"עשור של חינוך" הפליג שר האוצר והבטיח. "הכל חינוך" אמר איש מפלגתו, שר החינוך שי פירון. ובמצע מפלגתם כתוב:
"אנו מאמינים שהחינוך הוא הבסיס האמיתי לחברה מתוקנת ותפקידה של המדינה לדאוג לחינוך שיוויוני, איכותי וראוי לכל ילד או ילדה בישראל"
במסגרת המסע שלנו אל חוק ההסדרים במשק נברר הפעם איך משרד האוצר (ורוה"מ, לא נשכח אותו גם, וגם "האח" בנט) רוצים להשפיע ולעצב את מערכת החינוך הישראלית.
לאור התארכות הפוסט הזה הוא חולק לשני חלקים. לאו דווקא באיזה סדר הגיוני. הנה החלק הראשון.
"..סבורים אנו שהאדם העובד הוא מרכז החברה. כפי שנאמר במדרש גדול(פיד):
גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה – שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה."
בלעדי האדם העובד, אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים; בלעדיו, לא ייתקיים מגזר עיסקי צומח ולא נוכל לקיים כלכלה תחרותית; בלעדיו, לא נצליח להמשיך להיות מדינת היי טק מובילה ושחקנית מפתח בשוק הגלובלי.."
מתוך: "ההקדמה/התוכנית הכלכלית 2013-2014"
כשירות לציבור חפרנו קצת בחוק ההסדרים המסתמן ובדקנו איך הם מתכוונים לעשות את זה. התמקדנו בסעיפי הדגל המדוברים בעיתונות."הופתענו" לגלות שהפער בין הדברור של האוצר על "האדם העובד" לבין המציאות, כבר מזמן לא היה גדול יותר.
למנוע טרוניות אבהיר מראש: בתוכנית הכלכלית אין כותרת בשם "העמדת האדם העובד במרכז" אלא "הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה". זו הכותרת שכוללת את מרבית הסעיפים שכוסו בתקשורת תחת הכותרת הזו. בואו נבדוק מה מתחבא שם.
לפני הביקורת מגיע ליאיר לפיד גם קצת קרדיט:
ההחלטה שלא להתעקש על גרעון של 3% ב-2013 שהיה מחייב קיצוץ אדיר מימדים בתקציב המדינה ולהציב יעד גרעון של 4.65% (במונחי תוצר), כמו גם המוכנות להגמיש את "כלל ההוצאה", היא חשובה ואמיצה. כמובן שחזרה לתוואי הגרעון הנמוך כבר 2014 תהיה בלתי נסבלת, אבל בינתיים, לפחות, מגיע ליאיר לפיד (או ליועציו, טרכטנברג אולי?) הקרדיט. עוד משהו ראוי הוא הויתור על ההצעה הקבועה של הטלת מע"מ על פירות וירקות, שמשרד האוצר אוהב לכנות "ביטול עיוות", בעוד שמדובר בהעלאת מס גבוהה ורגרסיבית שפוגעת בכ ו ל ם (אבל בעיקר בשכבות החלשות שזה חלק גדול יותר מהצריכה השוטפת שלהם) וחשוב אפילו יותר: ביטול הניסיון של האוצר לפגוע בשכר עובדי המדינה, בפרט החלשים שבהם, למסות את קרנות ההשתלמות, אפיק החסכון לטווח בינוני של רבים ממעמד הביניים ואת נסיון האוצר לצאת למתקפה על העבודה המאורגנת (אם כי יש לי חשד שזה עוד יעשה עוד סיבוב קאמבק).
אז שר האוצר כתב בפוסט בפייסבוק ש"כן, זה קשה" ויחד עם זה התפרסמה רשימת "הגזרות" של תקציב 2013. העלאת מיסוי רגרסיבית ברובה שתמונת המראה שלה הוא קיצוץ, רגרסיבי ברובו, בהוצאה האזרחית של הממשלה – כולל קיצוץ הסבסוד למועדוניות אחה"צ שמאפשרות יום עבודה מלא להורים, קיצוץ בקצבת הילדים (שמוריד את העניים גם כך עוד למטה) ועוד "פוטיפורים". אבל שר האוצר שלנו מבטיח לנו ש"זה זמני", שיהיו שנתיים קשות ולאחריהן "דבש". שמדובר בפגיעה לטווח הקצר "אבל הקיצוץ הזה הוא רק חלק מתוכנית כוללת שתקטין את יוקר המחיה, תוסיף מקומות עבודה, תוזיל את הדיור, את המים, תביא לשיוויון בנטל ותשפר את חייו של האדם העובד."
ולמה בכלל צריך את הקיצוץ הנורא הזה? שר האוצר הרהוט מסביר:
"האפשרות האחרת היתה קריסה של המשק, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, הבור התקציבי היה גדל וגדל, החובות היו מתנפחים, השירותים החברתיים היו מתמוטטים. בכל פעם שאתם רואים בטלוויזיה ככרות אפופות עשן של מדינה שהתפוררה, תדעו שמאחוריהן עמדו פוליטיקאים בזבזניים שלא עמדו בלחצים. זה לא הולך לקרות במשמרת שלי. בדרך הזו, לפחות זה יהיה קצר. תוך שנתיים המדינה כבר תיראה אחרת לגמרי"
אז בואו נבדוק את הטענות של לפיד. ראשית נבדוק את טענת "הקריסה" אם לא ננקוט מדיניות קיצוצים וצנע ואח"כ נחפש כיצד ישתפרו חייו של אותו "אדם עובד", ריקי כהן האהובה מחדרה.
דגל אדום 