או: כמה הערות על האישור בכנסת של תקציב 2017-18.
מרחב תמרון
כמה שיתפו בפידים החברתיים שלי את ההאשמות על השחיתות של מיקי זוהר וחבריו הח"כים בתהליך אישור התקציב. כדאי לזכור: כשאתם מתלוננים על הכסף "שמיקי זוהר קיבל" תזכרו שככה נראה ח"כ שמממש את מעט מרחב התמרון שלו לתקצוב דברים שהוא מאמין בהם, מתי ראיתם כאלו בשמאל/מרכז? ועזבו מה אתם חושבים על ח"כ מיקי זוהר או אורן חזן. או האם אתם חושבים שזה סדר העדיפויות הנכון. עזבו גם את המימד של הבריונות הגלויה. השיעור החשוב כאן הוא איך ח"כ מממש מרחב תמרון ופוליטיקה בשביל אמונותיו. בשביל זה נבחר. החרדים מתמחים בזה שנים (ובלי אלימות גלויה), רק תודות לח"כים החרדים יש לי איך לממן לילדי טיפולי שיניים או חסכון קטן. הייתי שמח אם את השיעור הזה היו לומדים הח"כים מהמפלגות שאני מצביע להן במקום לדגמן "אופוזיציה לוחמת" לטובת פוסטים חמודים בפייסבוק שלא מזיזים שום שקל בעולם האמיתי. נכון שזה קשה יותר כשאתם באופוזיציה, אבל בוודאי שאפשרי.
שוחד פוליטי
התקשורת מסגרה מייד את התקציבים היעודיים שחלק מחברי הכנסת של הקואליציה "קיבלו" כ"שוחד פוליטי". ברור למה לתקשורת כדאי להשתמש במילים כמו שוחד פוליטי. אבל כשעוסקים בכלכלה פוליטית השאלה היא מי מרוויח ומי מפסיד ומכאן: את מי משרת המסגור הזה? את מי משרת התיאור של פעולה אקטיבית של ח"כים להסטת משאבים לנושאים שקרובים ללבם כשוחד פוליטי? התשובה היא פשוטה: האוצר.
מאז 1985 כוחו של האוצר הולך ומתחזק במשוואה המקומית: כלל הגרעון, כלל ההוצאה והנומרטור הגבילו אוטונומיה ממשלתית, חוק ההסדרים וההגבלה על חקיקה פרטית בעלת משמעות תקציבית נתנו לו קרדום מעל החקיקה בכנסת והחשבים מטעם האוצר במשרדי הממשלה דואגים לכפיפות תקציבית ותזרימית מוחלטת.
כך שכיום, האוצר הוא עמדת הפיקוד של הכלכלה הפוליטית הישראלית, המוציא והמביא, האחראי על חיזוי, גבייה, תכנון, מימון וביצוע. עם דריסת רגל משמעותית גם בתכנון הממשלתי בכלל ובפנים משרדי ומשרתת אותו דוברות מזדהה אידאולוגית במרבית מדורי הכלכלה.
במשך תקופה ארוכה יחסית לא היה שום איום על ההגמוניה המוחלטת של האוצר, וגופים מתחרים כמו המועצה הלאומית לכלכלה או מחלקות המחקר של בנק ישראל (או אפילו המרכז למידע ומחקר של הכנסת) שמראש תפקידם מצומצם בהרבה סורסו ממעמד עצמאי בתחומי הפעולה של האוצר. כך נכון גם כלפי מרבית שרי האוצר של ה15 שנים האחרונות, להוציא אולי נתניהו, שנעדרו סמכות מובהקת מעל האוצר ואגף התקציבים. שר שהתנגד או ביקר מהלך אוצרי זכה להדלפה/הכפשה שיטתית. הכנסת, המייצגת את ריבונות העם ואמורה לפקח ולהחיל ביקורת פרלמנטרית על הממשלה, זכתה לזלזול מיוחד עם רפרנטים צעירים ש"מבריזים" מועדות או פשוט מסרבים לענות לשאלות.
נכון שהשינויים של החכ"ים במדוברים בתקציב הם מינוריים ואינני מתפעל מהמוטיבציות שלהם. אבל לפעמים מתוך שלא לשמה, בא לשמה. אם יש שיעור שהכנסת אולי יכולה ללמוד מסאגת אישור התקציב השבוע הוא שהכנסת איננה רק חותמת גומי להחלטות האוצר. שיעור שלאוצר יש אינטרס עליון למנוע. מכאן כנראה מתקפת הדברור בנושא.
מתקפת בזבוזים
זה לא הדברור היחידי בחזית האוצר – כנסת. עוד עדות להתחממות החזית הזו ולדאגה ממנה באוצר הוא האייטם שהאוצר הריץ במדורים הכלכליים לפני כמה שבועות על "חריגת הכנסת מתקציבה". הקטע הוא שהאוצר לא קובע את תקציב הכנסת ובוודאי שהגידול בו מינורי ביחס לתקציב. אז למה לטרוח להוציא כתבה על "חריגה מתקציבה בגלל הוצאות מיתוג"? כדי להשחיר את הכנסת במאבק הזה. באוצר טרחו גם להאשים את החריגה (כמה מיליונים, כסף קטנטן בתקציב הממשלה) בכך שהיא "לא מאפשרת למדינה להקצות כספים לנושאים חברתיים", האשמה תמוהה ברמת "נו באמת".
פרלמנטריזם
אדגיש, אני לא חושב שלפרלמנטריזם כמו שסתיו שפיר ומיקי לוי הפגינו בועדת הכספים אין מקום או חשיבות. יש משמעות לכללי משחק דמוקרטיים ובתוכם לנוהל ולמסורת הפרלמנטרית, כולל לזו של הפיליבסטר. זלזול במסורת ובכללים האלו מחליש עוד יותר את הכנסת. עדיין הייתי רוצה לראות את מפגן הפרלמנטריזם הזה גם ככלי למטרה ולא רק כעומד בפני עצמו. איזו מטרה? למשל ביטול ממוקד של סעיף בעייתי במיוחד או תקצוב נושא שהוא חלק מהאג'נדה שעליה נבחרו. התמודדות על מיקי לוי על שיא גינס של הפיליבסטר איננה מטרה בפני עצמה.
עיתונות
נכון, התקשורת הכלכלית בישראל מתבגרת קצת, הקיצוץ הרוחבי הוא כבר לא פרה קדושה. גם זה משהו. גם סדרי עדיפויות נבדקים ומדווחים. מספיק? בוודאי שלא. על מה לא דיברו בחגיגת אישור תקציב המדינה? את מה מדורי הכלכלה לא סיקרו? את מה שלטעמי לפחות היא סוגיית הליבה של התקציב והסיפור הגדול של תקציב 2017-18 ובעצם של כל תקציב מאז 2002-2003.
כי הרי הסיפור הגדול של התקציב הוא כמובן שהוא קטן משמעותית מזה שישראל צריכה ומזה שישראל יכולה להרשות לעצמה. תקציב קיצוץ וצנע שממשיך סדרה של תקציבי צנע, כאלו שאינם מתמודדים עם העוני אלא מייצרים עוד עניים. כאלו שממשיכים את תת ההוצאה ביחס למדינות המפותחות על בריאות, חינוך, רווחה, שירותי חירום ועוד. *כל השאר* הסחות דעת ודברור של האוצר.
מה לעשות
עכשיו שהכנסת נזכרת קצת בכוחה ובאחריותה על הממשלה בכלל ומשרד האוצר בפרט. עכשיו שחברי וחברות כנסת מפגינים עניין לא להיות חותמת גומי, בהפעלת כוח מול האוצר ובהחלטה על תקציב המדינה. עכשיו כדאי לברר איזה כלים טובים יותר יש לכנסת ולחברי הכנסת לתמרן מול האוצר ומול תקציב המדינה, מעבר ל"בריונות" בהצבעה עצמה. הנה כמה רעיונות שאפשר להתחיל מהם:
- הקמת מרכז תקציב עצמאי של הכנסת (במודל המרכז התקציבי של הקונגרס האמריקאי) שיוכל לבקר את עמדת האוצר ולהציע ניתוחים חלופיים.
- אכיפת נורמה מחייבת של פיקוח פרלמנטרי על האוצר: חיוב רפרנטים להגיע לישיבות ועדה, דחייה של הצעות חוק "אוצריות" שמגיעות בלו"ז קצר מדי או ללא הסברים ונתונים מספיקים.
- ביטול חוק ההסדרים שמהווה עלבון ופגיעה מתמשכים בדמוקרטיה הישראלית ובריבונות הכנסת.
- הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית ל"פספוס" המתמיד של האוצר ביעדי ההכנסות, ההוצאה והגרעון, כך שהתקציב המבוצע קטן מזה שאושר. וזה שאושר מתברר בדיעבד כקטן מזה שאפשר היה לאשר. ועדת חקירה כזו תוכל לחקור גם את ההעלמות העודפים התקציבים משנים קודמות שאינם מועברים לתקציב הבא.
יש ח"כים שרוצים להרים את הכפפה?
דגל אדום 