ההסתה נגד העבודה המאורגנת נמשכת

עם הפוטנציאל להתקמבקות של המחאה החברתית, גוברים המאמצים לתקוע תריז בינה לבין העבודה המאורגנת וההסתדרות.

שוב חבורת שוקן/המרקר ושאר החשודים הרגילים מדבררים את האוצר במתקפה על ההסתדרות והסכם עייני – לפיד. קמו בשוקן בבוקר וראו כי יאיר לפיד, הפוסטר בוי שלהם, חתם על הסכם עם ההסתדרות. לא שההסכם הזה מונע מהאוצר להציע להפריט את נמלי הים או מגוון דברים אחרים בחוק ההסדרים (וחבל שכך).  חתימת ההסכם מספיקה כדי ששטרסלר יכעס, ורתר ילעג ומאמר המערכת יתרה.  רולניק, כמובן, מוביל את ההתעופפות הזו. "תקציב למחוברים" הוא לא מהסס לתקוף.

רולניק לא נותן לעובדות לבלבל אותו. הרי עובדי המדינה, שהם ציבור חלש ברובו (כזכור מדוח השכר בשירות הציבורי) הם בדיוק אותו מעמד הביניים (ומטה) שרולניק מתיימר לדבר בשמו. על מה יצא הקצף וההאשמות שלפיד מכר את "הלא מחוברים" לעייני?

הרי שההסכם הזה אפילו דוחה את תוספת השכר הראויה שמגיעה לעובדי המדינה .  הדיווחים על כך שההסכם כולל את ביטול הטלת המע"מ על פירות וירקות מעידים אף הם שלא מדובר בהסדר פרטיקולרי שמשרת רק הסו קולד "מחוברים". כמו גם העובדה שהציבור היחידי בהסכם שלא נדחתה התוספת שלו הם דווקא הציבור הכי חלש (שבוודאי איננו חלק "מהמחוברים"), עובדי הקבלן, שההסכם הקודם עליהם גם יעוגן עכשיו בחקיקה.

אבל רולניק התאצ'ריסט רוצה יותר, לא באמת מעניינים אותו עובדי הקבלן המוחלשים, או עובדי המדינה או החסכון של מעמד הביניים, הוא רוצה "להכנס בהם", מלחמה חזיתית בעבודה המאורגנת, ז'בוטינסקי של המאה ה-21 שמטיף "כן, לשבור".