תגית: איגוד מקצועי

ולתפארת מדינת ישראל

פרצתי דרך ע"י שינוי גדול בשוק הקמעונאות. הוזלתי את סל המזון בישראל ויצרתי תחרות בענף הסלולאר. כתרומה לצמצום פערים חברתים וכמאבק ביוקר המחייה. לכבוד 6000 עובדים מסורים, לכבוד כל האזרחים בארץ.לתפארת מדינת ישראל"

טקס הדלקת משואות, דקה 52:00 ואילך (הדלקת משואות יום העצמאות תשע"ה, תמלול שלי משמיעה)

מסחבות לעושר

רמי לוי מגלם את סיפור הRugs to Riches הישראלי. מהמכולת הקטנה עם אבא בירושלים לבעלים של רשת המזון השנייה הגדולה בישראל, מהילד "הדיסלקט שלא אובחן" למיליארדר. הוא אימפריה, "שובר המונופול והקרטל", לוחם ביוקר המחייה. מדליק משואה ולתפארת מדינת ישראל.

רמי לוי לא מסתפק בהכנסות של למעלה מ3.4 מיליארד ש"ח (דוחו"ת כספיים 2015, מגנא) ומאזן שכולל נכסים בשווי למעלה ממיליארד ש"ח.  הוא רוצה להצטייר כאביר הציבור.   אפילו בדו"חות הכספיים ובדו"ח הדירקטוריון משתמשים שוב ושוב במילים "מעמדה הפרו צרכני" של החברה *.  מטרתן של פעולות עסקיות מוצגת כ"הורדת מחירי הבשר" ו"הורדת מחירי הגבינות".  גם בנאום הדלקת המשואה שצוטט בפתיחה הוא מציג את פעולות הרשת כ"תרומה" וכמכוונות ל"צמצום פערים חברתיים" ואת עצמו כלוחם בדרקון הגדול של דורנו: "יוקר המחייה".

להמשיך לקרוא

1981

(פוסט קצר וזועם שלא הספקתי להעביר את ההגהה המקובלת כאן, מקווה שמובן)

1981 אמר בנט, ופקידי האוצר הפליגו בדימיונם לשנת הקסם הארורה ההיא.

1981 – יוון הצטרפה לשוק האירופאי המשותף, שנים לפני שתואשם בהטבעתה של ספינת האיחוד האירופאי שצמח מתוך השוק המשותף הזה.

1981 – פרס היה ראש ממשלת הסקרים ובגין, רגע אחרי שהסית נגד הקיבוצים "התיישבו במקומות הכי יפים" הפך את שלטון הימין מאפיזודה חד פעמית לעובדת היסוד של הפוליטיקה הישראלית עד היום. ב81 גם עבר חוק סיפוח רמת הגולן

1981 – מיטראן הסוציאליסטי (הדי כושל) נבחר בצרפת ומגי שלטה בבריטניה ללא מיצרים. והאיידס זוהה לראשונה, כוירוס שמשותף להרבה מקרי מוות מוזרים של גברים הומוסקסואליים. ופרינסס די התחתנה עם יורש העצר בחתונה נוצצת.

להמשיך לקרוא

סיבוב נוסף במאבקי הנמלים

פוסט המשך לפוסט – "הטעויות של אלון חסן".

אנחנו בעוד סיבוב הסלמה עם עובדי נמל אשדוד, אם זה היה תלוי בטוקבקיסטים (ובכמה "פרשנים כלכליים" שמתבטאים כטוקבקסטים) כבר היו שולחים את מטוסי חיל האוויר להפציץ את נמל אשדוד. שוב העיתונים מלאים בכותרות על סכסוכי עבודה בנמל, על נפוטיזם, משכורות ענק ושחיתות. עילת הסכסוך הפעם: שביתה איטלקית (לכאורה) בגלל מזכירת מנכ"ל שמקורבת (לכאורה) לועד וההנהלה החליטה לפטרה. בלי שמתקרבים לעובדות הנרטיב ברור: עובדי נמל רעים עוסקים בלסחוט את הנמל ואת המדינה. הנהלה מקצועית מנסה לפעול לטובת האינטרס הציבורי הכללי והועד המושחת שיוצא לעימות נגדה.  במרקר גם הגדילו הפעם לעשות וביקרו גם את בית הדין לעבודה, שלא "התלהב" מהחלטת האוצר לנכות שכר בגין העיצומים לכאורה והקפיא אותה. במרקר, הפך גם בית הדין לעבודה לעבודה לפרטנר של העובדים התוקפניים נגד ההנהלה הישרה.

אבל שמתקרבים מתברר שהעובדות קצת שונות:

לפני שבועיים התפרסמה כתבה במרקר עם אבינועם שושן, יו"ר ועד התפעול של נמל אשדוד ושותפו של אלון חסן להנהגה.  נדמה לי שבמרקר באו לקלל ויצאו מברכים. מסתבר שעילת פיטורי מזכירת המנכ"ל המדוברת היא נישואיה לעובד נמל (לא ידעתי שעוד נוהגים כך בישראל, פיטורים על רקע נישואים, חשבתי שזה מנהג אמריקאי שנעלם בשנות ה50), שהסכסוך  המדובר (שהועד אמנם תפש צד בו) הוא בכלל קודם כל בין המנכ"ל סגיס (שמדובר במזכירתו) לבין יו"ר הנמל סיטרמן (מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר). שחסן ושושן נפגשו עם שר התחבורה כץ ודיווחו לו על ניסיונות מינוי של מקורבים פוליטיים (כולל בנו של איש ליכוד בכיר) ע"י סיטרמן (מה שנעלם מרוב הדיווחים).

על הדרך גם למדנו שתלושי הסטייקים המפורסמים היו ניסיון צ'ופר של הנהלת הנמל להעלאת תפוקות (שהצליח אגב) ולא סחיטה של ועד העובדים, כפי שמוצג בד"כ. תמרוץ לגיטימי לא פחות מזה שבמדורי הכלכלה יגינו עליו בעוז שמנהל בכיר מקבל "תמריץ" של מיליונים שקלים כ"בונוס" על הצלחה, יחד עם תקציב למסעדת יוקרה ורכב שרד צמוד.

אבל חשיפת האמת הזו היא לא העיקר, העיקר לטעמי הוא להבין למה בעצם העיסוק בעובדי הנמלים תופש מקום מרכזי כל כך בשיח העבודה המאורגנת בישראל? אני חושש, כפי שכתבתי כאן בעבר, שהתקבעה תפישה חזקה מאוד שעובדי המדינה והחברות הממשלתיות ובפרט עובדי הצווארון הכחול צריכים להרוויח שכר נמוך. אף אחד לא מתלונן על רופא או או טייס ניסוי שמככבים ברשימת שיאני השכר בשירות הציבורי, אבל כולם עפים על המלגזן, המנופאי או הסוור. איפשהוא, בין החלום הבורכובי על הפיראמידה התעסוקתית ההפוכה בעם היהודי ויצירת עם עובדים עמל למציאות הישראלית של היום נפתח פער בלתי נסבל. משכורות שמתקבלות על דעתנו לעובדי הייטק, מנהלים בשירות הציבורי, עו"ד, רו"ח, פרסומאים ו"מפתחי תוכן", נשמעות לנו  צורמות ומופרכות שהן באות עם תדמית של צווארון כחול וועד עובדים. כשעובד הייטק או רופא מקבל משכורת עתק, יודעים להגן עליה בהשוואה לכמה שיכול היה לקבל בארה"ב, שעובד נמל מקבל משכורת מבוססת פרמיות כמקובל בעולם, ההשוואה לא נראית לנו רלוונטית. אני לא מכיר את השם של הפרדיספוזיציה הזו, זו לא גזענות, או סקסיזם אבל מגיעה משורש דומה, אפשר לקרוא לזה מעמדנות.

לעקוב אחרי הכסף

ויש עוד סיבה, אולי חשובה יותר: ועדי הנמלים הפכו בעשור האחרון למשענת מרכזית להסתדרות, לשרירים שלה. עובדי תע"א יכולים אולי להכניס את חיים כץ לכנסת אבל לא משביתים את המשק (וההסתדרות מתקשה לסמוך עליהם, מכל מיני סיבות), השבתה של נתב"ג ליותר מיום תשלח המונים עם לפידים לעשות לינץ' באיגודים המקצועיים. הורדת שלטר של חברת חשמל לא קרתה כנראה מעולם (ככל שידוע לי) בוודאי שבכללי המשחק של העשורים האחרונים היא לא לגיטימית. למרבית העובדים האחרים אין מנוף משמעותי מול הממשלה והמעסיקים, שביתת אחיות, מורים, עובדים סוציאלים ועובדי מדינה כמעט לא מזיזה לציבור עד שהיא מתארכת מאוד (וזה מחיר שהעובדים מתקשים לשלם). ועל עובדי הרשויות המקומיות אין מה לדבר. הם שובתים און ואוף כמעט עשור וזה פשוט לא מזיז לאף אחד.

אז מה המגרש הלגיטימי של ההסתדרות להפעלת כוח מתאים במו"מ עם הממשלה והמעסיקים? כנראה שהנמלים הפכו למגרש הזה. מחד: לא מדובר בכיבוי החשמל או הפסקת הטיסות לחו"ל. מאידך מדובר בפעולה שמציקה מאוד לתעשיינים ולייבואנים, ציבור עם כוח, כסף ונציגות פוליטיתץ מה שהופך את עובדי הנמלים למנוף בעל עצמה שלא פוגע (לפחות לא במהירות) בציבור הרחב.  מי שרוצה לפרק סופית את האיגודים המקצועיים ואת כוחה של ההסתדרות צריך לפרק אותה מנשקה ומכאן כנראה המיקוד בשנים האחרונות במתקפה על ועדי הנמלים.

זכות התגובה

אחרי הפוסט הקודם שלי עובדי הנמלים קיבלתי תגובה מאלון חסן. חסן, מהנהגת עובדי הנמל פנה אלי עם פרשנות אחרת. התכתבנו קצת על הנושא והנה תמצית (בעריכה שלי) של דבריו:

"אני מכהן בועד 15 שנים, נבחר דמוקרטית ע"י הציבור שלי. עבורנו הנמל הוא בית, משפחה. בניגוד לדימוי הכוחני שמנסים לייחס לנו אנחנו לא ששים להשבית או לנקוט בפעולות אלא שאין ברירה. ככלל, כל פעם שמתחלף פקיד אוצר הוא מנסה להראות מי בעל הבית, פותח את ההסכם שנחתם וגורר אותנו לסכסוך עבודה. המרקר הוא עיתון של האוצר ואנחנו שוקלים להגיש נגדו תביעת דיבה. בניגוד למה שכתבת ועדי הנמלים יודעים להפגין סולידריות: תמכנו במקומות עבודה חלשים ושבתנו עבור עובדי הרשויות, עובדי הניקיון והקבלן, עובדי פלאפון ועוד. למרות זאת הופכים אותנו לאויבי העם ושונאי ישראל. רוצים שנרוויח שכר מינימום.."

שמחתי לשמוע שועד העובדים יודע להפגין סולידריות עם עובדים חלשים וכן, אני חושש שאלון חסן צודק, הם הפכו לשנואי הציבור ומתנהל נגדם קמפיין ציבורי אפקטיבי. לעובדים יש כוח וסולידריות אבל ציון נמון ביחסי ציבור ודוברות. העיתונאות תחבק אותם כנראה רק מאוחר מדי, שהם יהיו עובדי שכר מינימום מנוצלים.  נכון, החימוש נגדם, שקשור בשכר הגבוה (אגב לא שכר הבסיס אלא המבוסס פרמיות) עתיד לאבד תוקף עוד כמה שנים, כמו שאבינועם שושן קובע בראיון במרקר:

"עוד שלוש עד חמש שנים העובדים הוותיקים הרי יפרשו, רק 20% מעובדי הנמל יהיו דור א' ו–80% יהיו דור ב' ששכר הבסיס שלהם 15 אלף שקל. השכר הממוצע בחברה יצלול וכל הבלון של טרכטנברג יתפוצץ."

אבל אני חושש שעד אז, גם אם לא ישברו את עובדי הנמלים עם אלימות או צבא (כמו שעשה בן גוריון בשנות ה50 שגייס את הימאים השובתים למילואים, או רייגן שהחליף את פקחי הטיסה השובתים באנשי צבא) אותו דימוי ציבורי של "אויבי העם" יתקבע.  בסופו של דבר עוד עשוי להמצא השילוב שישבור אותם, לכל מצהלות השמחה של הטוקבקיסטים, פקידי האוצר והטייקונים ולצערי, בלי הסולידריות של קהילות המחאה והשכירים בישראל. ממש אותם שכירים שביום שאחרי ימצאו את עצמם עם אמצעי אחד פחות במאבק החברתי.

עוד משהו לקרוא

אלי ציפורי ממשיך את הקו המצויין שלו בגלובס, חשוב לקרוא (גם אם אני לא מסכים עם כל מילה) והביקורת על המרקר כפראבדה של האוצר מדוייקת.

העין השביעית מפרסמים מפת שליטה וקשרים (גם אם חלקית עדיין) של ההון/תקשורת בישראל. לגזור ולשמור.

הטעויות של אלון חסן

ולמה אני חושב שהן עולות לעבודה המאורגנת ביוקר.

אתם מכירים את הכתבות האלו,  על איך אלון חסן, ראש ועד העובדים החזק של נמל אשדוד מחזיק את המדינה כבת ערובה. על משכורות העתק של מנופאי כזה או אחר, על תלושי "הסטייקים". הדימוי שלו הוא של סובוטקה כזה (מהסמויה למי שפיספס), מנהיג ועד ועבריין שיעשה הכל, אבל הכל, להגן על האנשים שלו.

אתם מכירים גם את הכתבות האלו, על איך ועד העובדים עושה שביתה איטלקית בטעינת האניות בגלל סכסוך על העסקת קרובת משפחה, ואתם מכירים את ההשתלחות האלימה בעובדי הנמלים, הפרשן הכלכלי שקורא להפציץ את הנמל וקו אחיד של הטוקבקיסטים שקוראים לפתר את כולם, להראות להם, להכניס את הצבא וכו'. אני אפילו לא יודע כמה מהסיקור של הסיפור הזה אמיתי, אבל כנראה שיש לו לפחות בסיס מסויים, עובדי נמל אשדוד ובראשם אלון חסן אחראים ללפחות חלק מהתקשורת השלילית שהם מקבלים.

An abandoned dock

לא, הבעיה שלי עם חסן היא לא משכורות העתק של מנופן או מלגזן. הבעיה שלי עם חסן הוא הפער בין הטווח הקצר לטווח הארוך. חסן, לטעמי לפחות, ממקסם את הרווח קצר הטווח של עובדי הנמל על חשבון העתיד שלהם ועתיד העבודה המאורגנת בישראל.

סולידריות

סיפור תוספת השכר בזמן שביתת האחיות הוא סיפור מייצג. חסן חתם על תוספת שכר של כמה אלפי ש"ח (לפי הדיווח העתונאי לפחות) פרי מו"מ שבטח התחיל הרבה לפני. ההודעה לציבור ממשרד האוצר נחתה במערכות העיתונאים עוד לפני שיבשה הדיו על ההסכם. מזמן לא ראיתי את משרד האוצר מאושר כל כך להודיע על תוספת שכר של אלפי ש"ח לעובדים, בטח בזמן שמתקוטטים על האחיות המנוצלות על שקלים. הסיפור ברור: משרד האוצר ניצל מו"מ ארוך שבדיוק הסתיים עם עובדי הנמלים בשביל לתקוע תריז בין ציבורי העובדים ולהטות קצת את הציבור (המוטה ממילא, וכבר כתבתי על זה פוסט ארוך) נגד שביתת האחיות, ואת האחיות (כפי שעשו באוצר בהצלחה עם העו"ס) זו נגד זו.

מישהו קונספירטיבי ממני יכול היה גם לחשוד שמשרד האוצר הסכים לשלם עוד כמה שקלים לעובדי הנמל ולו רק בשביל לגמור הסכם בזמן שביתת האחיות ולאפשר לשחרר את ההודעה הזו.

הסיכוי לשינוי טרנספורמטיבי של צדק חברתי טמון בחבירה של איגודי העובדים החזקים לעובדים חלשים ומוחלשים, לפעילים חברתיים וכו'. חסן מוכן לסכן את הפוטנציאל לסולידריות הזו (אמנם ציפורים על עץ) עבור הציפור ביד של העלאת השכר.

דור א' דור ב'

עוד עובדה שלא מדברים עליה היא למה בכלל עובדי הנמלים זוכים כל פעם למשכורות גבוהות יותר ויותר. נכון, חלק מהסיבה היא "השלטר" של כניסת הסחורות למדינה שהם יושבים עליו, אבל במו"מ האחרונים הסיבה היא כנראה אחרת. מדובר באתנן, אולי כזה שמקדים את הבקשה, להסכמה להקמת נמל/מזח מופרט ופרטי בנמל. כזה שיעבדו בו עובדים לא מאורגנים, או מאורגנים "פחות", עובדי דור ב'.

נכון, חסן (בראיון מושמץ במיוחד) מכחיש את זה:

מה אכפת לך שתהיה קצת תחרות בנמלים? למה שלא יקימו רציף שיעשה תחרות ומה שעכשיו יישאר?

"אין סיכוי. אני לא אתן שיכניסו כאן תאילנדים, עובדים לא מאוגדים שאין להם אבא או אמא".

אבל למה?

"איזו זכות קיום יש לי מול עובד שמרוויח רבע מהשכר שלי?"

ואני מאמין לו. אני מאמין לו כי אלון חסן צודק, עובדים זולים יעשירו טייקון שינהל את הנמל ויצטרפו למעמד העניים העובדים. אבל הדיל קצר הטווח שלו, של מקסום רווחי העובדים, עלול להיות ע"ח העתיד. התחושה שאלון חסן משתין מהמקפצה מקלה על הפיכתו לאויב הציבור במרקר ובעיתונות הפופולארית. יותר מזה, שהאוצר ידרוש נמל מתחרה, עלול להתברר לחסן שעליות השכר מהאוצר הפכו לדמי לא יחרץ, שמעטים העובדים שיסכנו משכורות כאלו עבור עובדים אחרים, אותם "תאילנדים" לא מאוגדים שחסן מזהיר מכניסתם. זה התהליך שאפשר בשנות התשעים את מעמד עובדי דור ב' ודור ג' במפעלי התעשייה הגדולים (הדוגמה המובהקת של מפעלי ים המלח). ניסיון של ועד קצר רואי לשמור על זכויות עובדים על חשבון העתיד.

כדאי שחסן ילמד מועד חברת החשמל, שלמד על בשרו את המחיר של להיות אויב הציבור מספר אחד.

אופק

העבודה המאורגנת בישראל היום בקרב על עתידה. אם לפני כמה שנים היה נדמה שהקרב הזה כבר הוכרע, שאין עתיד לאיגודים המקצועיים בישראל, אז היום ברור שעוד מדובר בקרב פתוח. הכניסה למגרש של ארגונים נוספים ושינוי משמעותי בהתנהלות ובקהלי היעד של ההסתדרות הביא להתאגדות עשרות אלפי עובדים נוספים בשנים האחרונות, רובם הגדול בהסתדרות הכללית. אבל למהלך הזה לא חסרים אויבים, ההתנהלות של אלון חסן מקלה עליהם ומספקת להם תחמושת, בו בעת שהיא גם פוגעת בסולידריות בין העובדים.

כולם מדברים על עמלות

(אך אחד לא מדבר על מימון או על עובדים) פוסט ארוך וכלכלי למדי

bank

שוב עוסקים במדורי הכלכלה בעמלות הבנקים. תמה חוזרת בשנים האחרונות.

עם פרסום הדוחות הכספיים של הבנקים מתחילה מקהלת העיסוק בעמלות הבנקים. ראשונים פורצי מדורי הכלכלה ומשתלחים בעמלות הבנקים, יש גם מי שמעז וקורא לציבור להשקיע את כספו באמצעות בתי השקעות פרטיים שלוקחים פחות עמלות, לנהל מו"מ וכו'. אחריהם מצטרפים חברי הכנסת ומציעים הצעות חוק בנושא, שאותם בד"כ יעלימו מאוחר יותר בדיל שקט בין ראש ועדת הכלכלה לאיגוד הבנקים (שבראשו עומד משה פרל,עיתונאי לשעבר).לפעמים גם בנק ישראל קופץ לקלחת וסטנלי פישר מתבטא בזהירות נגד עמלות היתר המופרזות והמורכבות. הוא קורא לעידוד התחרות בין הבנקים בנושא ומזהיר שאם לא..

ולא, לא שעמלות זה לא חשוב וכו', אבל מדובר בהתעלמות, אעיז לשער שמכוונת, ממכונת הכסף הגדול של הבנקים. כסף גדול שמקהלת גינוי העמלה (גם ללא הישג ממשי) עוזרת להעלים.  בואו ונסביר רגע :

לבנק, כל בנק, יש שני סוגי רווח מרכזיים מהפעילות הבנקאית שלו: עמלות – כלומר כסף שהבנק לוקח בגין ביצוע פעולה והכנסות מימון – כלומר ריבית שהבנק לוקח מכם. בעצם הכנסות מימון הן מהמרווח בין הריבית שהוא משלם לכם על פקדונות לריבית שהוא לוקח מכם ומאחרים על אשראי.

בכלל, כלכלנים לא אוהבים עמלות בנקים כי הן לא שקופות בשוק וכי אפשר לטעון שהעלות השולית של מרביתן לבנק  היא אפס. כלומר שהבנק לא חוסך שקל אם אני לא אפקיד את המזומן הזה וזה נכון, (בגדול). עדיין הבנק מרוויח כאן יפה, אז למה כתבתי שהעמלות זה לא העניין?

בין השאר כי לאו דווקא מדובר פה על העמלות שאתם משלמים, כן, גם אתם משלמים עמלות מיותרות, מטופשות ולפעמים הזויות, אבל לא במקרה הדוגמא הקבועה במדורי הכלכלה היא לעמלות השקעה, מסחר בניירות ערך, מטבע זר וכו'. משהו שמרבית הישראלים לא ממש עושים. שם (ובעמלות קניית הדירה, עסקה שכנראה לא תעשו יותר מדי פעמים בחיים שלכם) הכסף הגדול של גביית העמלות. מי עוד משלם הרבה עמלות? חשבונות עסקיים (לא של כל עוסק קטן), שוב, פחות מעניין את רוב הישראלים.

(אנשים שאינם חובבים ניתוחים טכניים יכולים לדלג על הקטע הבא שבו אני מוכיח את הטענה הקודמת)

למי שתוהה: זו לא תיאוריה שלי , ע"פ מחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת (שאליו אתייחס עוד הרבה בהמשך) בתרשים 2 שמנתח את "תרומת מגזרי הפעילות לסעיפים בדוחות הכספיים, 2010" עולה שחלקן של הכנסות מעמלות ממגזר משקי הבית (אתם) הוא 46%, נשמע הרבה, אבל אם נחשוב רגע נזכר שמדובר על כמעט כל הלקוחות של הבנקים שנמצאים תחת הכותרת הזו "מגזר משקי הבית" (הבנקים חייבים לדווח בין השאר לפי ששה מגזרים: משקי הבית, מסחרי, בנקאות פרטית, עסקי, עסקים קטנים, ניהול פיננסי).  כלומר צריך לחלק את הכנסות הבנק מעמלות ממגזר משקי הבית להרבה יותר אנשים, מן הסתם, אותן עמלות מפורסמות כואבות הרבה יותר למיעוט האנשים הקטן שמספק 54% מהכנסות הבנקים מעמלה וזו אחת הסיבות לעיסוק היתר בהן.

(זהו – תחזרו לקרוא מכאן)

ובעיקר: כי זה לא הכסף הגדול של הבנקים, ההכנסות מהמרווחים גדולות יותר, משמעותית יותר.ע"פ ניתוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם ב25.3.12 הבנקים (מכאן והלאה המוני "הבנקים" מתייחס לחמשת הקבוצות הבנקאיות הישראליות הגדולות : לאומי, פועלים,דיסקונט,בינלאומי, מזרחי)  הרוויחו מפעולות מימון ב2010 (כלומר ללא העמלות) 25.2 מיליארד ש"ח, בעוד שעל הכנסות תפעוליות (בשפתנו: העמלות) הם הרוויחו "רק" 14.7 מיליארד ש"ח. כלומר 61% מהרווח הרגיל של הבנקים הוא מפעולות מימון. אז למה אנחנו שומעים על זה כל כך מעט?

הריביות גם הרבה יותר משפיעות על החיים שלנו. איך בדיוק? קודם כל במקום הכי כואב שלנו, בעלות של המינוס. בעלות הלוואה על האוטו (אם לקחתי מבנק ולא מחברת מימון, שגם היא בתורה מלווה קצת יותר בזול מבנק) וכמובן בריביות המשכנתא לשלושים שנה שאוכלות לכם את הראש.

מי משלם? הכי גרוע שמי שבכלל משלם את ריביות העתק האלו הם לא המגה עשירים.. להפך המימון שלהם זול למדי. את אשראי החנק משלמים בהלוואות הקטנות והמרושעות "לסגירת המינוס", במימון ביניים בריבית בלתי אפשרית לעסקים קטנים, בריבית הנשך על האוברדרפט ועל חריגה ממנו (למי שמצליח לחרוג ממנו).

לא מאמינים? כך מלמדים אותנו הנתונים באתר בנק ישראל – המפקח על הבנקים שמפרסם כל חודש דו"ח העלות האפקטיבית הממוצעת של אשראי לא צמוד. בדו"ח מתברר למשל כי באוקטובר 2012 עמדה ריבית הפריים (ריבית הייחוס הבסיסית) ע"ס 3.75% והריבית על עו"ש ומינוסים – 10.15% (פריים +6.4%!) בעוד שהריבית על מה שמכונה "אשראי אחר" עמדה על חצי – 5.02%! מה כולל אשראי אחר (חוץ מממשכנתאות – שהוא שוק תחרותי יחסית גם לציבור)? את ההלוואות לנוחי ותשובה ובכלל אשראי עסקי (גם לגיטימי..). כלומר אנחנו אלו שמסבסדים בריבית נשך את האשראי שלהם.

איך אנחנו ביחס לעולם? כמו במרבית הפרמטרים הנוגעים לרווחת הציבור, גם כאן מצבנו רע. מרווחי הריבית הממוצעים בישראל ע"פ חישוב הבנק העולמי , גבוהים בממוצע ב0.56%, לא הרבה? בחישוב של מרכז המידע והמחקר מדובר ב 4.3 מיליארד ש"ח.. . יותר מזה, ההשוואה הזו מטעה, בין השאר מכיוון שבמגזרים מסויימים המצב גרוע בהרבה. למשל  ריבית לטווח קצר (כלומר הריבית על האובר)  – שם משתוללים מרווחים של 9 ו10% בין הריבית על הפלוס (ריבית שכמעט לא קיימת לאדם הפשוט) לריבית על המינוס. גם בכלל שהשוואה מכלילה יחד מגזרים עסקיים ומשקי בית.. וכאמור משקי הבית מסבסדים את האשראי העסקי.

כולם מדברים על עמלות! במחקר המצוטט נטען (מפי פרופסור בן בסט) כי יש אפקט "כלים שלובים" בין העמלות לריבית (כמובן במציאות שבה מסרבים לנהל רגולציה על הרווחים האדירים המופרכים של הבנקים).  כלומר, שלחץ רגולטורי וציבורי שגורם להפחתת גובה העמלות (שכאמור, כואב משמעותית למגזר קטן בהרבה) מתרגם גם לעלייה מקבילה בהכנסות ממרווחי האשראי. בין השורות המחקר מרמז כי הפרסום המתמיד על עמלות הבנקים למעטים עולה בהתייקרות מרווחי האשראי שכואבים למרבית הציבור. 

הבנקים הם הליבה של מערכת כלכלית מודרנית. הם הלב שאמור להזרים ולתזמן את המערכת הכלכלית, להפגיש בין קונים ומוכרים מרצון, לדאוג שכספי החסכונות לא יצרו דפלציה אלא צמיחה וכו'. אבל השילוב בין בנקים פרטיים (או בהתנהלות סמי פרטית כמו לאומי) שהאינטרס העליון שלהם הוא מקסום רווח קצר טווח יחד עם אידיאולוגיה של אי התערבות ממשלתית (שמשמעותה התערבות לצד החזקים) מחד ומנטרה של שמירה על "יציבות הבנקים" מאידך הוא שילוב קטלני. קטלני לאזרחית ולצרכן הישראלי, קטלני גם לכלכלה הישראלית.

איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים, כולם יודעים.

שלוש הערות:

1. כרמל שאמה והנגיד: מודה שהופתעתי בנוגע לכרמל שאמה, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת היוצאת. זכרתי את חוק העמלות שלו, שכמוסבר ארוכות למעלה לא ממש משרת אותנו אבל גיליתי גם התבטאויות מעניינות שלו גם בנוגע למרווחים, לעלויות הריבית הגבוהות ולבעיית הרגולציה המובנית של בנק ישראל, שדואג ליציבות הבנקים על חשבון הלקוחות שסובלים מהריביות. בסרטון הוא חושף את החקיקה שמוטת דיווח על העמלות אבל מעלימה את סיפור הריבית וזה חשוב.

הוא גם סייע בהעברת חקיקת מיסוי הגז (שאמנם נתנה הרבה לתשובה ושות, אבל לא הכל). ולא, אני ממש לא שוכח ולא סולח על ההמעורבות האקטיבית מאוד שלו בהפרטה הגדולה בתולדות המדינה – הפרטת מקרקעי ישראל. אבל לפחות בעניין עמלות vs ריביות צריך לתת לו נקודות.

2. עסקים קטנים: בנק הפועלים וMako מבית קשת חוגגים בימים האחרונים את יום העסקים הקטנים שהם מארגנים.  מעניין שהמחקר שציטטתי למעלה אומר שהמגזר שהבנקים הכי אוכלים לו את הראש, בכל הפרמטרים, הם עסקים קטנים.   אותם עסקים קטנים עכשיו שבנק הפועלים זורק כמה שקלים לכיוונם בפרוייקט שהוא יותר פרסומת לבנק מאשר לעסקים. כמו לאומי ומיזם העמותות שלו, מומלץ לא לשתף איתו פעולה.

3. עובדי הבנקים הם מציבורי העובדים השנואים בישראל. במדורי הכלכלה שונאים אותם כי הם ועד חזק ושם שונאים ועדים חזקים.  לציבור קל לשנוא אותם כי פקיד הבנק (האטום וכו') מייצג את המערכת שדופקת אותם, שרי אריסון לא מתקשרת אלי שאני חורג מהמסגרת, מרגלית מתקשרת אלי. באותם דיווחים עיתונאים על רווחי הבנקים והעמלות נהוג לציין כמה הבנק "התייעל" – שם קוד לפיטורי עובדים וקיצץ במצבת כוח האדם שלו.

אז בואו נבהיר – שמדברים על "התייעלות" אף אחד לא מדבר על קיצוץ שכר או בונוסים לבנקאים הבכירים, שכרם ימשיך לעלות ולתפוח. הכוונה כמובן היא לפיטורי עובדים, לעתים תכופות תוך החלפתם בעובדי קבלן בשכר נמוך בהרבה. שכר שלא מאפשר לאותם עובדים להיות חלק ממעמד הביניים והופך אותם לחלק מהעניים העובדים.

חוץ מזה שכל מי שהיה בסניף בנק בשנים האחרונות (ומה לעשות, יש דברים שצריכים סניף ולא באינטרנט), גם במחלקות העסקיות, יודע שהמציאות של השירות בסניפים היא די נואשת, לצד דלפקים לא מאוישים (כי "התייעלנו") יש תורים ארוכים למעט הפקידים שיש, אלו שנאלצים במקביל לענות לטלפון כמה פעמים בזמן פגישה (וזה בעסקית.. אצל הכספרים שמשרתים את לקוחות משקי הבית זה עוד יותר גרוע), לסחוב את ארגזי הנייר מקומה לקומה וכו'. רמז: לא קוראים לזה "התייעלות", קוראים לזה זלזול בלקוחות וניצול העובדים במסווה של התייעלות.

ומתברר שגם בנקים "שהתייעלו" מאוד בשנים האחרונות לא מקצצים במה שהם גובים מהציבור.. אז למה טוב קמפיין "ההתייעלות" של מדורי הכלכלה? מתברר שיש עיתונאים שמשרתים את בעלי הבנקים באינטרס שלהם להרוויח יותר ע"ח העובדים ומשרתים את בעלי ההון בכלל בקמפיין השיסוי של עובדים אלו באלו.

ועל הקמפיין הזה, עוד אכתוב בהמשך