחוליים שלה, עבודת מופת עיתונאית בטיים מגזין. (גם שאני לא מסכים לכל מילה) – תקראו תקראו תקראו. (בינתיים נראה שהמאמר נכנס מאחורי חומת תשלום, אבל בטח אפשר לעקוף אותה, בכל מקרה יש תמצית וגם עותק סרוק שהצלחתי להניח עליו את ידי).

אבל אם לא תקראו, אנסה בשורות הבאות להביא תמצית:

למה זה כל כך יקר

הכתבה מפנה זרקור שחסר בהרבה מהסיקור של רפורמת הבריאות בארה"ב לא רק לשאלת מי משלם? אלא למה לעזאזל מדובר בהוצאה כבדה כל כך? למה זה כל כך יקר? למה ההוצאות על בריאות בארה"ב גדולות ב40% מההוצאות פר אדם (גם אחרי שקלול התל"ג לנפש הגבוה יותר) בעולם המפותח? גם במקומות שיש מערכות בריאות טובות מאלו של ארה"ב? למה הסיבה המרכזית להדרדרות לעוני ממעמד הביניים מתחילה ממחלה. למה כ- 70% אחוז מפשיטות הרגל האישיות מתחילות מהצורך בטיפול רפואי?

שין ראצ'י מלנקסטר, אוהיו שמאובחן עם נון הוצ'קינס לימפומה שמגלים שמרכז הסרטן הגדול ביוסטון (MD. Anderson) לא מוכן לקבל חולים עם ביטוח כמו שלהם (והם עובדי מעמד ביניים בתחום הטכנולוגיה) ונדרשים לשלם, מראש כמובן, 48,000 דולר רק לשישה הימים הראשונים של בדיקות ואבחונים ואח"כ 83,000 דולר לתוכנית טיפול והמנות הראשונות של הכימותרפיה. ומקבלים חשבון עם 344 שורות של מחירים מנופחים.

שוד וגניבת דעת – העלילה על הפנסיה התקציבית

רווית הכט פרסמה השבוע מאמר מעצבן במיוחד בהארץ שכותרתו היא ההאשמה: "הורים יקרים, גמרתם לנו את הכסף" . אני נטפל למאמר הזה כי אני מוצא שהוא מבטא הלך רוח כללי בעניין משבר הפנסיה בישראל.  הלך רוח שמוטה כנגד מי שאינו אשם במשבר, בכותרות: "מקבלי הפנסיה התקציבית" ושאינו עוסק באחראים האמיתיים למשבר הזה: בעיקר אנשי משרד האוצר ובנהנים המרכזיים ממנו: בעלי ההון ששולטים בחברות הביטוח וקרנות הפנסיה הפרטיות.