צנע, גרעון, שקרים

המלצה על המאמר שהכי חשוב שתקראו על הגרעון התקציבי, המשבר הכלכלי, מדיניות הצנע ועל השקרים האינטלקטואליים והפוליטיים שסביבה ולמה הם עובדים. (ובסוף עוד משהו שהולחם לו לפוסט הזה)

(המאמר באנגלית, אם נתקעתם בחומת התשלום, הנה מהreadability שלי).

קרוגמן משתמש בבמה שהניו יורקר נתן לו לביקורת ספרים על המשבר כדי לנתח את מדיניות הצנע: מצד הטעות הכלכלית והקריסה שלה, ההצדקה הפוליטית, האשלייה המוסרית ומי מרוויח מהמדיניות ההרסנית הזו.

(בפסקאות הבאות אני מתמצת את הקטע עבורכם, אבל באמת, עדיף שתקראו את המקור. למי שקרא כבר או סתם אין לו כוח שידלג לתת הכותרת הבאה)

קרוגמן מתחיל מהסיפור (שכבר סופר כאן בעבר) על טעות האקסל שהרסה את העולם, כלומר במחקר הבעייתי של ריינהארט- רוגוף שבו גם "מעכו" את הנתונים והוציאו חלק מהנתונים שלא "התאימו" וגם בגיליון האקסל הייתה על כל אלו שגיאה מהותית. המחקר התיימר להוכיח שאחרי שמדינה עוברת סף של יחס חוב/תוצר של 90% היא מדרדרת במהירות למיתון. אבל קרוגמן, שתקף את המחקר מפרסומו, מנסה לתהות מדוע בעצם הוא זכה לחשיבות ולפופולאריות שלו מראש? התשובה שלו, שאולי תפתיע חלק מהקוראים כאן, היא שהפופולאריות של המאמר נבעה מהצדקת מדיניות שמראש תמכו בה כוחות רבי עצמה. כלומר לא המדע היה הבסיס למדיניות אלא המדיניות "הרצויה" גרמה לאימוץ תיזה מדעית בעייתית.  כלומר מדובר במשהו למעשה שעושים לא במדינות חשוכות אלא גם בדמוקרטיות מערביות.

השנה: 1981

קישור לפוסט ליל שבת: 1981

שעקב תקלת וורדפרס לא נשלח למנויים.

1981

(פוסט קצר וזועם שלא הספקתי להעביר את ההגהה המקובלת כאן, מקווה שמובן)

1981 אמר בנט, ופקידי האוצר הפליגו בדימיונם לשנת הקסם הארורה ההיא.

1981 – יוון הצטרפה לשוק האירופאי המשותף, שנים לפני שתואשם בהטבעתה של ספינת האיחוד האירופאי שצמח מתוך השוק המשותף הזה.

1981 – פרס היה ראש ממשלת הסקרים ובגין, רגע אחרי שהסית נגד הקיבוצים "התיישבו במקומות הכי יפים" הפך את שלטון הימין מאפיזודה חד פעמית לעובדת היסוד של הפוליטיקה הישראלית עד היום. ב81 גם עבר חוק סיפוח רמת הגולן

1981 – מיטראן הסוציאליסטי (הדי כושל) נבחר בצרפת ומגי שלטה בבריטניה ללא מיצרים. והאיידס זוהה לראשונה, כוירוס שמשותף להרבה מקרי מוות מוזרים של גברים הומוסקסואליים. ופרינסס די התחתנה עם יורש העצר בחתונה נוצצת.

עשור של חינוך – חלק א

"עשור של חינוך" הפליג שר האוצר והבטיח. "הכל חינוך" אמר איש מפלגתו, שר החינוך שי פירון. ובמצע מפלגתם כתוב:

"אנו מאמינים שהחינוך הוא הבסיס האמיתי לחברה מתוקנת ותפקידה של המדינה לדאוג לחינוך שיוויוני, איכותי וראוי לכל ילד או ילדה בישראל"

במסגרת המסע שלנו אל חוק ההסדרים במשק נברר הפעם איך משרד האוצר (ורוה"מ, לא נשכח אותו גם, וגם "האח" בנט) רוצים להשפיע ולעצב את מערכת החינוך הישראלית.

לאור התארכות הפוסט הזה הוא חולק לשני חלקים. לאו דווקא באיזה סדר הגיוני. הנה החלק הראשון.

מעמידים את האדם העובד במרכז

"..סבורים אנו שהאדם העובד הוא מרכז החברה. כפי שנאמר במדרש גדול(פיד):

גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה – שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה."

בלעדי האדם העובד, אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים; בלעדיו, לא ייתקיים מגזר עיסקי צומח ולא נוכל לקיים כלכלה תחרותית; בלעדיו, לא נצליח להמשיך להיות מדינת היי טק מובילה ושחקנית מפתח בשוק הגלובלי.."

מתוך: "ההקדמה/התוכנית הכלכלית 2013-2014"

כשירות לציבור חפרנו קצת בחוק ההסדרים המסתמן ובדקנו איך הם מתכוונים לעשות את זה.  התמקדנו בסעיפי הדגל המדוברים בעיתונות."הופתענו" לגלות שהפער בין הדברור של האוצר על "האדם העובד" לבין המציאות, כבר מזמן לא היה גדול יותר.

למנוע טרוניות אבהיר מראש: בתוכנית הכלכלית אין כותרת בשם "העמדת האדם העובד במרכז" אלא "הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה". זו הכותרת שכוללת את מרבית הסעיפים שכוסו בתקשורת תחת הכותרת הזו. בואו נבדוק מה מתחבא שם.

ההסתה נגד העבודה המאורגנת נמשכת

עם הפוטנציאל להתקמבקות של המחאה החברתית, גוברים המאמצים לתקוע תריז בינה לבין העבודה המאורגנת וההסתדרות.

שוב חבורת שוקן/המרקר ושאר החשודים הרגילים מדבררים את האוצר במתקפה על ההסתדרות והסכם עייני – לפיד. קמו בשוקן בבוקר וראו כי יאיר לפיד, הפוסטר בוי שלהם, חתם על הסכם עם ההסתדרות. לא שההסכם הזה מונע מהאוצר להציע להפריט את נמלי הים או מגוון דברים אחרים בחוק ההסדרים (וחבל שכך).  חתימת ההסכם מספיקה כדי ששטרסלר יכעס, ורתר ילעג ומאמר המערכת יתרה.  רולניק, כמובן, מוביל את ההתעופפות הזו. "תקציב למחוברים" הוא לא מהסס לתקוף.

רולניק לא נותן לעובדות לבלבל אותו. הרי עובדי המדינה, שהם ציבור חלש ברובו (כזכור מדוח השכר בשירות הציבורי) הם בדיוק אותו מעמד הביניים (ומטה) שרולניק מתיימר לדבר בשמו. על מה יצא הקצף וההאשמות שלפיד מכר את "הלא מחוברים" לעייני?

הרי שההסכם הזה אפילו דוחה את תוספת השכר הראויה שמגיעה לעובדי המדינה .  הדיווחים על כך שההסכם כולל את ביטול הטלת המע"מ על פירות וירקות מעידים אף הם שלא מדובר בהסדר פרטיקולרי שמשרת רק הסו קולד "מחוברים". כמו גם העובדה שהציבור היחידי בהסכם שלא נדחתה התוספת שלו הם דווקא הציבור הכי חלש (שבוודאי איננו חלק "מהמחוברים"), עובדי הקבלן, שההסכם הקודם עליהם גם יעוגן עכשיו בחקיקה.

אבל רולניק התאצ'ריסט רוצה יותר, לא באמת מעניינים אותו עובדי הקבלן המוחלשים, או עובדי המדינה או החסכון של מעמד הביניים, הוא רוצה "להכנס בהם", מלחמה חזיתית בעבודה המאורגנת, ז'בוטינסקי של המאה ה-21 שמטיף "כן, לשבור".

כן, זה קשה

 לפני הביקורת מגיע ליאיר לפיד גם קצת קרדיט:

ההחלטה שלא להתעקש על גרעון של 3% ב-2013 שהיה מחייב קיצוץ אדיר מימדים בתקציב המדינה ולהציב יעד גרעון של 4.65% (במונחי תוצר), כמו גם המוכנות להגמיש את "כלל ההוצאה", היא חשובה ואמיצה. כמובן שחזרה לתוואי הגרעון הנמוך כבר 2014 תהיה בלתי נסבלת, אבל בינתיים, לפחות, מגיע ליאיר לפיד (או ליועציו, טרכטנברג אולי?) הקרדיט. עוד משהו ראוי הוא הויתור על ההצעה הקבועה של הטלת מע"מ על פירות וירקות, שמשרד האוצר אוהב לכנות "ביטול עיוות", בעוד שמדובר בהעלאת מס גבוהה ורגרסיבית שפוגעת בכ ו ל ם (אבל בעיקר בשכבות החלשות שזה חלק גדול יותר מהצריכה השוטפת שלהם) וחשוב אפילו יותר: ביטול הניסיון של האוצר לפגוע בשכר עובדי המדינה, בפרט החלשים שבהם, למסות את קרנות ההשתלמות, אפיק החסכון לטווח בינוני של רבים ממעמד הביניים ואת נסיון האוצר לצאת למתקפה על העבודה המאורגנת (אם כי יש לי חשד שזה עוד יעשה עוד סיבוב קאמבק).

אז שר האוצר כתב בפוסט בפייסבוק ש"כן, זה קשה" ויחד עם זה התפרסמה רשימת "הגזרות" של תקציב 2013.  העלאת מיסוי רגרסיבית ברובה שתמונת המראה שלה הוא קיצוץ, רגרסיבי ברובו, בהוצאה האזרחית של הממשלה – כולל קיצוץ הסבסוד למועדוניות אחה"צ שמאפשרות יום עבודה מלא להורים, קיצוץ בקצבת הילדים (שמוריד את העניים גם כך עוד למטה) ועוד "פוטיפורים". אבל שר האוצר שלנו מבטיח לנו ש"זה זמני", שיהיו שנתיים קשות ולאחריהן "דבש". שמדובר בפגיעה לטווח הקצר "אבל הקיצוץ הזה הוא רק חלק מתוכנית כוללת שתקטין את יוקר המחיה, תוסיף מקומות עבודה, תוזיל את הדיור, את המים, תביא לשיוויון בנטל ותשפר את חייו של האדם העובד."

 ולמה בכלל צריך את הקיצוץ הנורא הזה? שר האוצר הרהוט מסביר:

"האפשרות האחרת היתה קריסה של המשק, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, הבור התקציבי היה גדל וגדל, החובות היו מתנפחים, השירותים החברתיים היו מתמוטטים. בכל פעם שאתם רואים בטלוויזיה ככרות אפופות עשן של מדינה שהתפוררה, תדעו שמאחוריהן עמדו פוליטיקאים בזבזניים שלא עמדו בלחצים. זה לא הולך לקרות במשמרת שלי. בדרך הזו, לפחות זה יהיה קצר. תוך שנתיים המדינה כבר תיראה אחרת לגמרי"

אז בואו נבדוק את הטענות של לפיד. ראשית נבדוק את טענת "הקריסה" אם לא ננקוט מדיניות קיצוצים וצנע ואח"כ נחפש כיצד ישתפרו חייו של אותו "אדם עובד", ריקי כהן האהובה מחדרה.