לפני הביקורת מגיע ליאיר לפיד גם קצת קרדיט:
ההחלטה שלא להתעקש על גרעון של 3% ב-2013 שהיה מחייב קיצוץ אדיר מימדים בתקציב המדינה ולהציב יעד גרעון של 4.65% (במונחי תוצר), כמו גם המוכנות להגמיש את "כלל ההוצאה", היא חשובה ואמיצה. כמובן שחזרה לתוואי הגרעון הנמוך כבר 2014 תהיה בלתי נסבלת, אבל בינתיים, לפחות, מגיע ליאיר לפיד (או ליועציו, טרכטנברג אולי?) הקרדיט. עוד משהו ראוי הוא הויתור על ההצעה הקבועה של הטלת מע"מ על פירות וירקות, שמשרד האוצר אוהב לכנות "ביטול עיוות", בעוד שמדובר בהעלאת מס גבוהה ורגרסיבית שפוגעת בכ ו ל ם (אבל בעיקר בשכבות החלשות שזה חלק גדול יותר מהצריכה השוטפת שלהם) וחשוב אפילו יותר: ביטול הניסיון של האוצר לפגוע בשכר עובדי המדינה, בפרט החלשים שבהם, למסות את קרנות ההשתלמות, אפיק החסכון לטווח בינוני של רבים ממעמד הביניים ואת נסיון האוצר לצאת למתקפה על העבודה המאורגנת (אם כי יש לי חשד שזה עוד יעשה עוד סיבוב קאמבק).
אז שר האוצר כתב בפוסט בפייסבוק ש"כן, זה קשה" ויחד עם זה התפרסמה רשימת "הגזרות" של תקציב 2013. העלאת מיסוי רגרסיבית ברובה שתמונת המראה שלה הוא קיצוץ, רגרסיבי ברובו, בהוצאה האזרחית של הממשלה – כולל קיצוץ הסבסוד למועדוניות אחה"צ שמאפשרות יום עבודה מלא להורים, קיצוץ בקצבת הילדים (שמוריד את העניים גם כך עוד למטה) ועוד "פוטיפורים". אבל שר האוצר שלנו מבטיח לנו ש"זה זמני", שיהיו שנתיים קשות ולאחריהן "דבש". שמדובר בפגיעה לטווח הקצר "אבל הקיצוץ הזה הוא רק חלק מתוכנית כוללת שתקטין את יוקר המחיה, תוסיף מקומות עבודה, תוזיל את הדיור, את המים, תביא לשיוויון בנטל ותשפר את חייו של האדם העובד."
ולמה בכלל צריך את הקיצוץ הנורא הזה? שר האוצר הרהוט מסביר:
"האפשרות האחרת היתה קריסה של המשק, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, הבור התקציבי היה גדל וגדל, החובות היו מתנפחים, השירותים החברתיים היו מתמוטטים. בכל פעם שאתם רואים בטלוויזיה ככרות אפופות עשן של מדינה שהתפוררה, תדעו שמאחוריהן עמדו פוליטיקאים בזבזניים שלא עמדו בלחצים. זה לא הולך לקרות במשמרת שלי. בדרך הזו, לפחות זה יהיה קצר. תוך שנתיים המדינה כבר תיראה אחרת לגמרי"
אז בואו נבדוק את הטענות של לפיד. ראשית נבדוק את טענת "הקריסה" אם לא ננקוט מדיניות קיצוצים וצנע ואח"כ נחפש כיצד ישתפרו חייו של אותו "אדם עובד", ריקי כהן האהובה מחדרה.
להמשיך לקרוא ←
דגל אדום 