תגית: משרד האוצר

תוכנית האוצר לקיצוץ – עוד מהתרופה שלא עובדת

התייחסות לתוכנית האוצר לתקציב 2013-2014, לפחות על מה שנחשף בגלובס. פוסט לילה מהיר ולא נורא מושכל או ערוך, בעיקר כועס.

צביעות:

"המקור השלישי הוא תוספות השכר שניתנו לעובדי המגזר הציבורי, המהוות חלק ניכר מהתחייבויות שניתנו – כ-14 מיליארד שקלים לפי חישוב האוצר. לפי התוכנית, התוספות שניתנו יצומצמו ל-10 מיליארד שקלים, קרי, קיצוץ של 4 מיליארד. כמו כן, האוצר ידרוש הקפאת שכר לשנתיים הבאות, שם סבורים כי המגזר הציבורי נהנה מתוספות נאות לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק." גלובס

זה נחמד שהאוצר סבור שהמגזר הציבורי "נהנה מתוספות נאות" לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק.  זו אולי תחושה סובייקטיבית של ראשי האגפים באוצר, כולם עם תקן מנכ"ל, לגבי שכרם הם. אבל בנתונים שהאוצר פרסם אך לפני שבועיים בדוח מקבלי השכר במגזר הציבורי (ויש גם פוסט מפורט שלי בנושא) כתוב משהו אחר לגמרי. שם כתוב (באקסלים ובגרפים) שלא היתה העלאת שכר ריאלית במגזר הציבורי כבר כמה שנים; בטח לא לעובדי "הדירוגים" (מושג של דוח הממונה על השכר שמתייחס לעובדים שאינם בכירים ומנהלים).

ניוספיק:

"ניתן להגדיל הכנסות באמצעות העלאת שיעורי המס – חלופה שפחות עדיפה על האוצר בגלל הפגיעה בצמיחה ובשוויוניות – או הרחבת בסיס המס. כפי שנחשף ב"גלובס", הקיצוצים שעל הכוונת הם במע"מ (תוספת של 4 מיליארד שקלים לשנה) ובמס הכנסה ליחידים (כ-3 מיליארד שקלים).

החלופה העדיפה היא הרחבת משלמי המסים באמצעות ביטול פטורים ועיוותי מס. האוצר יציג בפני הממשלה את הפגיעה בצמיחה ובחלוקת ההכנסות לפי עשירונים של כל פטור ופטור." גלובס

בלינגו של דוברות האוצר יש עולם הפוך: "העלאת שיעורי המס" = פגיעה בשיויוניות. אין מס שיוויוני יותר ומחלק מחדש יותר מאשר מס הכנסה פרוגרסיבי, אמנם הפרוגרסיביות של מס הכנסה בישראל נשחקה בשנים האחרונות אבל עדיין מדובר על כלי משמעותי לחלוקה מחדש. החלשים לא משלמים בכלל, החזקים משלמים הרבה ובאמצע, באמצע. מהכסף ממננים שירותים ציבוריים לכולם (שהחלשים לא יכלו להגיע אליהם אחרת). אז איך העלאת שיעור המס פוגעת בשיוויוניות? אולי כי המיסוי הנמוך על הון יוצר שיוויון בין שיעור המס היחסי של חלק מהמיליונרים של שוק ההון הישראלי לזה של עובדי מעמד הבינייים? ואולי כי שאומרים "העלאת מיסים" אחרי כמעט שלושים שנה של הפחתת שיעורי המס הישיר,במשרד האוצר לא מסוגלים אפילו לדמיין העלאת מיסוי פרוגרסיבי,  אלא רק העלאה של מיסוי רגרסיבי כמו מע"מ, בלו וכו'.

עוד עולם הפוך מסתתר בביטוי "הרחבת בסיס המס", משהו שנשמע כמו "להכנס מתחת לאלונקה" או "שיוויון בנטל" – משהו מהקמפיין של יאיר לפיד. אבל שהם אומרים הרחבת בסיס המס ו"ביטול פטורים" במקום "העלאת מיסים" הכוונה היא הפוכה ממה שאתם חושבים. "ביטול פטורים" הוא גם ביטול הפטור ממעמ על פירות וירקות שהמשמעות שלו היא העלאת מס על פירות וירקות ש כ ו ל נ ו קונים. הוא גם ביטול פטור ממס על קרנות השתלמות, חסכון לטווח בינוני שיש לרוב מעמד הביניים (אפילו מעמד הביניים הנמוך, לעשירים יש שיטות חסכון אחרות), 35% מהשכירים מחזיקים כאלו– כלומר מדובר בהטלת מס נוסף על מעמד הביניים, שזה שונה כנראה לגמרי מ"העלאת שיעורי המס" שהאוצר לא אוהב, אולי כי שם מכוונים  למיסוי הוגן יותר של רווחי הון ושל האלפיון.

ועוד הערה על הטלת מעמ על ירקות ופירות (ותודה לעמוס על האבחנה): מעבר לפגיעה בחלשים מדובר בצעד שידחוף את הירקנים והשווקים להעלמת מס או קריסה, לא סתם הפטור הזה קיים כבר שנים, הוא כמעט בלתי אפשרי לביצוע במערכות הפרימיטיביות של הירקן ברחוב/שוק. מי לא ינזק? הרשתות הגדולות, שגם ככה מרוויחות באחוזים גדולים על הירקות והפירות האלו.

טוויסט רפובליקני

ויש עוד משהו מאחורי הביטוי הרחבת בסיס המס. טוויסט רפובליקני שהיה בויכוח משמעותי בארה"ב לפני שנה אבל בארץ עוד מנוסח בערפול. אחד מהפירות של מדיניות החלוקה/הפרטה הניאו ליברלית של העשורים האחרונים הוא הווצרות מעמד גדול של עניים עובדים. מעמד שגם הממשלה תרמה ישירות להווצרותו (מעבר להכשרת הקרקע) בהעסקה חסרת תקדים של עובדי קבלן (מחופשים ל"שירותי ניקיון ואבטחה"). המעמד הזה לא משלם מס הכנסה, כי המשכורת שלו נמצאת מתחת לסף המס המינימלי ובכך מתאפשר להאשים אותו שהוא רק לוקח מהמדינה ולא נותן וכו'. כבר ראיתי בלוני מיסוי אורווליאנים ל"הרחבת בסיס המס" ע"י הורדת הרף המינימלי לתשלום מס הכנסה שמוקדם לדעת אם הם יבואו לידי ביטוי קונקרטי בתוכנית הזו. אבל השימוש במושגים האלו רומז גם לעולם המושגים שהם שואבים ממנו וגם לאן הם מכוונים. ישר לכיסם של החלשים.

כלכלי?

כ-10 מיליארד שקלים יגיעו מ"התייעלות", דחייה ועצירה של יוזמות שלא מקדמות את מטרת הצמיחה או צמצום הפערים, הפחתות בסעיפים שגדלו, דחיית פרויקטי תשתיות ותחבורה ציבורית, והעברת פרויקטי תחבורה לשיתוף המגזר הפרטי (BOT ו-PFI). "כבר מצאנו 10 מיליארד שקלים", מסר הבכיר שהוסיף כי רק מדחיית והעברת פרויקטים ל-BOT ניתן לחסוך כ-2 מיליארד שקלים." גלובס

 מעבר לזה שלא ברור אם מדובר בהתייעלות, אם הדחייה הזו חוסכת כסף או עולה כסף (זוכר נתון שרק התאונות עולות יות ר מהאי-השקעה למופת הזו, שלא לדבר על ביטול זמן פסיכי בפקקים וכו') נראה שמדובר פה באי הבנה בסיסית בכלכלה וחשבונאות. הרי השקעה בחשבונאות היא לא הוצאה, ההוצאה מתחלקת לאורך חיי ההשקעה. גם בתמחור כדאיות בהשקעה מסתכלים על מרכיבים כמו npv (היוון תזרים מזומנים עתידי) ושיעור תשואה פנימית (irr) שלוקחים בחשבון את אורך חיי הפרוייקט, תזרים המזומנים הצפוי לעומת תזרים המזומנים היוצא וכו'. מהתיאור כאן עולה שהממשלה מתייחסת להשקעות התשתית הענקיות (ברכבת למשל) במונחי מזומן, כלומר רושמת את כל ההוצאה בשנה שמוציאים את הכסף למרות שברור שמדובר בהוצאה לתקופת זמן ארוכה מאוד (שהדרך הנכונה לרשום אותה היתה לחלק על תקופת הזמן ולהוסיך לשוטף את עלויות המימון העודף שלה).

רישום "שגוי" כזה משרת לדעתי שתי מטרות: הראשונה: הגדלת ההוצאה לכאורה בתקציב המדינה ומכאן יצירת צורך בקיצוץ (כבר הרחבתי על האסטרטגיה שבה הקיצוץ הוא המטרה והגרעון הוא התירוץ בפוסט קודם). השנייה: הצדקת העברה של פרוייקטי תשתית גדולים למגזר הפרטי כי אז במטה קסם "נחסכים 2 מיליארד ש"ח". מאיפה החסכון? מזה שעכשיו האוצר רושם רק את ההוצאה השוטפת של התשלום ליזם לאורך חיי הפרוייקט ולא את ההוצאה הראשונית בהשקעה. למה האוצר בוחר לרשום את אותו דבר פעם ככה ופעם ככה? אתם יכולים לנחש. יש כאן אגב גם שקר נוסף, היזם כידוע לא עושה את זה מטעמי צדיקות גדולה, גם עלויות המימון שלו גדולות (בהרבה) מאלו של המדינה מה שמכריח אותו להרוויח עוד יותר בשביל לכסות את המימון העודף על המימון שהמדינה היתה משלמת. מה עושה היזם? גובה את העלות הזו מהמדינה. כלומר בפועל זה עולה למדינה יותר, רק נרשם אחרת.

האפשרות השנייה היא שהם מבינים בכלכלה וחשבונאות ומשקרים לנו. אז למה לשקר אם זה לא חוסך כסף באמת? כי זה משרת את אלוהי ההפרטה ומעביר עוד כמה נכסים ציבורים להיות פרות חולבות של כמה טייקונים שיהנו (ראו ערך כביש שש, הנתיב המהיר ושאר חבריהם). לפחות מהדברור כאן, אין לדעת איזו חלופה נכונה ואני חושש לשקול מה עדיף: הטמטום או השקר?

שוב השקר הזה

"החלטה האסטרטגית של הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ, היא כי התקציבים של 2013 ו-2014 יאוחדו, הקיצוצים יתוכננו לגבי 2014 (שנה מלאה), ומשם יגזרו הקיצוצים הנדרשים ב-2013." גלובס

עוד "בשורה" מביא לנו התקציב הזה, עוד תקציב דו שנתי. נכתב ונאמר כבר הרבה על פלא התקציב הדו שנתי בישראל ונזקיו המרובים בהקטנת הפיקוח הדמוקרטי ובהגדלת כוחו של האוצר. היו כבר מי שציינו את  הייחודיות הלא מבורכת שלו בשיטות תקצוב בעולם ואת הקשיים שהוא יוצר בעבודת הממשלה. אבל "הבשורה" הזו קצת מפתיעה, כמו גם הגיבוי שלה ע"י כתבי הכלכלה, שהיא מגיעה רגע אחרי כל הניתוחים הכלכליים שהראו את האחריות של תקציב דו שנתי קשיח לגרעון שנוצר בשנת התקציב השנייה. אם אפילו כלכלית זה לא עובד אז למה אנחנו ממשיכים לעשות את זה?

רק מילה טובה

"בד בבד ל"קיצוצים המוגדרים", יהיו קיצוצים מזן אחר. ראשית, הוחלט כהחלטה אסטרטגית שלא יהיו קיצוצים רוחביים (פלאט). הקיצוצים הלא תמטיים יגיעו מסריקה של כלל סעיפי התקציב, שמכלילים 340 מיליארד שקלים" גלובס

אבל לא יותר מאחת.

אין לי הרבה מילים טובות לאמר על אנשי האוצר, אבל שמגיע אז מגיע. אם אכן האוצר מפסיק את שיטת הקיצוצים הרוחביים (פלאט) זהו צעד (קטן) בכיוון הנכון. מיליארדים שמקוצצים בקיצוץ רוחבי לא תמיד חושפים את סדרי העדיפויות של המדינה. מיליארדים שמקוצצים בכמה נושאים גדולים מורגשים מאוד ומבהירים מה סדר העדיפויות האמיתי של המדינה, גם זה משהו.

כל השאר

לא כתבתי כאן על שאר הפוטיפורים, הסוכריות והעיזים של התוכניות האלו, חלקן עיזים כמו ביטול זכות השביתה במגזר הציבורי שיעלמו בהמשך, חלקן גזרות נוראות שישארו. לרבות מהן אין שום קשר לגרעון אלא רק לניצול הזדמנות באוצר ואצל אורי יוגב ונתניהו. זה לא מינורי, עוד רגע נמצא המון מהן בחוק ההסדרים, שלשמחתי, בשנים האחרונות קצת יותר חשוף לציבור (הרבה בזכות שלי יחימוביץ שפרסמה אותו פעם אחר פעם). אלו ידרשו התייחסות נוספת בהמשך.

צנע

מעבר לזה שמדובר בערימת השקרים הרגילה של דוברות האוצר, יש קושי כלכלי מהותי עם "התוכנית" הזו, הקושי הוא שסביר שהיא תעמיק את הגרעון בתקציב. עובדי מעמד הביניים, אלו ששכרם נדפק ונשחק יוכלו לקנות פחות עם שחיקת השכר ובכך יתרמו לשרשרת דפלציונית שתגרור בתורה עוד פשיטות רגל ואבטלה, פחות הכנסות ממס וחוזר חלילה. היוונים חוו כבר את האפקט הנורא הזה על גבם. גם כלכלני קרן המטבע העולמית מתחילים להודות (במה שכלכלני מאקרו יודעים מאז קיינס) שלצנע יש השפעה כלכלית הרסנית (אפשר לקרוא יותר על זה כאן).

קיצוץ בתקציב פוגע בצמיחה במשק יותר מאשר העריכו עד כה

השפעת הקיצוץ בתקציב על הצמיחה ע"פ קרן המטבע (המקור מכלכליסט)

כלומר שאם התוכנית הזו אנחנו יכולים להיות בטוחים שעוד רגע קט תופעל עוד תוכניח חירום ועוד קיצוץ, כמו שזאת מקורה גם בהעלאות המיסים הרגרסיביות של הסיבוב הקודם ב2012.

אם זו אכן התוכנית שתאושר ותופעל, זו תהיה הכרזת מלחמה מחודשת של ממשלת נתניהו על החלשים ומעמד הביניים, המשך התרופה שלא עובדת שמשרד האוצר מלעיט אותנו שנים. כמו שאתם בטח זוכרים מהקיץ הקודם: שהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה. נפגש ברחובות

#j14

דוח השכר בשירות הציבורי

או: עוד סיבוב של שקרים, תעמולה וסטטיסטיקה.

לפני שבוע וחצי התפרסם דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר על השכר במגזר הציבורי לשנת 2011. דו"ח מקבלי השכר הוא אחת ההזדמנויות השנתיות המובהקות לכניסה ציבורית בעובדים ובועדים, ולחגיגת "האיש השמן נגד האיש הרזה".

הפעם זכינו לראות מעבר לתגובות הצפויות של שטרסלר במרקר, שהפליא אפילו להסביר איך גם העובדים המנוצלים בעצם הם המרוויחים של הסיפור הזה (כי לשנאת עובדים אין גבול אצל נחמיה). גם כתבה מעולה של שי ניב בגלובס עם פרשנות אחרת של הדו"ח ועם חלק המניפולציות של האוצר. כיוון ששי ניב כתב מצוין, נותר לי רק לגעת בכמה נקודות שהוא פיספס (ואולי לחזור על עוד כמה לטובת הקוראים פה).

מי ומי

במי הדו"ח הזה ורשימת 100 מקבלי השכר הגבוה המפורסמת עוסק בכלל? הכותרת המעורפלת של הממונה אומרת: דו"ח על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים. ובפסקה הראשונה כתוב הגופים המתוקצבים והנתמכים, סה"כ 750 גופים.

מי לא נכלל? שי ניב מבהיר שלא נכללים למשל 105 אלף מורים, כמה קל להגיע לממוצע שכר נחשק לכאורה של 13,539 ש"ח לחודש (ברוטו, כולל הפרשות חד"פ, הבראה וכו', שאתם בכלל לא סופרים במשכורת השוטפת שלכם) כשמשרד האוצר קובע לעצמו בנוחיות את הכללים, שיטות החישוב ואוכלוסיית הדגימה. זו אחת ההטיות השיטתיות שיצחקי הסטטיסטיקאי הראשי הפורש, נהג להאשים בהם את האוצר.

אז מי בדו"ח? מעיבוד הרשימה של הגופים שמופיעה במשרד האוצר (מי שרוצה לעיין, צירפתי את הקובץ למטה) מתברר שהוא כולל 68 איגודי ערים (בעיקר ביוב, כבאות וועדות מקומיות לתכנון ובנייה), 41 גופים נתמכים (שאלו לא גופים מקבלי תמיכה.. אלא בעיקר אוניברסיטאות), 257 רשויות מקומיות, 123 חברות עירוניות ו133 מועצות דתיות, 11 תאגידי בריאות ו50 "תאגידים" (הגדרה שכוללת למשל תאגידים שהוקמו לפי חוק כולל יד ושם, בנק ישראל, המוסד לביטוח לאומי וכו') ו75 חברות ממשלתיות.  סה"כ 760 (במכתב הנלווה לדוח כתוב 750 ואח"כ 746, בדוח עצמו כתוב 757 לא ברור מאיפה הפער). מי לא מופיע בדו"ח שמכונה "דוח השכר במגזר הציבורי"? קוראי חדי העין בטח הבחינו כבר שאין ברשימה הזו לא רק את המורים שהזכרתי קודם אלא גם עובדי שירות המדינה עצמם חסרים כאן. אלו שהאסוציאציה הראשונה של מי שקורא את שם הדו"ח חושב עליהם. גם אני גיליתי רק עכשיו את העובדה המפתיעה הזו. גם עובדי מערכת הבטחון, אלו שמושמצים יום בלילה מסתבר שמושמטים מהדו"ח (על פי הכוכבית במכתב הממונה). שטרסלר (שזמן הפסיק להיות עיתונאי) שלא נותן לעובדות להפריע לו, כותב בטור הנשכני שלו מפורשות שמדובר בעובדי משרד הממשלה.. אלו שפשוט לא מופיעים בדו"ח.

רק לי נדמה שבמשרד האוצר קודם כל כתבו מספר על הלוח ואז הקיפו את המטרה מסביבו? אתם יכולים לדמיין את הישיבה:

כמה יצא? כל כך נמוך? אוקי, תוריד את המורים.

עדיין נמוך? טוב, תראה שכר ממוצע למשרה מלאה ולא למשרה האמיתית

כמה עכשיו? יופי מצוין, תנסח הודעה.

עוד גילוי מעניין של ניב הוא שמתוך תאגידי הבריאות מדווח בדו"ח השכר המלא (כולל קרנות מחקר ושר"פ) רק של רופאי בתי החולים של הכללית ואילו בבתי החולים הממשלתיים ובהדסה השכר מדווח בנפרד. אם הוא היה  מדווח יחד (כמו בבתי החולים של הכללית) היו כנראה רק רופאים ברשימה המפורסמת של 100 מקבלי השכר הגבוה שמפרסם האוצר שגם ככה רובה מלאה ברופאי הכללית.  אבל אז מה יככב בהודעה לעיתונות? אם לא יהיה נתב מנמל מאשדוד, סדרן רב תכליתי בנמל חיפה או מהנדס מחברת החשמל? טייסי הניסוי של תע"א (מקומות 93 ו97 שממילא ידחקו גם הם מהרשימה) או נשיא מכון וייצמן (50) הם לא מטרות מוצלחות לזעם ציבורי.

PAYDAY ADVANCE OPEN

כמה כמה:

גם בלי מניפולציות נוספות מתברר מקריאה ישירה במכתב הממונה כמה המצב לא פשוט. 40% מהעובדים מקבלים שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק (8,190 דאז), שכרם הממוצע של אלו עומד על 5,756 למשרה מלאה, לא משהו שגומרים איתו את החודש. רבים מהם מסתבר לא מקבלים גם את זה. רק 64% מעובדים הגופים הציבוריים המדווחים בדו"ח עובדים במשרה מלאה ואחוז המשרה הממוצע לפיכך הוא 77%. כלומר, אם נניח התפלגות שווה של המשרות החלקיות על כל רמות השכר (וסביר שאחוז המשרות החלקיות באזור השכר הנמוך גבוה יותר) אזי השכר הממוצע האמיתי של ה40% האלו הוא 4432 ש"ח, אזור שכר מינימום.

וזה נהיה גרוע יותר, 37% מהעובדים מקבלים השלמה לשכר מינימום, זה ממש מביש. המדינה לא מצליחה לעמוד בשכר החוקי הבסיסי לעובדים שלה. הדו"ח עצמו עושה הרבה סלטות באוויר להסביר את זה וגם שטרסלר בטור שלו. הנתון המרכזי שאמור להתווכח עם זה הוא שהשכר הממוצע של אותה אלו שמקבלים השלמה לשכר מינימום גבוה בהרבה משכר מינימום ועומד על 7,957, לכאורה סתירה מוזרה. הדוח מציע הסבר אחד: השכר בפועל כולל כל מיני תוספות והשלמות, כוננויות, שעות, הסכמי שכר כאלו ואחרים שלא נספרים בשכר הבסיסי ועל כן אותם עובדים אמנם זכאים להשלמה אבל בפועל הם מקבלים יותר (ודופקים את המערכת אליבא שטרסלר).

לי יש שתי בעיות עם ההסבר הזה: הראשונה היא שהשכר הממוצע שלהם מוצג כשכר למשרה מלאה, וכפי שאני חוזר בפוסט הזה לעייפה, לאו דווקא (ובסבירות שלא) מדובר בעובדי משרה מלאה. נכון שגם הזכאות להשלמת שכר מינימום היא לפי היקף משרה אבל "התוספות" המדוברות אולי קטנות בהרבה, כמה קטנות? אנחנו לא יודעים בשיטת הצגת הנתונים הזו. תוספות שמוצדק שלא יהיו בשכר המינימום? לא יודעים.. הבעיה השנייה היא שזה פשוט לא משנה. למדינה אין פריבלגיה לחתום על הסכמי העסקה או הסכמי שכר שמנוגדים לחוק. למדינה אין רשות להפר את חוק שכר מינימום כלפי עובדיה. בגלל זה הוא חוק שכר מינימום. אם המדינה רוצה להכניס לשכר המינימום החוקי את השעות הנוספות,גמול נסיעות וכו', היא יכולה (לנסות לפחות, העובדים יתקוממו בצדק נגד זה), היא לא יכולה להיות קוזק נגזל, שגם קובע את החוקים, גם לא עומד בהם וגם מתבכיין שבעצם הוא בסדר.

אבל בואו נחזור לעובדים הרגילים, אלו שאינם מקבלים קצבת השלמה למינימום, מה מצבם? השכר הממוצע ע"פ הדו"ח עומד על 13,539 ש"ח, אבל אין ממש מה להתייחס לנתון הזה שמשכורות העתק של מיעוט קטן יכולות לעוות, אלא לשכר החציוני, זה ש-50% מהעובדים נמצאים מתחתיו ו-50% מעליו. מה השכר החציוני? 10,427 ש"ח. אבל ממוצע המשרה בדו"ח הוא 77%. כלומר השכר האמיתי החציוני (לא ע"פ חישוב למשרה מלאה שלא קיימת) הוא 8208 אש"ח. אזור השכר הממוצע במשק, ו-50% מהעובדים כאמור נמצאים מתחת למספר הזה. למשמעות של זה עוד אחזור בהמשך הפוסט.

ללא הבדל דת גזע ומין

גם מגדרית יש פערים גדולים, גם כאן, במקום שאמור לשמש דוגמא לשאר המדינה, גברים מקבלים (הרבה) יותר מנשים. השכר הממוצע של גברים עומד 13,404, ואילו של נשים עומד על 8707 בלבד. חציוני – כלומר 50% מהנשים מקבלים מתחתיו, יותר מזה, מטבלה אחרת בדו"ח עולה ש50% מהנשים מקבלות פחות מהשכר הממוצע במשק, כלומר השכר החציוני נמוך מ8190. (איך זה מסתדר? אני מקווה שזו טעות אנוש ולא עוד מניפולציה בנתונים.) "ללא הבדל דת, גזע ומין" כתוב במגילת העצמאות אבל זה כנראה לא בתוקף לגבי אלו שמקבלים מהמדינה משכורת, שם מותר להבדיל בין המינים.

עלה השכר? 

המכתב הנלווה, שצוטט בתקשורת מציין עליית שכר נומינלית של 3.78% ועליית שכר ריאלית של 0.32%, כלומר בפועל השכר הריאלי כמעט ולא עלה. מפילוח הנתונים בדו"ח עולה כי שכר מי שמכונים "עובדי הדירוגים", אלו שהם לא מנהלים או בכירים, 95% אחוז מהעובדים בגופים (ע"פ הדו"ח), קיבלו עליית שכר ריאלית של (תחזיקו חזק) 0.05%, כלומר קפאון מוחלט בשכר הריאלי.

היקפי משרה

בדו"ח מצוין כי הוא מתייחס ל 331,225 עובדים ב 253,676 משרות. במקום אחר מצוין כי 64% מאוכלוסיית הגופים הציבוריים עובדים במשרה מלאה ומכאן שאחוז המשרה הממוצע כאן הוא 77%. המצב גרוע במיוחד בחברות העירונית (אגב גם בשכר, זה המקום שאתם לא רוצים לעבוד בו, או במועצות הדתיות)  – 45% בעלי משרות מלאות בלבד!

הדו"ח לא מציין מה אחוז המשרה הממוצע של עובדי המשרות החלקיות אבל אפשר לחשב אותו מהנתונים הקודמים : 35% אחוז משרה ממוצע של מי שלא עבד במשרות מלאות, 119241 עובדים כאלו.  כן, יש כאן אולי שני יועצים לראש הממשלה שמועסקים במשרה חלקית כדי לא להפריע להעסקה מקבילה בשוק הפרטי אבל ברובם הגדול אלו סביר להניח עובדי משרה חלקית שלא מבחירה, עניים עובדים. חלקם אולי מקוששים עוד משרות חלקיות במקומות אחרים, חלקם נותרים אפילו בלי זה.

עובדי קבלן

עובדי קבלן כידוע הם לא עובדים, עובדים בהגדרתם הם בני אדם, יצורי אנוש ממש. עובדי קבלן ע"פ הדוח הם משהו אחר. שכרם לא נכלל בדו"ח הרשמי. בנספח לדו"ח מצוין (בגופים שטרחו לדווח, לא כולם) מצבם של עובד הקבלן, שכמעט לא צוטט בכלי התקשורת. מתברר ששכרם של עובדי הקבלן בגופים האלו , כולל משרדי הממשלה (עקביות היא לא הצד החזק של הדו"ח) עמד על 5,718 ש"ח למשרה מלאה, 87% מעובדי הקבלן מקבלים פחות מהשכר הממוצע במשק ב-2011 (8,190). מעניין על כמה היה עומד השכר הממוצע אם הם היו נספרים בדו"ח. רגע, כתבתי שכר למשרה מלאה. אבל הדו"ח מלמד ש82.5% מעובדי הקבלן מועסקים בעד 50% משרה. כלומר שהשכר שלהם הוא עד 2,858 ש"ח לחודש. עם זה כנראה לא הולכים למכולת, אלו לא רק עניות עובדות, אלא עניים מרודים עובדים. בשירות המדינה, איזו בושה. 

אבל יש בושה גדולה עוד יותר, במצגת אחרת של הממונה על השכר מנובמבר כנראה הוצגו נתונים נוספים, ורק הכותרת שם הסבירה לי מה בעצם פיספסתי בדוח הזה. כל הסעיף הזה התייחס רק ל- 9,024 עובדי קבלן במשרדי הממשלה ממש. הכותרת קובעת בלקוניות: "הדו"ח אינו כולל עובדי שמירה, אבטחה וניקיון". כלומר הוא לא כולל את המוני עובדי השירותים, מנקי השירותים והמאבטחים הם שירות, לא בני אדם ממש ואפילו לא כמעט בני אדם כמו עובדי הקבלן, אני מניח שגם המוני מורי הקבלן (נוסח תוכנית היל"ה ואחרים), העו"ס בעמותות ואחרים לא נספרים כאן כלל.

עוד קצת

תזמון: תזמון הפרסום קצת מוזר, ע"פ החוק הדו"ח אמור להיות משוחרר עד סוף דצמבר אבל בד"כ הדו"ח משוחרר כבר באוקטובר. השנה פורסם הדו"ח ב – 6 ינואר, חודש וחצי אח"כ ונשאלת השאלה למה בעצם?.

שי ניב מהרהר באפשרות שייתכן והאוצר נתן נשק למפלגת השלטון (שבמדיניות הכלכלית של נתניהו תומכים אנשיו) נגד מי שמצטיירת כמפלגת הועדים. ואני אוסיף ואתהה האם היה מי שרצה באוצר, לחמם את האווירה נגד העובדים רגע לפני "הפתעת ינואר" שעליה כתבתי בפוסט קודם, כדי שיהיה ברור לכולם מי אמורים לשלם את המחיר ומי "אחראים" לכאורה לגרעון? לאנשי האוצר פתרונים.

אפקטיביות: משיטוט באתר הממונה על השכר במשרד האוצר עולה עוד נושא קטן אבל מעצבן. יש שם גרף שמראה כמה כסף יחידת האכיפה הכניסה למדינה בכל שנה מחריגות, קנסות, השבות וכו'. הפלא ופלא מתברר שכמעט בכל שנה לא מדובר ביותר מכמה מיליונים זעומים שמגיעים מבקרת שכר, המספר מנופח בהרבה במצגות שלהם, כי הם מכניסים הערכות על חסכון אקטוארי שאף אחד לא יודע למדוד. בזמן שבמשרד האוצר מחפשים לקצץ ביחידות לא אפקטיביות, כדאי שהם יתבוננו גם בראי. יש מצב שתוספת עובדים סוציאליים או מורים, בשכר היחידה הזו, יהיה אפקטיבי יותר לחיזוק שירות המדינה ואפילו יעלה פחות כסף.

מצד שני, דו"ח השכר גם חושף את המקום שמקבלים בו את השכר הכי גבוה בממשלה.  ניחשתם נכון! זהו משרד האוצר, שהוא גם המשרד עם הכי הרבה תקני מנכ"ל (כמדומני לפני כמה שנים עמדו על 8!) ושיוצאיו נוהגים להתברג בהמוניהם אצל האחים עופר, נוחי דנקנר ושאר הטייקוניאדה במשכורות גבוהות בהרבה. מעניין שאת ההתלהבות לקיצוצי שכר עובדים לא מביאים לספינת הדגל של המדיניות הזו.

סיכום, הדרך להפרטה ועוד הצעת יעול

שי ניב כותב:

גשו למשרד הממשלתי הקרוב לביתכם וצפו במחזה סוריאליסטי: יותר מאבטחים ואנשי ניקיון מאשר נותני שירות. אלה הראשונים נכנסים לתקציב הרכש של המשרד, בדיוק כמו הסיכות למהדקים, בעוד אלה השניים הם חלק ממנגנון כוח אדם שעובר הרעבה ודיכוי. השיטה הזו עובדת היטב: התור ההולך ומתארך אל פקידת הקבלה מעלה את מפלס העצבים שלה ובעיקר של כל מי שלקח מספר בעל שלוש ספרות מפחידות.
העצבים מביאים מהומה והמהומה מביאה עוד מאבטחים.
בסוף גם הפקידה וגם מי שעמד אצלה בתור משוכנעים שהמגזר הציבורי רקוב מהיסוד. הכי פשוט היה לגייס פקידה נוספת, אבל אז איך נצדיק את הצורך בהפרטה? זה כמו בפרסומת המשעשעת לחברת אשראי, רק עם טוויסט קטן במסר: לייבש, לייבש, לייבש.

נכון,  שי ניב מדגים על המשרד הממשלתי בעוד שעובדי משרדי הממשלה, כפי שלמדנו למעלה, כלל לא מדווחים בדוח. גם נכון שהדוח מדווח על 5,919  משרות שנוספו במגזר המדווח בדוח. גידול של 2.39%, בקושי מעל הגידול הטבעי של מדינת ישראל ובוודאי לא מספיק כדי לצמצם את הפער בשירותים הציבוריים בין ישראל וארגון המדינות המפותחות שאליהן אנחנו כל כך רוצים להדמות. בעיני לפחות תיאור המשרד של שי ניב הוא תיאור מדויק מאוד של הטרגדיה שמאחורי המספרים היבשים בדו"ח.

להוציא אולי כמה אלפי מהנדסים ורופאים בכירים שמשתכרים שכר גבוה מאוד וכנראה שבצדק, השכר במגזר הציבורי רע ומעליב.  יש דרג מנהל ובכיר (השמן) שמשמין על חשבון ציבור העובדים הרחב (הרזה).  ציבור שבו רבים מתקשים בכלל לסגור את החודש. סביר שהוצאת עובדי שירות המדינה והמורים מהדו"ח נועדה עוד לייפות את המספרים והמצב שם גרוע אפילו יותר. המצב הזה שונה רק במיעוט מקומות העבודה שבהם ועד עובדים חזק מונע את עושק העובדים, ומכאן כפי שמעיר ניב בגלובס הצורך האובססיבי בהשמצה של אלו.

במרקר, שבו מתעבים בטחון תעסוקתי לעובדים מתיימרים לשאת בחודשים האחרונים את דגל המהפכה במגזר הציבורי. רולניק כתב,כותב ויכתוב על הצורך במודלים חדשים של תעסוקה, על חוסר התועלת בלהשקיע עוד כסף במערכת, על שאלות של יעילות ואפקטיביות וכו'. אבל לא כותבים שם על המהפכה האמיתית שהיא בסיס לכל מהפכת שירות ציבורי אחרת: מספיק עובדים לבצע את השירות (כלומר הגדלת השירות) ושאלו יקבלו תנאי העסקה הוגנים ושכר מכובד, זו נקודת ההתחלה לכל מהפכה ושינוי נדרש במגזר הציבורי

ועוד משהו, בשביל לעשות את המהפכה הזו בהעסקה הציבורית צריך קודם כל שקיפות אמיתית ממשרד האוצר: נתונים אמיתיים, מלאים, לא מכובסים ומיופים לטובת אג'נדת האוצר. הכל כולל הכל, עובדי הקבלן, השירותים והשאר. את זה, אני חושש, יקח עוד זמן לקבל.

ויש לי עוד הצעת יעול, יתכבד הממונה על השכר ויפרסם עם הדו"ח עוד שתי טבלאות, לא רק את טבלת השיאנים אלא את 100 (או 1000) המקומות האחרונים, את העניים העובדים שמקבלים מהמדינה שכר מביש ויצרף אליה עוד טבלה, אולי שמית, שמות המנהלים של העובדים האלו, האחראים על היחידות ומה שכרם הם. אולי שקיפות כזו תסייע.

שקיפות

מצ"ב קובץ אקסל: דוח מקבלי השכר 2011 עם החישובים שהצגתי כאן, שתוכלו לבדוק אותי וגם חומרי הרקע שעבדתי איתם.

הערות על "הפתעת הגרעון"

הפתעה? לא הפתעה? היה או לא היה? כמה הערות על "הפתעת הגרעון".

surprise

ביום ראשון 13.1 קמנו מופתעים. כותרות העיתונים זעקו על 39 מיליארד ש"ח חסרים, על גרעון "ענק" בתקציב המדינה של 4.2% אחוזי תוצר. העיתונים התמלאו בידיעות על קיצוצי ענק צפויים ועל בזבוזי מיליארדים. אפילו במשרד האוצר, יורים ובוכים, מכים על חטא היוהרה שלהם (לכאורה, לכאורה) ועל הטעות הנוראה שטעו. פתאום הנושא של מערכת הבחירות נהיה "הכלכלה" (באסה ציפי). אבל מה הסיפור? איך פתאום התגלה בור אדיר כזה? האם זה באמת בור "ענק" והאם זו בכלל הפתעה? המממ.. החלטתי להקדיש כמה דקות לבירור הנושא.

היה או לא היה

הפרסום על הגרעון, כאמור מקודם, היה ב – 13.1. יש כאן משהו מוזר, כי בישראל מדווחים לרשות המיסים על המע"מ (לחודשיים) ועל מס הכנסה (חודש ומעלה) ב15 לחודש. כלומר ב13 לחודש לא היה במשרד האוצר שום מידע חדש שלא היה אצלם כבר לפני חודש, אלא אם המציאו שם מכונת זמן. יותר מזה, זה גם ב-15 זה רק הדיווח הראשוני. סכומים נוספים ומשמעותיים מאוד בתשלומי מס הכנסה, גם האישיים אבל בטח של מס חברות, נעשים עוד אח"כ. רק שמתבררים שיעורי הרווח/הפסד (במקרה הטוב בסוף הרבעון הראשון ל2013) של הפירמות. אז מאיפה הגיע התיקון למטה בהכנסות דווקא ב-13 בינואר?

אחוזי תוצר, אחוזי תוצר

במחאת 2011 למדתי שגרעון מדינה מחשבים בכלל באחוזים מהתוצר הלאומי המקומי (או הגולמי, תלוי מה רוצים להראות). כלומר אותו היקף כספי של גרעון בדיוק אפשר להציג כגרעון של 2.5% או 4.2% תלוי בגודל התמ"ג.  אם תחשבו על זה רגע, זה די הגיוני. גרעון גדול לישראל הקטנה יהיה גרעון קטנטן במונחים של ארה"ב או גרמניה.  אז מה התמ"ג לשנת 2012? אף אחד עוד לא יודע. הלמ"ס עוד לא פרסמו נתון ואני מניח שיקח עוד כמה חודשים עד שיהיה כזה. ובכלל הנושא של הגרעון כאחוז תוצר, צריך לומר, הוא לא בדיוק מדע מדוייק. כמעט כל שנה בעשור האחרון, משרד האוצר "פספס" למטה משמעותית ביעד הגרעון. המשמעות של הפספוסים: שתקציב המדינה קוצץ הרבה מעבר להחלטת הממשלה. ולפחות חלק  מ"פספוסי" האוצר היו בגלל האפקט הזה. קודם חישבו סכום גרעון לפי שיעור תמ"ג מסויים, קיצצו בתקציב ובפועל התברר שהתמ"ג היה גבוה יותר ומכאן אחוז הגרעון – נמוך יותר.

אז אם לא ברור על בסיס איזה נתוני הכנסות ו/או הוצאות חושבה בכלל "הפתעת ינואר" ולא ברור מול איזה אחוז תוצר חושבו, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? הפתעה או אולי ספין? ואם ספין אז של מי? לי לפחות זה לא ברור, אבל בטוח שקשה להאמין למספרים שרצים כאן.

התכווצות

אבל יש משהו שכן נראה לי ברור ובזה דווקא סביר שאנשי האוצר צודקים, סביר שההכנסות המדינה ממיסים יקטנו (או ליתר דיוק – שהכלכלה ששיעור ההכנסות ממיסים נגזר ממנה, לא תגדל כמו שהיא יכולה וצריכה). הן יקטנו, למרות העלאות המעמ ושאר המיסוי העקיף, כי המשק הישראלי מאט וחלקים גדולים ממנו כבר שקועים במיתון שמוסווה עדיין ע"י הפריחה של סקטורים קטנים יחד עם בועה פיננסית.

גם הגרעון יגדל, הוא יגדל למרות הקיצוצים בתקציב, בדיוק כמו שכבר גילו בספרד, יוון, פורטוגל ואירלנד.  מדינות שהואכלו בתרופת הצנע הזו ואז גילו לתדהמתם שהגרעון התקציבי גדל דווקא אחרי כל קיצוץ אדיר נוסף בהוצאות המדינה. הוא יגדל כי הקיצוצים האלו הן ההפך ממה שכלכלה ממותנת צריכה.  כפי שכלכלני קרן המטבע "גילו" לתדהמתם (או לפחות לתדהמת עיתונאי החצר הישראליים) – המכפיל הקיינסיאני חי וקיים. קיצוץ בתקציב, העלאות מחירים, והעלאת מיסים רגרסיבית מורידים את ההכנסה הפנוייה ומכאן את ההוצאה במשק. וכשאנשים לא קונים, המשק שוקע. המשק שוקע והכנסות המס קטנות. ההכנסות קטנות והגרעון גדל.

אז איך יפסק מעגל האימה?

אם אני פוסל את האפשרות שמדובר רק בספין (אוצר? לשכה?) להדחת שטייניץ, רגע אחרי הבחירות, כי זה אוברקיל עם סיכויים לרסיסים וריבוי נפגעים. ואם הדגמתי שבוודאי שלא מדובר בנתונים שהם 20 טון בטון יצוק (נקודות למי שמזהה את הרפרנס בלי האינטרנט). נותרת השאלה מה מטרת הספין הזה. האמת היא שאינני יודע. אני מניח שהמטרות הן "על השולחן", הספין כאן הוא להפוך סיבה ומסובב. אני חושש שהאמת היא שה"גרעון המפתיע" הוא לא סיבת הקיצוץ.  הקיצוץ: משמע המשך תהליך החלוקה מחדש מהחלשים ומעמד הביניים לאלפיון , הקיצוץ הוא מטרת הספין הזה.  "הפתעת ינואר" היא רק תירוץ.