נשף מסיכות

פוסט שנולד בתחנת החלוקה בבת ים. (נכתב ברובו לפני 4 חודשים, בתקופת "התקיפה שלא הייתה" בסוריה)

באותם ימים דיווחו בחדשות על תורי הענק בתחנות החלוקה. סיפרו גם על אלימות, מהומות וקשיים נוספים. בשיא ההיסטריה הציבורית היתה גם תחנת חלוקה שנפתחה ונסגרה בגלל ההתנפלות. הסיקור מדגיש היסטריה המונית ובלגן.

גם אני עמדתי בתורים לערכת מגן לבתי התינוקת. הפוסט הזה נולד מהתור בתחנת בת ים. כנהוג בבלוג הזה, נננסה להתמקד במאקרו ולא בשאלות כמו "האם האזרחים היו צריכים להצטייד במסכות בימי שגרה ולא לחכות לאיום התקיפה האמריקאית בסוריה" ואפילו לא בשאלה האם בכלל צריכות להיות לאזרחי ותושבי מדינת ישראל מסיכות אב"כ? זו שאלה שהממשלה, הגוף הריבוני לעניין הזה, החליטה עליה כבר. התשובה הממשלתית היתה לכאורה כן ועל כן מאמץ החלוקה המתמשך. השאלה שבה אתמקד ושמציקה לי כאן היא קבלות החלטות ומימושן בממשלה ומה אפשר ללמוד מזה.

פנאמייש' פארוסקי?

(האם אתה מבין רוסית?)

נתחיל מהדברים הפשוטים. בת ים, 4 אחה"צ תחילת ספטמבר, התור בשמש החמה. עוקב מים גדול בעל מראה צבאי חונה בצד, לקח כנראה מהימים הקודמים, כמו גם מחסומי אדם והמאבטחים שפזורים בכל כיוון ומנסים בעייפות לנתב את התור הארוך.

מה שחסר במופגן בתחנת החלוקה בת ים הוא דובר/ת רוסית (וגם אמהרית לצורך העניין) אחד לרפואה. מתוך כעשרה מאבטחים/מנתבים/מארגנים שספרתי (לא כולל מחלקי הערכות, גם הם לא דוברי רוסית) לא נמצא כזה. בין העומדים בתור לעומת זאת היה שפע של דוברי ודוברות רוסית שלא הצליחו לקבל שום אוריינטציה למה מצופה מהם, מי נגד מי?. לידי עמדה אישה צעירה שניסתה נואשות להבין אם היא צריכה להביא את הערכה הקודמת שלה ופשוט לא הצליחה לקבל מענה, זולת אולי ניסיון כושל וחסר מוטיבציה של אחד המאבטחים לאתר בתור דובר רוסית ועברית כמתורגמן.

שבדקתי את אתר החלוקה של רשות הדואר (הקבלן המבצע של הפרוייקט ועוד ניגע בזה) גיליתי שגם הוא כמעט לא כולל מידע ברוסית או ערבית מעבר ל3-4 תשובות לשאלות בסיסיות (לעומת 25 כאלו בעברית).  חלמאות בסיסית במדינה שבה יש שיעור גדול מהאוכלוסייה של דוברי רוסית ואמהרית.  (ואני רוצה להאמין שבתחנות חלוקה ביישובים הערביים יש שילוט ודוברי ערבית, וממש רוצה להאמין שיש בכלל כאלו תחנות – לאזרחי ישראל הערבים ).

החלמאות הזו מקוממת במיוחד בגלל תפקידה בהבניית המציאות של "מי שייך" ומי אזרח סוג ב', ג' ומטה.

רשלנות

על הגבול שבין חלמאות לרשלנות פושעת נמצאת אי ההחלטה (ואני אתן להם את הקרדיט שזו לא היתה החלטה מובהקת) לפתיחת תחנות חלוקה נוספות מול ההתנפלות. בימי העומס הגדולים של ערב "ההתקפה שלא היתה" על סוריה היו באזור המרכז כולו 3 תחנות חלוקה: בת ים, בני ברק, ואחת בתל אביב (שבדיוק באותו שבוע סוער נסגר מוקד החלוקה שלה בדרום והתארגן מוקד אחר בצפון העיר). 3 תחנות, על ריכוז האוכלוסייה הגדול בישראל.

באורח אופייני משהו התגובה הממשלתית למופע החלמאות והרשלנות הזו,זו שנוצרה במו ידם,   כמו גם לתוצאות  העגומות שלה היתה להאשים את הציבור ש "חיכה לרגע האחרון".

אבל כמובן שלא באמת מדובר פה רק בחלמאות ורשלנות שרק בנס הסתיימו בשלום. הרשלנות מובנית ביסודות הסיטואציה ובאופן שבו בחרו לארגן את חלוקת מסיכות הגז כך שתשרת את עסקי ההפרטה.

הפרטה

לפני יותר משלוש שנים הכריזו הכותרות שנקבע הזוכה במכרז הענק לחלוקת המסכות : חברת דואר ישראל (כן "חברה" ולא רשות הדואר, עוד ניגע בזה, כבר הבטחתי). היקף המכרז הוערך בעיתונות ב- 100 מיליון ש"ח והחלוקה היתה אמורה להתפרש על פני שלוש שנים. להבדיל מסיבובים קודמים שבו הצבא/פיקוד העורף ניהלו את מערך החלוקה/רענון, החליטה הממשלה שהעבודה החשובה הזו תבוצע במכרז, ע"י קבלן "פרטי".   זו נקודה שחשוב לא לפספס כאן. דואר ישראל לא מתפקד כאן "כרשות הדואר" או כגוף ממשלתי (למרות שכזה הוא עדיין) אלא כקבלן פרטי – למטרת רווח ולמטרה זו בלבד.

דוח מרתק של מבקר המדינה שהוכן מ-2007 ופורסם ב-2009 חושף חלק מהשתלשלות העניינים:

כבר ב- 2004 התקיימה פנייה של  מופז, שר הבטחון דאז, "לאפשר למשהב"ט להעזר בחברות פרטיות". אפשר להבין שכבר אז היו לחצים של גורמים עלומים למסחר את הפעולה. דאז, חתרו למסחור דווקא של  איסוף המסכות. כמו כל רעיון עיוועים בתחום ההפרטה, מתברר  גם כאן שדחייתו במערכה הראשונה איננה מונעת את הופעתו שוב ושוב עד שיתקבל. הטריגר למסחור היה בסופו של דבר הפוך – חלוקת המסכות ולא איסופן.

קצת רקע לחלוקת המסכות: בעקבות פתיחת מסכות בזמן מלחמת המפרץ השנייה העדיפו במערכת הבטחון שלא לתת לאזרחים לשמור על המסכות אלא להעביר אותן לאכסון מרכזי ולחלק אותן רק בחירום.  ועדת החוץ והבטחון של הכנסת (הרגולטור המוסמך לנושא) אישרה את השינוי המבוקש בתקנות רק יותר משנה אח"כ, ואחרי שמשרד הבטחון הגיש ,לדרישת הועדה, תכנית (שהוגדרה "שלדית") שפירטה את המענה לחלוקה כוללת בפרק זמן קצר במקרה של "איום". דוח המבקר מעיר שהתוכנית השלדית לא תורגמה בסופו של דבר לתוכנית אופרטיבית ובכל מקרה נראה שלא היה מדובר בתוכנית ריאלית.  לאחר כמה שנים של דחיות בהצגת תוכנית אופרטיבית, הודיעו בפיקוד העורף שחלוקת ענק בחירום היא גדולה עליו והתוכנית  חוזל"שה (אגב, ע"פ המבקר בלי לידע את הכנסת והממשלה).  וכך נוצר הצורך המחודש לחלק את המסכות שנאספו בחזרה לציבור ונולדה ההחלטה על חלוקה מדורגת החל מ2009.

להלכה לפחות, הוחלט על תוכנית מדורגת לשלוש שנים (במאמר מוסגר:  מסתבר ש"מדורגת" יכולה להתפרש ככל דירוג שבעולם. התוכנית כל כך מדורגת שלרוב אזרחי ישראל אין מסכות עד היום.) יחד עם ההחלטה על חלוקת מסכות, נשלפה מבוידם ההפרטות ההצעה למסחר את האיסוף והפכה להצעה למסחר את החלוקה.  ההחלטה על הפרטת החלוקה  יוצרת חלק משמעותי מהבלגן הנוכחי.

"המכרז" הוא הגורם המארגן במדינת ישראל בע"מ, המפריטה את עצמה לדעת. בעולם "המכרז" כל אופרציה שמגדילה את העלויות של הזכיין ואיננה מחוייבת מפורשות ע"י המכרז (ולפעמים גם שמחוייבת) היא "מיותרת" בהגדרה.  בין אם מדובר בהכשרת עובדים נוספים, שהיא מאפשר ללפתוח עוד  תחנות, – הכשרה נוספת עולה כסף ואיננה מחוייבת במכרז. , כך עלה בגורלם של תקנים לדוברי ערבית, רוסית ואמהרית, תקנים שבישראל האמיתית הם מחוייבי המציאות אבל לא בעולם "המכרז".   מביקור באתר היעודי של הדואר לנושא עולה שהמדינה העבירה לדואר גם סמכויות שלטוניות מובהקות כמו טיפול בועדות רפואיות וועדות ערר בתחום מסכות האב"כ. קשה להאמין שמי שההגיון היחידי שמוביל אותו הוא הגיון הרווח ידאג לטפל בסוגיות אלו.

זו דוגמא מובהקת ל"החלטה כלכלית" לכאורה, של הפרטת החלוקה לזכיין פרטי, שהיא בעצם בעלת משמעויות חברתיות נרחבות.

הדואר בא היום

מעניין לציין שזו אפילו לא פעם ראשונה שמערכת החלוקה של דואר ישראל קורסת, הקריסה הנוכחית מסתבר, לא באה לאף אחד בהפתעה. כבר כמה חודשים אחרי הזכייה במכרז היתה התמוטטות מתוקשרת של מערכת החלוקה עם התעוררות מתח בטחוני. מדוע לא הוסקו המסקנות אז (או הפעם.. 4 חודשים אחרי הקריסה של ספטמבר) ומערך החלוקה הוחזר למדינה? גם כך המדינה נדרשת להתערבות מאסיבית ע"מ לאפשר לדואר לבצע את החלוקה, כולל, כאמור מקודם, שוטרים, פקחים, מבנים, מחסומים עירוניים וציוד צבאי? התערבות שהפכה ממילא את "ההפרטה" לזכיין פרטי לפסאדה ריקה.  לממשלת ישראל פתרונים.

החשד שלי הוא , שכיוון שהפרטת הדואר היא מטרה שהאוצר מקדם בדבקות, צעד אחר צעד, כבר לא מעט שנים, נמנעים באוצר מכל צעד שעלול ל"הפריע" למהלך הזה. ולהפך, מעוניינים לחזק את הדימוי של הדואר כ"עוד חברה שהממשלה במקרה מחזיקה וצריך למכור" ולא כשירות יסוד ציבורי, שברוב העולם המתוקן (גם בארה"ב) הוא חלק מהמדינה.  

נדמה לי שמבחינת האוצר הצלחת המכרז תוכיח את כשירות הדואר להיות חברה פרטית בעוד שכשלון משמעותי בחלוקה "מוכיח" את "האי היעילות והשחיתות" של הדואר בבעלות ממשלתית ואת הצורך להפריט.  ווין – ווין שלהם, לוז – לוז שלנו.

גדעון עשת כבר כתב יפה על איך כל צעד כשר להפרטת הדואר, כולל חיסול של שירות הדואר.  מסתבר, שגם הפרה בוטה של החלטת הממשלה על חלוקת מסכות אב"כ היא צעד כשר למטרה הזו.

ואולי, סתם לא אכפת להם.

40%

המספר שחוזר שוב ושוב בדיווח ההתקשורתי הוא שבכל מקרה אין, גם אחרי סיום החלוקה (אם אי פעם נגיע לנקודה הזו) , מסכות מגן ל-40% מאזרחי המדינה.

מבקר המדינה העיר על כך בדוח האחרון שלו בנושא:

אף שוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי רשמה בפניה בדצמבר 2009 "את הכוונה לצייד 100% של אזרחי ישראל במסכות אב"כ [ ערכות מגן ] – ביעד זמן של שנתיים וחצי", בפועל, נכון למועד סיום הביקורת מלאי ערכות המגן אינו נותן מענה לחלק ניכר מאזרחי מדינת ישראל.

כך שמעבר לחלמאות ולהפרטה, מעבר לאי תקצוב ולבעיות הביצוע: פעם אחרי פעם נחשף ע"י דוברים רשמיים וסמי רשמיים של מדינת ישראל שההחלטה היא לחלק (ולייצר) מסכות ל60% מתושבי מדינת ישראל. מה עם ה40% האחרים? לא ברור. גם לא ברור מי יחליט מי יקבל מסכות ומי לא. האם המדינה תאסוף מסכות אב"כ מהנגב אם תחליט שאין עליו איום כימי במלחמה ספציפית ותחלק אותן מסכות בצפון? קשה לי להאמין בהתכנות של תסריט כזה.

מאחורי מכבסות המילים הרשמיות ברור (אולי רק לי?) שלא מתוכננת חלוקת מסכות אב"כ ל20% הערבים מאזרחי מדינת ישראל. למרות שברור שההנחה, אם היתה קיימת כזו, שהם לא מאויימים במלחמה עם מדינה ערבית, קרסה לגמרי במלחמת לבנון השנייה (כשערביים ישראלים המתגוררים בצפון הארץ היו תחת איום טילי) ובמערכה המתמשכת בעזה, שם גם רהט הבדואית חוטפת רקטות מהרצועה. ברור שזו ההחלטה, גם אם ברור היא איננה חוקתית ואינה עומדת באף מבחן בסיסי של יחס לאזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית. נראה שזה קונצנזוס מוחלט אצל מקבלי ההחלטות, אין ולא יהיו מסכות אב"כ לכמעט כל האזרחים הערביים במדינת ישראל.

מי עוד לא יקבל מסכות? מיהם ה20% הנוספים שלא יזכו? חרדים עם זקן? פולנים עם שפם? זקנים ותשושים מכדי ללכת לתחנת החלוקה? תושבי הדרום? הצפון? ירושלים עיר הקודש? לשאלה הזו, חסרה עדיין תשובה.

אנחנו יכולים לדמיין את הישיבה. את חוקר הביצועים שהושאל מחיל האוויר, הרפרנט הצעיר מהאוצר, איש תורת המשחקים ואולי מישהו שמייצג באופן לא פורמלי את רוה"מ (כדי שיוכלו להכחיש בועדת החקירה שידעו).. אנחנו יכולים לדמיין אותם יושבים עם זיפים אופנתיים ומחשבים בגיליון אקסל סטרילי את הסבירות שקבוצה כזו או כזו תפגע מנשק כימי. ואם היא תפגע כמה נפגעים יהיו וכמה זה יעלה? פחות ממיליארד ש"ח? סבבה – הטבלה לא משקרת ואין צורך לחלק מסכות. אפשר לדמיין ומותר גם קצת להיגעל.

איפה הכסף?

(או – זו לא טעות זו מדיניות)

כמה עולות המסכות החסרות? כמה עולה לספק את ההגנה שהממשלה החליטה עליה ל100% מאזרחי ישראל? יש מספר שחוזר שוב ושוב כבר כמה שנים: מיליארד ש"ח, לפעמים אפילו 1.4 מיליארד. נשמע הרבה? נהפוך הוא, להשוואה:

ההתנתקות – למעלה מ10 מיליארד ש"ח

הקמת הגדר בגבול מצרים – 1.4 מיליארד ש"ח,

התוספות האחרונות לתקציב הבטחון – לפחות 5 מיליארד ש"ח

גדר ההפרדה – למעלה מ-10 מיליארד ש"ח.

מעון ומטוס לראש הממשלה – למעלה מחצי מיליארד (וכן, אני יודע שזה פופוליסטי לעסוק בזה, אבל זה מספר השוואה לגיטימי).

ועוד ועוד.. רק המיליארד ש"ח שנדרשים למסכות חסרים, ואי אפשר למצוא אותם, שנה אחרי שנה, תקציב אחרי תקציב שמוגש ומאושר בלי הסעיף הזה.

ובסך הכל מדובר בכסף קטן יחסית מתקציב המדינה, מהסכומים שהאוצר מנייד כמעט בלי פיקוח ציבורי מסעיף לסעיף,   משהו כמו 0.25% מכלל התקציב אם רושמים הכל בשנה אחת, ואין סיבה לרשום את כל ההוצאה הזו באותה שנה, כי מדובר בהשקעה שמתחלקת על פני לא  מעט שנים.

חשוב מזה  מדובר בחיי אדם ובמימוש החלטת ממשלה להגן עליהם על כולם. אני לא חושב שיש תסריט שבו הבחנה בין דם לדם תעמוד במבחן של "שיקול תקציבי לגיטימי".

כן, ברור לי שזה חלק "ממשחק" בין משרד הבטחון לאוצר. למשרד הבטחון נוח להפריד את זה, "שהאוצר יתקצב" ולאוצר נוח להציג את זה "כמחדל" של מערכת הבטחון. משחק בהפרדה בין דם לדם.

בלון ניסוי

משרד האוצר ומשרד הבטחון, ולא במפתיע,  הולכים לכיוון ההפוך ממימוש אחראי על החלטת הממשלה בנושא, ומשחררים בלון ניסוי : לגבות את התשלומים בגין המסכות מהאזרחים. הנה עוד תחום שיופרט, כמובן שבתחילה יבטיחו שהמס הזה יגבה רק ממי שיש לו .  אבל כמו בכל תחום אחר שהופך מאוניברסלי לתלוי מבחן הכנסה (רמז להצעה המסתמנת של ועדת אלאלוף למלחמה בעניים לחיסול הקצבאות האוניברסליות.  הקצבאות, עוד אכתוב על זה בהמשך) אפשר להיות בטוחים שבסופו של דבר העניים לא יצליחו להוכיח את עוניים ובכל מקרה יהיה קל יותר לשחוק ולבטל את התקציב הזה.

הם יתרצו שממילא זה מעט, כמו בתשלום "הסמלי" לביקור רופא ברבעון, או בהשתתפות העצמית בתרופות ויתעלמו מזה שלמי שיש מעט (רוב אזרחי ותושבי ישראל), כל תשלום כזה הוא חלק משמעותי בהכנסה הפנוייה ודילמה מתמדת. תרופות או לחם. מסכה או ביקור רופא.

הם לא יספרו שבמקביל לגבייה של מס רגרסיבי חדש הם יקצצו את תקציב המסכות הממשלתי ויתנו את התקציב הממשלתי בסכום גביית האגרות, כפי שמתואר יפה ב"משחקים באש" התהליך המקביל בשירותי הכיבוי.

הם גם לא יספרו שברור שבתחשיב כלכלי נטו, הגבייה המטופשת לא מסייע בכלום למיליארד ש"ח החסרים, ע"פ הסכום שפורסם, לא יותר משמונים מיליון יגבו בשנה,  בקצב הזה ידרשו 12 שנה להשלים את ייצור וחלוקת המסכות וכמובן שעד אז יהיה חסר עוד וחוזר חלילה.

נכון, מדובר בבלון ניסוי, אחד מאלו שנגנז מהר אחרי שעלה. אבל כבר למדנו: במדינת ההפרטה כל רעיון עיוועים שנגנז במערכה הראשונה, יעבור בחוק ההסדרים במערכת השלישית. 

מאחורי המסכות

יש כל מיני דרכים לספר את הסיפור הזה. אפשר לספר על חלמאות ורשלנות ואפשר לספר על קבלת החלטות, אפשר לספר על גזענות ואפשר לדבר על סדרי עדיפויות. אפשר לדבר על פוליטיקה ובירוקרטיה ואפשר (וצריך) לדבר על הפרטה וכסף.  אבל כל המילים האלו הן נשף מסכות.  מאחורי המסכות וההקשרים המורכבים מסתתרת אמת פשוטה ומשותפת: שיוויון ערך האדם, שיוויון ערך חיי אדם, שיוויון ערך האדם באשר הוא אדם. אני לא חושב שצריכה או יכולה להיות מסננת אחרת להשקיף בה על נשף המסכות הזה.

כבר שנה (עוד משהו)

את הבלוג הקמתי לפני קצת יותר משנה והיו לו תקופות פורות יותר ופחות. הכתיבה, שהיא חלק מהחיים, היא  גם חלק מהמחזוריות שלה ובזמן האחרון התקשתי לכתוב, גם זה חלק מהחיים ועכשיו אני מנסה שוב.

נכון להבוקר היו 291,000 תוצאות למילים "הרבה זמן לא כתבתי פה"  . עכשיו 291,001.וויש מי לאק.26

2 מחשבות על “נשף מסיכות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s