מעמידים את האדם העובד במרכז

"..סבורים אנו שהאדם העובד הוא מרכז החברה. כפי שנאמר במדרש גדול(פיד):

גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה – שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה."

בלעדי האדם העובד, אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים; בלעדיו, לא ייתקיים מגזר עיסקי צומח ולא נוכל לקיים כלכלה תחרותית; בלעדיו, לא נצליח להמשיך להיות מדינת היי טק מובילה ושחקנית מפתח בשוק הגלובלי.."

מתוך: "ההקדמה/התוכנית הכלכלית 2013-2014"

Boy working at double circular saws

כשירות לציבור חפרנו קצת בחוק ההסדרים המסתמן ובדקנו איך הם מתכוונים לעשות את זה.  התמקדנו בסעיפי הדגל המדוברים בעיתונות."הופתענו" לגלות שהפער בין הדברור של האוצר על "האדם העובד" לבין המציאות, כבר מזמן לא היה גדול יותר.

למנוע טרוניות אבהיר מראש: בתוכנית הכלכלית אין כותרת בשם "העמדת האדם העובד במרכז" אלא "הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה". זו הכותרת שכוללת את מרבית הסעיפים שכוסו בתקשורת תחת הכותרת הזו. בואו נבדוק מה מתחבא שם.

להמשיך לקרוא

ההסתה נגד העבודה המאורגנת נמשכת

עם הפוטנציאל להתקמבקות של המחאה החברתית, גוברים המאמצים לתקוע תריז בינה לבין העבודה המאורגנת וההסתדרות.

שוב חבורת שוקן/המרקר ושאר החשודים הרגילים מדבררים את האוצר במתקפה על ההסתדרות והסכם עייני – לפיד. קמו בשוקן בבוקר וראו כי יאיר לפיד, הפוסטר בוי שלהם, חתם על הסכם עם ההסתדרות. לא שההסכם הזה מונע מהאוצר להציע להפריט את נמלי הים או מגוון דברים אחרים בחוק ההסדרים (וחבל שכך).  חתימת ההסכם מספיקה כדי ששטרסלר יכעס, ורתר ילעג ומאמר המערכת יתרה.  רולניק, כמובן, מוביל את ההתעופפות הזו. "תקציב למחוברים" הוא לא מהסס לתקוף.

רולניק לא נותן לעובדות לבלבל אותו. הרי עובדי המדינה, שהם ציבור חלש ברובו (כזכור מדוח השכר בשירות הציבורי) הם בדיוק אותו מעמד הביניים (ומטה) שרולניק מתיימר לדבר בשמו. על מה יצא הקצף וההאשמות שלפיד מכר את "הלא מחוברים" לעייני?

הרי שההסכם הזה אפילו דוחה את תוספת השכר הראויה שמגיעה לעובדי המדינה .  הדיווחים על כך שההסכם כולל את ביטול הטלת המע"מ על פירות וירקות מעידים אף הם שלא מדובר בהסדר פרטיקולרי שמשרת רק הסו קולד "מחוברים". כמו גם העובדה שהציבור היחידי בהסכם שלא נדחתה התוספת שלו הם דווקא הציבור הכי חלש (שבוודאי איננו חלק "מהמחוברים"), עובדי הקבלן, שההסכם הקודם עליהם גם יעוגן עכשיו בחקיקה.

אבל רולניק התאצ'ריסט רוצה יותר, לא באמת מעניינים אותו עובדי הקבלן המוחלשים, או עובדי המדינה או החסכון של מעמד הביניים, הוא רוצה "להכנס בהם", מלחמה חזיתית בעבודה המאורגנת, ז'בוטינסקי של המאה ה-21 שמטיף "כן, לשבור".

להמשיך לקרוא

כן, זה קשה

 לפני הביקורת מגיע ליאיר לפיד גם קצת קרדיט:

ההחלטה שלא להתעקש על גרעון של 3% ב-2013 שהיה מחייב קיצוץ אדיר מימדים בתקציב המדינה ולהציב יעד גרעון של 4.65% (במונחי תוצר), כמו גם המוכנות להגמיש את "כלל ההוצאה", היא חשובה ואמיצה. כמובן שחזרה לתוואי הגרעון הנמוך כבר 2014 תהיה בלתי נסבלת, אבל בינתיים, לפחות, מגיע ליאיר לפיד (או ליועציו, טרכטנברג אולי?) הקרדיט. עוד משהו ראוי הוא הויתור על ההצעה הקבועה של הטלת מע"מ על פירות וירקות, שמשרד האוצר אוהב לכנות "ביטול עיוות", בעוד שמדובר בהעלאת מס גבוהה ורגרסיבית שפוגעת בכ ו ל ם (אבל בעיקר בשכבות החלשות שזה חלק גדול יותר מהצריכה השוטפת שלהם) וחשוב אפילו יותר: ביטול הניסיון של האוצר לפגוע בשכר עובדי המדינה, בפרט החלשים שבהם, למסות את קרנות ההשתלמות, אפיק החסכון לטווח בינוני של רבים ממעמד הביניים ואת נסיון האוצר לצאת למתקפה על העבודה המאורגנת (אם כי יש לי חשד שזה עוד יעשה עוד סיבוב קאמבק).

אז שר האוצר כתב בפוסט בפייסבוק ש"כן, זה קשה" ויחד עם זה התפרסמה רשימת "הגזרות" של תקציב 2013.  העלאת מיסוי רגרסיבית ברובה שתמונת המראה שלה הוא קיצוץ, רגרסיבי ברובו, בהוצאה האזרחית של הממשלה – כולל קיצוץ הסבסוד למועדוניות אחה"צ שמאפשרות יום עבודה מלא להורים, קיצוץ בקצבת הילדים (שמוריד את העניים גם כך עוד למטה) ועוד "פוטיפורים". אבל שר האוצר שלנו מבטיח לנו ש"זה זמני", שיהיו שנתיים קשות ולאחריהן "דבש". שמדובר בפגיעה לטווח הקצר "אבל הקיצוץ הזה הוא רק חלק מתוכנית כוללת שתקטין את יוקר המחיה, תוסיף מקומות עבודה, תוזיל את הדיור, את המים, תביא לשיוויון בנטל ותשפר את חייו של האדם העובד."

 ולמה בכלל צריך את הקיצוץ הנורא הזה? שר האוצר הרהוט מסביר:

"האפשרות האחרת היתה קריסה של המשק, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, הבור התקציבי היה גדל וגדל, החובות היו מתנפחים, השירותים החברתיים היו מתמוטטים. בכל פעם שאתם רואים בטלוויזיה ככרות אפופות עשן של מדינה שהתפוררה, תדעו שמאחוריהן עמדו פוליטיקאים בזבזניים שלא עמדו בלחצים. זה לא הולך לקרות במשמרת שלי. בדרך הזו, לפחות זה יהיה קצר. תוך שנתיים המדינה כבר תיראה אחרת לגמרי"

אז בואו נבדוק את הטענות של לפיד. ראשית נבדוק את טענת "הקריסה" אם לא ננקוט מדיניות קיצוצים וצנע ואח"כ נחפש כיצד ישתפרו חייו של אותו "אדם עובד", ריקי כהן האהובה מחדרה.

להמשיך לקרוא

לאחות את השברים

מכיוון קצת אחר מהרגיל כאן.

"לאחות את הקרעים" היא הקדמה למהדורה העברית של ספרו האחרון של מארק אדלמן שהייתי שותף בכתיבתה. הספר עצמו הוא "והייתה גם אהבה בגטו" בתרגום הנדלזלץ והוא מומלץ מאוד לקריאה. יצא לאור בעברית כעת בהוצאת דרור לנפש.

עשו מסיבה

"לקחו הלוואות ענק ועשו מסיבה" אמר שר האוצר הטרי שלנו, הפרזנטור של "מעמד הביניים". ומעבר לשאר ההחלקות שלו (נוסח ריקי כהן מחדרה שמרוויחה 20,000 ש"ח) דווקא המשפט הזה זוכה יחסית לקונצנזוס גם בקרב פרשנים כלכליים "רציניים" יותר משר האוצר. הנראטיב הוא שממשלת נתניהו, השתוללה, חילקה כסף, נתנה ונתנה. יש מי שגם טרח להאשים את המחאה בסיפור (כן אה?). רק מה? שנתוני האוצר לא בדיוק מתאימים לנרטיב הזה..

הכנסו בבקשה לקישור הזה.  הדוח של האוצר על "הוצאות והכנסות הממשלה 2012" וננסה יחד לבדוק האם נרטיב "הנתנה ונתנה" מתאים למציאות.

להמשיך לקרוא

"התוכנית הכלכלית" של לשכות המסחר

או: אוריאל לין מכה שנית.

נתקלתי במרקר בידיעה על "תוכנית חומש כלכלית" שאיגוד לשכות המסחר מציע לממשלה הבאה. במרקר, הפראבדה של האוצר, לא טרחו לצרף כמובן עותק של התוכנית אלא פרסמו "כתבה" שהיא בעצם העתק מביך של ההודעה לתקשורת מדוברות האיגוד. אותה הודעה מוחזרה גם חודשיים אח"כ והפעם בדמות תוכנית כלכלית של איגוד לשכות המסחר שנשלחה ל 53 ח"כ חדשים. מה יש בתוכנית? שלושה "יעדי על כלכליים": הגדלת ההשתתפות בכוח העבודה, צמצום גודלו של המגזר הציבורי וחיזוק המגזר העסקי". אח"כ התוכנית מפליגה ומספרת איך התל"ג יגדל,  המשק יצמח והכל יהיה רק טוב, כמקובל בתוכניות כאלו.  בואו נסקור רגע מה הם מציעים.

להמשיך לקרוא

סיבוב נוסף במאבקי הנמלים

פוסט המשך לפוסט – "הטעויות של אלון חסן".

אנחנו בעוד סיבוב הסלמה עם עובדי נמל אשדוד, אם זה היה תלוי בטוקבקיסטים (ובכמה "פרשנים כלכליים" שמתבטאים כטוקבקסטים) כבר היו שולחים את מטוסי חיל האוויר להפציץ את נמל אשדוד. שוב העיתונים מלאים בכותרות על סכסוכי עבודה בנמל, על נפוטיזם, משכורות ענק ושחיתות. עילת הסכסוך הפעם: שביתה איטלקית (לכאורה) בגלל מזכירת מנכ"ל שמקורבת (לכאורה) לועד וההנהלה החליטה לפטרה. בלי שמתקרבים לעובדות הנרטיב ברור: עובדי נמל רעים עוסקים בלסחוט את הנמל ואת המדינה. הנהלה מקצועית מנסה לפעול לטובת האינטרס הציבורי הכללי והועד המושחת שיוצא לעימות נגדה.  במרקר גם הגדילו הפעם לעשות וביקרו גם את בית הדין לעבודה, שלא "התלהב" מהחלטת האוצר לנכות שכר בגין העיצומים לכאורה והקפיא אותה. במרקר, הפך גם בית הדין לעבודה לעבודה לפרטנר של העובדים התוקפניים נגד ההנהלה הישרה.

אבל שמתקרבים מתברר שהעובדות קצת שונות:

לפני שבועיים התפרסמה כתבה במרקר עם אבינועם שושן, יו"ר ועד התפעול של נמל אשדוד ושותפו של אלון חסן להנהגה.  נדמה לי שבמרקר באו לקלל ויצאו מברכים. מסתבר שעילת פיטורי מזכירת המנכ"ל המדוברת היא נישואיה לעובד נמל (לא ידעתי שעוד נוהגים כך בישראל, פיטורים על רקע נישואים, חשבתי שזה מנהג אמריקאי שנעלם בשנות ה50), שהסכסוך  המדובר (שהועד אמנם תפש צד בו) הוא בכלל קודם כל בין המנכ"ל סגיס (שמדובר במזכירתו) לבין יו"ר הנמל סיטרמן (מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר). שחסן ושושן נפגשו עם שר התחבורה כץ ודיווחו לו על ניסיונות מינוי של מקורבים פוליטיים (כולל בנו של איש ליכוד בכיר) ע"י סיטרמן (מה שנעלם מרוב הדיווחים).

על הדרך גם למדנו שתלושי הסטייקים המפורסמים היו ניסיון צ'ופר של הנהלת הנמל להעלאת תפוקות (שהצליח אגב) ולא סחיטה של ועד העובדים, כפי שמוצג בד"כ. תמרוץ לגיטימי לא פחות מזה שבמדורי הכלכלה יגינו עליו בעוז שמנהל בכיר מקבל "תמריץ" של מיליונים שקלים כ"בונוס" על הצלחה, יחד עם תקציב למסעדת יוקרה ורכב שרד צמוד.

אבל חשיפת האמת הזו היא לא העיקר, העיקר לטעמי הוא להבין למה בעצם העיסוק בעובדי הנמלים תופש מקום מרכזי כל כך בשיח העבודה המאורגנת בישראל? אני חושש, כפי שכתבתי כאן בעבר, שהתקבעה תפישה חזקה מאוד שעובדי המדינה והחברות הממשלתיות ובפרט עובדי הצווארון הכחול צריכים להרוויח שכר נמוך. אף אחד לא מתלונן על רופא או או טייס ניסוי שמככבים ברשימת שיאני השכר בשירות הציבורי, אבל כולם עפים על המלגזן, המנופאי או הסוור. איפשהוא, בין החלום הבורכובי על הפיראמידה התעסוקתית ההפוכה בעם היהודי ויצירת עם עובדים עמל למציאות הישראלית של היום נפתח פער בלתי נסבל. משכורות שמתקבלות על דעתנו לעובדי הייטק, מנהלים בשירות הציבורי, עו"ד, רו"ח, פרסומאים ו"מפתחי תוכן", נשמעות לנו  צורמות ומופרכות שהן באות עם תדמית של צווארון כחול וועד עובדים. כשעובד הייטק או רופא מקבל משכורת עתק, יודעים להגן עליה בהשוואה לכמה שיכול היה לקבל בארה"ב, שעובד נמל מקבל משכורת מבוססת פרמיות כמקובל בעולם, ההשוואה לא נראית לנו רלוונטית. אני לא מכיר את השם של הפרדיספוזיציה הזו, זו לא גזענות, או סקסיזם אבל מגיעה משורש דומה, אפשר לקרוא לזה מעמדנות.

לעקוב אחרי הכסף

ויש עוד סיבה, אולי חשובה יותר: ועדי הנמלים הפכו בעשור האחרון למשענת מרכזית להסתדרות, לשרירים שלה. עובדי תע"א יכולים אולי להכניס את חיים כץ לכנסת אבל לא משביתים את המשק (וההסתדרות מתקשה לסמוך עליהם, מכל מיני סיבות), השבתה של נתב"ג ליותר מיום תשלח המונים עם לפידים לעשות לינץ' באיגודים המקצועיים. הורדת שלטר של חברת חשמל לא קרתה כנראה מעולם (ככל שידוע לי) בוודאי שבכללי המשחק של העשורים האחרונים היא לא לגיטימית. למרבית העובדים האחרים אין מנוף משמעותי מול הממשלה והמעסיקים, שביתת אחיות, מורים, עובדים סוציאלים ועובדי מדינה כמעט לא מזיזה לציבור עד שהיא מתארכת מאוד (וזה מחיר שהעובדים מתקשים לשלם). ועל עובדי הרשויות המקומיות אין מה לדבר. הם שובתים און ואוף כמעט עשור וזה פשוט לא מזיז לאף אחד.

אז מה המגרש הלגיטימי של ההסתדרות להפעלת כוח מתאים במו"מ עם הממשלה והמעסיקים? כנראה שהנמלים הפכו למגרש הזה. מחד: לא מדובר בכיבוי החשמל או הפסקת הטיסות לחו"ל. מאידך מדובר בפעולה שמציקה מאוד לתעשיינים ולייבואנים, ציבור עם כוח, כסף ונציגות פוליטיתץ מה שהופך את עובדי הנמלים למנוף בעל עצמה שלא פוגע (לפחות לא במהירות) בציבור הרחב.  מי שרוצה לפרק סופית את האיגודים המקצועיים ואת כוחה של ההסתדרות צריך לפרק אותה מנשקה ומכאן כנראה המיקוד בשנים האחרונות במתקפה על ועדי הנמלים.

זכות התגובה

אחרי הפוסט הקודם שלי עובדי הנמלים קיבלתי תגובה מאלון חסן. חסן, מהנהגת עובדי הנמל פנה אלי עם פרשנות אחרת. התכתבנו קצת על הנושא והנה תמצית (בעריכה שלי) של דבריו:

"אני מכהן בועד 15 שנים, נבחר דמוקרטית ע"י הציבור שלי. עבורנו הנמל הוא בית, משפחה. בניגוד לדימוי הכוחני שמנסים לייחס לנו אנחנו לא ששים להשבית או לנקוט בפעולות אלא שאין ברירה. ככלל, כל פעם שמתחלף פקיד אוצר הוא מנסה להראות מי בעל הבית, פותח את ההסכם שנחתם וגורר אותנו לסכסוך עבודה. המרקר הוא עיתון של האוצר ואנחנו שוקלים להגיש נגדו תביעת דיבה. בניגוד למה שכתבת ועדי הנמלים יודעים להפגין סולידריות: תמכנו במקומות עבודה חלשים ושבתנו עבור עובדי הרשויות, עובדי הניקיון והקבלן, עובדי פלאפון ועוד. למרות זאת הופכים אותנו לאויבי העם ושונאי ישראל. רוצים שנרוויח שכר מינימום.."

שמחתי לשמוע שועד העובדים יודע להפגין סולידריות עם עובדים חלשים וכן, אני חושש שאלון חסן צודק, הם הפכו לשנואי הציבור ומתנהל נגדם קמפיין ציבורי אפקטיבי. לעובדים יש כוח וסולידריות אבל ציון נמון ביחסי ציבור ודוברות. העיתונאות תחבק אותם כנראה רק מאוחר מדי, שהם יהיו עובדי שכר מינימום מנוצלים.  נכון, החימוש נגדם, שקשור בשכר הגבוה (אגב לא שכר הבסיס אלא המבוסס פרמיות) עתיד לאבד תוקף עוד כמה שנים, כמו שאבינועם שושן קובע בראיון במרקר:

"עוד שלוש עד חמש שנים העובדים הוותיקים הרי יפרשו, רק 20% מעובדי הנמל יהיו דור א' ו–80% יהיו דור ב' ששכר הבסיס שלהם 15 אלף שקל. השכר הממוצע בחברה יצלול וכל הבלון של טרכטנברג יתפוצץ."

אבל אני חושש שעד אז, גם אם לא ישברו את עובדי הנמלים עם אלימות או צבא (כמו שעשה בן גוריון בשנות ה50 שגייס את הימאים השובתים למילואים, או רייגן שהחליף את פקחי הטיסה השובתים באנשי צבא) אותו דימוי ציבורי של "אויבי העם" יתקבע.  בסופו של דבר עוד עשוי להמצא השילוב שישבור אותם, לכל מצהלות השמחה של הטוקבקיסטים, פקידי האוצר והטייקונים ולצערי, בלי הסולידריות של קהילות המחאה והשכירים בישראל. ממש אותם שכירים שביום שאחרי ימצאו את עצמם עם אמצעי אחד פחות במאבק החברתי.

עוד משהו לקרוא

אלי ציפורי ממשיך את הקו המצויין שלו בגלובס, חשוב לקרוא (גם אם אני לא מסכים עם כל מילה) והביקורת על המרקר כפראבדה של האוצר מדוייקת.

העין השביעית מפרסמים מפת שליטה וקשרים (גם אם חלקית עדיין) של ההון/תקשורת בישראל. לגזור ולשמור.

שנאת העובדים של גיא רולניק עולה מדרגה

"קוראים לזה הסתה"

פוסט תגובה קצר לאיבוד הרסן של גיא רולניק:

אפשר להגיד כל מיני דברים על התשדיר המופרך של רשות המיסים. גם על קו הצדק המגוחך וגם על הטענה כאילו המיסים שאנחנו משלמים ירדו. אפשר גם לזכור שרוב בעיית ההון השחור בישראל מרוכזת כנראה בארגוני פשע שמעלימים מס על סחר בבני אדם, סמים, פרוטקשן ומה לא. אפשר גם לשער שהכסף הגדול (אולי אחרי ארגוני הפשע) הוא העלמת המס הסמי חוקית של "מתכנני המס" המתוחכמים מהאלפיון העליון. מנהלים שמחזיקים "חברות" פיקטיביות בשביל לחסוך לעצמם מס הכנסה ולהכיר הוצאות ברכב המפואר,חברות ישראליות שכמעט לא משלמות מס באמצעות תכנון מס חוצה גבולות ויבשות ועוד כאלו. האינסטלטור שעובד בשחור מדי פעם (ולא שזה לגיטימי) הוא רחוק מלהיות מרכז הסיפור.

אבל יש דברים שאי אפשר להגיד. ההשוואה של מעלימי מס, גנבים לעשרות אלפי עובדים? הקביעות על "מיליונרים" ועשרות אלפי משרות מיותרות מדגימות בדיוק את קו המערכת של המרקר , טחינת שקרים חוזרת ונשנית עד שהיא נהיית עובדה. אבל כאן רולניק מסלים הלאה ואומר בעצם שהם אויבי הציבור, עבריינים, כמו אלו שהפרסומות של רשות המיסים מזהירה בפניהם.

התיאור של עובדי החברות הממשלתיות "כדמויות השחורות על הגב שלנו" לקוח היישר מעולם הדימויים של בנימין נתניהו, מלך הימין הישראלי שהמשיל לפני קרוב לעשור את "האיש השמן והאיש הרזה". כן, כן רולניק, שכבר שנה וחצי מתיימר להנהיג את המחאה ולצערי חלק מרעיונותיו גם נקלטו אצל חלק מהמשתתפים, הוא בשר מבשרו של הימין הכלכלי מבית מדרשו של נתניהו, גם שהוא מנסה למכור לנו סיפורים נורדיים.

יכלתי לציין שוב שממילא מדובר בשקר, שדוח הממונה על השכר מראה שמרבית עובדי החברות הממשלתיות נהנים אולי ממשכורת גבוהה יחסית לעובדי כפיים (כן, המלגזן בנמל אשדוד מקבל יותר, על כל מלגזן כזה יש 10 סמנכ"לי כלום בפיתה שמקבלים פי 2) אבל ממש לא כזו שהופכת אותם למיליונרים,גם השכר הממוצע של מהנדסי אלתא ותע"א שאחראים להגנה האווירית של ישראל לא מתחרה במשכורות ההייטק האזרחי (אם אתם לא מאמינים לי תבדקו לבד).

יכולתי גם לתהות מאיפה שלף רולניק  את "עשרות אלפי המשרות המיותרות" שעל גבינו? כי אפילו בתע"א, אולי המעסיק הגדול בין החברות הממשלתיות, יש בקושי 12 אלף. ובטח אחד או שניים מהם עושים משהו נכון ונחוץ, בהתחשב ברווחי תע"א ובתרומה האדירה שלה לבטחון ישראל. אולי אלו העובדים הסוציאליים המיותרים בלשכות הרווחה המפוצצות? המורים בכיתות הענק? יכולתי, אבל לא נראה לי שרולניק נותן לעובדות האלו להפריע לו

בעולם מתוקן אולי היה אפשר לתבוע את רולניק, במציאות זה לא יקרה. תביעה תשרת את יחסי הציבור של רולניק (אותו תעלול שאלדד יניב קיווה לשווא שיקרה) וממילא הרף הנדרש בתביעת "לשון הרע" נגד עיתונאי הוא גבוה במיוחד (ובצדק) ואין כנראה עו"ד בצד התביעה שיצליח להתמודד עם הניסיון של עו"ד מיבי מוזר. עיתונאים תובעים רק מהצד של העשירים והחזקים, שלדון אדלסון כופף את ערוץ 10. בעוד העובדים, גם החזקים והמאוגדים הם החלשים כאן מול רולניק המקושר.

רולניק עושה את זה כבר לא מעט זמן אבל הציוץ הזה מגדיש את הסאה.

יש שם למה שרולניק עושה. יש לזה שם: קוראים לזה הסתה. אני מחכה להתנצלות של רולניק, איכשהו, לא נראה לי שזה מה שיקרה.

תוכנית האוצר לקיצוץ – עוד מהתרופה שלא עובדת

התייחסות לתוכנית האוצר לתקציב 2013-2014, לפחות על מה שנחשף בגלובס. פוסט לילה מהיר ולא נורא מושכל או ערוך, בעיקר כועס.

צביעות:

"המקור השלישי הוא תוספות השכר שניתנו לעובדי המגזר הציבורי, המהוות חלק ניכר מהתחייבויות שניתנו – כ-14 מיליארד שקלים לפי חישוב האוצר. לפי התוכנית, התוספות שניתנו יצומצמו ל-10 מיליארד שקלים, קרי, קיצוץ של 4 מיליארד. כמו כן, האוצר ידרוש הקפאת שכר לשנתיים הבאות, שם סבורים כי המגזר הציבורי נהנה מתוספות נאות לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק." גלובס

זה נחמד שהאוצר סבור שהמגזר הציבורי "נהנה מתוספות נאות" לעומת המגזר הפרטי ששכרו נשחק.  זו אולי תחושה סובייקטיבית של ראשי האגפים באוצר, כולם עם תקן מנכ"ל, לגבי שכרם הם. אבל בנתונים שהאוצר פרסם אך לפני שבועיים בדוח מקבלי השכר במגזר הציבורי (ויש גם פוסט מפורט שלי בנושא) כתוב משהו אחר לגמרי. שם כתוב (באקסלים ובגרפים) שלא היתה העלאת שכר ריאלית במגזר הציבורי כבר כמה שנים; בטח לא לעובדי "הדירוגים" (מושג של דוח הממונה על השכר שמתייחס לעובדים שאינם בכירים ומנהלים).

ניוספיק:

"ניתן להגדיל הכנסות באמצעות העלאת שיעורי המס – חלופה שפחות עדיפה על האוצר בגלל הפגיעה בצמיחה ובשוויוניות – או הרחבת בסיס המס. כפי שנחשף ב"גלובס", הקיצוצים שעל הכוונת הם במע"מ (תוספת של 4 מיליארד שקלים לשנה) ובמס הכנסה ליחידים (כ-3 מיליארד שקלים).

החלופה העדיפה היא הרחבת משלמי המסים באמצעות ביטול פטורים ועיוותי מס. האוצר יציג בפני הממשלה את הפגיעה בצמיחה ובחלוקת ההכנסות לפי עשירונים של כל פטור ופטור." גלובס

בלינגו של דוברות האוצר יש עולם הפוך: "העלאת שיעורי המס" = פגיעה בשיויוניות. אין מס שיוויוני יותר ומחלק מחדש יותר מאשר מס הכנסה פרוגרסיבי, אמנם הפרוגרסיביות של מס הכנסה בישראל נשחקה בשנים האחרונות אבל עדיין מדובר על כלי משמעותי לחלוקה מחדש. החלשים לא משלמים בכלל, החזקים משלמים הרבה ובאמצע, באמצע. מהכסף ממננים שירותים ציבוריים לכולם (שהחלשים לא יכלו להגיע אליהם אחרת). אז איך העלאת שיעור המס פוגעת בשיוויוניות? אולי כי המיסוי הנמוך על הון יוצר שיוויון בין שיעור המס היחסי של חלק מהמיליונרים של שוק ההון הישראלי לזה של עובדי מעמד הבינייים? ואולי כי שאומרים "העלאת מיסים" אחרי כמעט שלושים שנה של הפחתת שיעורי המס הישיר,במשרד האוצר לא מסוגלים אפילו לדמיין העלאת מיסוי פרוגרסיבי,  אלא רק העלאה של מיסוי רגרסיבי כמו מע"מ, בלו וכו'.

עוד עולם הפוך מסתתר בביטוי "הרחבת בסיס המס", משהו שנשמע כמו "להכנס מתחת לאלונקה" או "שיוויון בנטל" – משהו מהקמפיין של יאיר לפיד. אבל שהם אומרים הרחבת בסיס המס ו"ביטול פטורים" במקום "העלאת מיסים" הכוונה היא הפוכה ממה שאתם חושבים. "ביטול פטורים" הוא גם ביטול הפטור ממעמ על פירות וירקות שהמשמעות שלו היא העלאת מס על פירות וירקות ש כ ו ל נ ו קונים. הוא גם ביטול פטור ממס על קרנות השתלמות, חסכון לטווח בינוני שיש לרוב מעמד הביניים (אפילו מעמד הביניים הנמוך, לעשירים יש שיטות חסכון אחרות), 35% מהשכירים מחזיקים כאלו– כלומר מדובר בהטלת מס נוסף על מעמד הביניים, שזה שונה כנראה לגמרי מ"העלאת שיעורי המס" שהאוצר לא אוהב, אולי כי שם מכוונים  למיסוי הוגן יותר של רווחי הון ושל האלפיון.

ועוד הערה על הטלת מעמ על ירקות ופירות (ותודה לעמוס על האבחנה): מעבר לפגיעה בחלשים מדובר בצעד שידחוף את הירקנים והשווקים להעלמת מס או קריסה, לא סתם הפטור הזה קיים כבר שנים, הוא כמעט בלתי אפשרי לביצוע במערכות הפרימיטיביות של הירקן ברחוב/שוק. מי לא ינזק? הרשתות הגדולות, שגם ככה מרוויחות באחוזים גדולים על הירקות והפירות האלו.

טוויסט רפובליקני

ויש עוד משהו מאחורי הביטוי הרחבת בסיס המס. טוויסט רפובליקני שהיה בויכוח משמעותי בארה"ב לפני שנה אבל בארץ עוד מנוסח בערפול. אחד מהפירות של מדיניות החלוקה/הפרטה הניאו ליברלית של העשורים האחרונים הוא הווצרות מעמד גדול של עניים עובדים. מעמד שגם הממשלה תרמה ישירות להווצרותו (מעבר להכשרת הקרקע) בהעסקה חסרת תקדים של עובדי קבלן (מחופשים ל"שירותי ניקיון ואבטחה"). המעמד הזה לא משלם מס הכנסה, כי המשכורת שלו נמצאת מתחת לסף המס המינימלי ובכך מתאפשר להאשים אותו שהוא רק לוקח מהמדינה ולא נותן וכו'. כבר ראיתי בלוני מיסוי אורווליאנים ל"הרחבת בסיס המס" ע"י הורדת הרף המינימלי לתשלום מס הכנסה שמוקדם לדעת אם הם יבואו לידי ביטוי קונקרטי בתוכנית הזו. אבל השימוש במושגים האלו רומז גם לעולם המושגים שהם שואבים ממנו וגם לאן הם מכוונים. ישר לכיסם של החלשים.

כלכלי?

כ-10 מיליארד שקלים יגיעו מ"התייעלות", דחייה ועצירה של יוזמות שלא מקדמות את מטרת הצמיחה או צמצום הפערים, הפחתות בסעיפים שגדלו, דחיית פרויקטי תשתיות ותחבורה ציבורית, והעברת פרויקטי תחבורה לשיתוף המגזר הפרטי (BOT ו-PFI). "כבר מצאנו 10 מיליארד שקלים", מסר הבכיר שהוסיף כי רק מדחיית והעברת פרויקטים ל-BOT ניתן לחסוך כ-2 מיליארד שקלים." גלובס

 מעבר לזה שלא ברור אם מדובר בהתייעלות, אם הדחייה הזו חוסכת כסף או עולה כסף (זוכר נתון שרק התאונות עולות יות ר מהאי-השקעה למופת הזו, שלא לדבר על ביטול זמן פסיכי בפקקים וכו') נראה שמדובר פה באי הבנה בסיסית בכלכלה וחשבונאות. הרי השקעה בחשבונאות היא לא הוצאה, ההוצאה מתחלקת לאורך חיי ההשקעה. גם בתמחור כדאיות בהשקעה מסתכלים על מרכיבים כמו npv (היוון תזרים מזומנים עתידי) ושיעור תשואה פנימית (irr) שלוקחים בחשבון את אורך חיי הפרוייקט, תזרים המזומנים הצפוי לעומת תזרים המזומנים היוצא וכו'. מהתיאור כאן עולה שהממשלה מתייחסת להשקעות התשתית הענקיות (ברכבת למשל) במונחי מזומן, כלומר רושמת את כל ההוצאה בשנה שמוציאים את הכסף למרות שברור שמדובר בהוצאה לתקופת זמן ארוכה מאוד (שהדרך הנכונה לרשום אותה היתה לחלק על תקופת הזמן ולהוסיך לשוטף את עלויות המימון העודף שלה).

רישום "שגוי" כזה משרת לדעתי שתי מטרות: הראשונה: הגדלת ההוצאה לכאורה בתקציב המדינה ומכאן יצירת צורך בקיצוץ (כבר הרחבתי על האסטרטגיה שבה הקיצוץ הוא המטרה והגרעון הוא התירוץ בפוסט קודם). השנייה: הצדקת העברה של פרוייקטי תשתית גדולים למגזר הפרטי כי אז במטה קסם "נחסכים 2 מיליארד ש"ח". מאיפה החסכון? מזה שעכשיו האוצר רושם רק את ההוצאה השוטפת של התשלום ליזם לאורך חיי הפרוייקט ולא את ההוצאה הראשונית בהשקעה. למה האוצר בוחר לרשום את אותו דבר פעם ככה ופעם ככה? אתם יכולים לנחש. יש כאן אגב גם שקר נוסף, היזם כידוע לא עושה את זה מטעמי צדיקות גדולה, גם עלויות המימון שלו גדולות (בהרבה) מאלו של המדינה מה שמכריח אותו להרוויח עוד יותר בשביל לכסות את המימון העודף על המימון שהמדינה היתה משלמת. מה עושה היזם? גובה את העלות הזו מהמדינה. כלומר בפועל זה עולה למדינה יותר, רק נרשם אחרת.

האפשרות השנייה היא שהם מבינים בכלכלה וחשבונאות ומשקרים לנו. אז למה לשקר אם זה לא חוסך כסף באמת? כי זה משרת את אלוהי ההפרטה ומעביר עוד כמה נכסים ציבורים להיות פרות חולבות של כמה טייקונים שיהנו (ראו ערך כביש שש, הנתיב המהיר ושאר חבריהם). לפחות מהדברור כאן, אין לדעת איזו חלופה נכונה ואני חושש לשקול מה עדיף: הטמטום או השקר?

שוב השקר הזה

"החלטה האסטרטגית של הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ, היא כי התקציבים של 2013 ו-2014 יאוחדו, הקיצוצים יתוכננו לגבי 2014 (שנה מלאה), ומשם יגזרו הקיצוצים הנדרשים ב-2013." גלובס

עוד "בשורה" מביא לנו התקציב הזה, עוד תקציב דו שנתי. נכתב ונאמר כבר הרבה על פלא התקציב הדו שנתי בישראל ונזקיו המרובים בהקטנת הפיקוח הדמוקרטי ובהגדלת כוחו של האוצר. היו כבר מי שציינו את  הייחודיות הלא מבורכת שלו בשיטות תקצוב בעולם ואת הקשיים שהוא יוצר בעבודת הממשלה. אבל "הבשורה" הזו קצת מפתיעה, כמו גם הגיבוי שלה ע"י כתבי הכלכלה, שהיא מגיעה רגע אחרי כל הניתוחים הכלכליים שהראו את האחריות של תקציב דו שנתי קשיח לגרעון שנוצר בשנת התקציב השנייה. אם אפילו כלכלית זה לא עובד אז למה אנחנו ממשיכים לעשות את זה?

רק מילה טובה

"בד בבד ל"קיצוצים המוגדרים", יהיו קיצוצים מזן אחר. ראשית, הוחלט כהחלטה אסטרטגית שלא יהיו קיצוצים רוחביים (פלאט). הקיצוצים הלא תמטיים יגיעו מסריקה של כלל סעיפי התקציב, שמכלילים 340 מיליארד שקלים" גלובס

אבל לא יותר מאחת.

אין לי הרבה מילים טובות לאמר על אנשי האוצר, אבל שמגיע אז מגיע. אם אכן האוצר מפסיק את שיטת הקיצוצים הרוחביים (פלאט) זהו צעד (קטן) בכיוון הנכון. מיליארדים שמקוצצים בקיצוץ רוחבי לא תמיד חושפים את סדרי העדיפויות של המדינה. מיליארדים שמקוצצים בכמה נושאים גדולים מורגשים מאוד ומבהירים מה סדר העדיפויות האמיתי של המדינה, גם זה משהו.

כל השאר

לא כתבתי כאן על שאר הפוטיפורים, הסוכריות והעיזים של התוכניות האלו, חלקן עיזים כמו ביטול זכות השביתה במגזר הציבורי שיעלמו בהמשך, חלקן גזרות נוראות שישארו. לרבות מהן אין שום קשר לגרעון אלא רק לניצול הזדמנות באוצר ואצל אורי יוגב ונתניהו. זה לא מינורי, עוד רגע נמצא המון מהן בחוק ההסדרים, שלשמחתי, בשנים האחרונות קצת יותר חשוף לציבור (הרבה בזכות שלי יחימוביץ שפרסמה אותו פעם אחר פעם). אלו ידרשו התייחסות נוספת בהמשך.

צנע

מעבר לזה שמדובר בערימת השקרים הרגילה של דוברות האוצר, יש קושי כלכלי מהותי עם "התוכנית" הזו, הקושי הוא שסביר שהיא תעמיק את הגרעון בתקציב. עובדי מעמד הביניים, אלו ששכרם נדפק ונשחק יוכלו לקנות פחות עם שחיקת השכר ובכך יתרמו לשרשרת דפלציונית שתגרור בתורה עוד פשיטות רגל ואבטלה, פחות הכנסות ממס וחוזר חלילה. היוונים חוו כבר את האפקט הנורא הזה על גבם. גם כלכלני קרן המטבע העולמית מתחילים להודות (במה שכלכלני מאקרו יודעים מאז קיינס) שלצנע יש השפעה כלכלית הרסנית (אפשר לקרוא יותר על זה כאן).

קיצוץ בתקציב פוגע בצמיחה במשק יותר מאשר העריכו עד כה

השפעת הקיצוץ בתקציב על הצמיחה ע"פ קרן המטבע (המקור מכלכליסט)

כלומר שאם התוכנית הזו אנחנו יכולים להיות בטוחים שעוד רגע קט תופעל עוד תוכניח חירום ועוד קיצוץ, כמו שזאת מקורה גם בהעלאות המיסים הרגרסיביות של הסיבוב הקודם ב2012.

אם זו אכן התוכנית שתאושר ותופעל, זו תהיה הכרזת מלחמה מחודשת של ממשלת נתניהו על החלשים ומעמד הביניים, המשך התרופה שלא עובדת שמשרד האוצר מלעיט אותנו שנים. כמו שאתם בטח זוכרים מהקיץ הקודם: שהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה. נפגש ברחובות

#j14

בוס בהסוואה ומכונת היחצ הנצלנית

הערות  על "בוס בהסוואה" ומכונת היח"צ הנצלנית של ערוץ 2.

בתוכנית בוס בהסוואה יורד שלומי טחן, אל מאלי האולימפוס של ישרוטל, אל העם ומתחפש לבן תמותה. שלומי טחן סמנכ"ל התפעול של ישרוטל עובד מחופש עם עובדים פשוטים ממש, עם חדרנית מבוגרת, "נער" בריכה ואחרים. בעבודה מתגלים אנשים קשי יום אך מסורים אין קץ לעבודתם. כאלו ש"מבינים את המשמעות של מה שהם עושים" שהם מסדרים כריות או כסאות ליד הבריכה. בסוף התוכנית העובדים מזומנים לאולימפוס של הנהלת הרשת ושם הם ממתינים מבועתים למפגש עם הסמנכ"ל שמתגלה כאותו עובד חדש שבילה איתם יום. הם מתרגשים ומקבלים פרס: תשלום על המסע לפולין לבתו של אחד, ספר מתכונים וצ'ופר כספי לשנייה, הקלה בתנאי העבודה (שואב בכל קומה! מזגן בחדר אוכל עובדים!) לשלישית. מה רע? פיית הטלוויזיה, כמו שכתבה יפה סמדר שילוני, גאלה אותם לרגע מייסוריהם, א-לה הפרק השני של מראה שחורה.

חברה אמרה לי שעדיף לראות בטלוויזיה עובדים פשוטים מאשר את מכונת החלומות של The voice ומסטר שף. שטוב שרואים בטלוויזיה גם את העובדים השקופים וזה נכון. אבל אני חושב שמשהו חשוב מאוד נשאר שקוף: המספרים שמאחורי קליפ היח"צ בן השעה שקיבלה ישרוטל בחינם.

בשביל לברר את העובדות פתחתי את הדוחות הכספיים והדיווחים לבורסה של ישרוטל.  אז כשירות לציבור הנה חלק מהמספרים החסרים: 

אז מה שכרו של הסמנכ"ל שלומי טחן? ע"פ תקנה 21 בדו"ח פרטים נוספים על התאגיד עלות השכר השנתית של שלומי טחן עמדה (כולל בונוס) על 1,192 אלפי ש"ח. כמעט 100,000 ש"ח בממוצע לחודש. במונחי ברוטו בטח מדובר ב 80,000 לחודש (כי על מרכיב הבונוס אין באמת עלויות מעביד). שכר שלא ניתן אפילו לדמיין אותו מבחינת החדרנית או נער הבריכה.

מה פער השכר? על פי השוואה שכלכליסט עשו ב-2010  5 מקבלי השכר הגבוה (ששלומי טחן הוא אחד מהם) מקבלים בממוצע פי 29 מהשכר הממוצע של שאר עובדי הרשת (4,100 כאלו בממוצע ב2011), השכר הממוצע! כלומר כולל מנהלי המלונות ודרג הביניים,  החדרנית סביר להניח מקבלת פחות ופער השכר גבוה יותר. האם בפערי שכר כאלו יכול שלומי טחן מהאולימפוס של הנהלת ישרוטל להזדהות? להרגיש כמו "עובד פשוט" כמו מצג השווא שהתוכנית מציגה? השכר הזה גם מציג בפרופורציה הנכונה את הצ'ופרים שחולקו, לא רק כסף קטן לישרוטל, גם לשלומי טחן כאדם פרטי זה כסף קטן.

ע"פ הדו"ח התקופתי של ישרוטל, בדיון ובחינה של תגמולים לנושאי משרה בכירים, שכרו של טחן כולל מרכיב של 9% שתלוי בביצועים (כלומר בונוס על רווחיות). כלומר שלומי מקבל בונוס שרווחיות הרשת עולה ונפגע בשכרו שהיא יורדת.  דרך מצויינת להעלות את הרווחיות התפעולית היא לחסוך כמה שקלים, אולי במזגן החסר בחדר האוכל של העובדים בגהינום החום של מצפה רמון, אילת או טבריה או בשואב אבק בכל קומה. אני לא חושב ששלומי טחן ירד לרזולציית השואב אבק, אבל מניח שזו רוח המפקד, שמנהל התפעול של מלון יודע שההנהלה רוצה לחסוך כמה שקלים בשביל להגדיל את הבונוס ומתקמצן על מיזוג בחדר האוכל של העובדים.

בכלל, מדובר ברשת שתופשת את שכר העובדים כסכנה: בסעיף 2.20 ו' לדוח התקופתי היא מונה העלאה של שכר המינימום כסיכון לעסקי הקבוצה שכן חלק מעובדי החברה מועסקים בשכר מינימום (ואם זה סיכון שנמנה בדו"ח, כנראה חלק לא קטן). דרך טובה לנטרל סכנה כזו תהיה לתת לעובדי הרשת את החלום, שיבוא יום ואלי האולימפוס של הנהלת ישרוטל ירדו גם אליהם ויצ'פרו אותם ב10,000 ש"ח, ספר מתכונים או קידום למחלקת המזון והמשקאות. 

במאמר מוסגר זו תמיד דרך טובה לזהות מעסיקים נצלניים, אם בדוח הדירקטוריון של חברה ציבורית מופיע שכר מינימום תחת ההגדרה סיכון אזי יש הרבה כאלו בחברה. לא מכיר חברות הייטק שהסעיף הזה מופיע בדוחות שלהם.

זה הכל עסק

חברת ישרוטל קיבלה כאמור מחברת רשת שעה שבו הוצגו עסקי הרשת ונחשף המלון החדש יחסית במצפה רמון. עניין אותי מה היתה העלות שישרוטל הייתה משלמת אם היא הייתה משלמת על פרסום כזה בשוק החופשי?

ממה שקראתי יחידת התמחור הבסיסית בשוק הפרסום בטלוויזיה היא עלות ליחידת רייטינג לתשדיר של 30 שניות. כלומר על כל אחוז רייטינג משלם המפרסם לרשת/קשת בערך 1,500 ש"ח-1950 ש"ח בפריים טיים (הנתונים האמיתיים לא ברורים ונמצאים בויכוח). הרייטינג של הפרק עמד על ממוצע של 37.5%. כלומר אם נתייחס לפרק בעיקר כאל פרסום לישרוטל וערכי המותג שלה מדובר על הטבה בשווי 6,750,000 ש"ח לפחות! (לפי החישוב הנמוך של 1500 ש"ח ליחידת רייטינג כפול 120, מספר תשדירי 30 שניות בשעה כפול הרייטינג שפורסם). עסקה טובה לישרוטל, עסקה טובה גם לרשת שמכרה שם פרסומות.

ישרוטל היא חברת ענק: חברה ציבורת שנסחרת בבורסה ומעסיקה כאמור 4,100 עובדים בממוצע בשנה. ב-3 הרבעונים הראשונים של שנת 2012 הרוויחה ישרוטל רווח גולמי של 172 מיליון ש"ח ורווח נקי של 47 מיליון ש"ח. ב-2011 היא גלגלה כמעט מיליארד ש"ח (מחזור ההכנסות שלה עמד על 904 מליון ש"ח) עם שיעור רווח גולמי של 35%. הרווח הנקי לשנת 2011 הסתכם ב-84 מליון ש"ח. ע"פ דו"ח הדירקטוריון עסקיה נמצאים בפריחה, היא רוכשת ובונה מלונות חדשים, הכנסותיה גדלות והעתיד מחייך אליה. גם רשת היא חברה מוצלחת (גם אם לא כמו קשת, האחות הגדולה) שמחלקת שכר שמן לטלנטים ורווחים לבעלי המניות.

בשביל לשרת את עסקיה ישרוטל גם תורמת לציבור, ע"פ הדו"ח הכספי היא תרמה סכום לא מבוטל (אבל קטן על חברה כמו ישרוטל) של 638 אלף ש"ח למוסדות ציבור, בעיקר מכוונים לבני נוער ואוכלוסייות נזקקות באילת. גם את הצ'ופרים שהיא חילקה בתוכנית צריך לראות כשילוב בין תרומה לפרסומת. כסף קטן.

הכסף הגדול הוא למשל הטבת מס שישרוטל ייצרה לעצמה ב-2011 (ע"פ הדו"חות) ע"ס 32 מיליון ש"ח. כסף שיחסר בתקציבי חינוך, רווחה ובריאות של אותם אוכלוסיות נזקקות ממש (וגם שלי ושלכם).  הכסף הגדול הוא עובדי שכר מינימום, או קצת מעליו שמנוצלים ע"י הרשת בשכר שאי אפשר לחיות ממנו בישראל וסביר שחלקם לפחות הם ממש אותן "אוכלוסיות נזקקות ובני נוער" שישרוטל מתגאה בתרומה אליהם. אוכלוסיות שבשכר הוגן (גם מחלוקה אחרת של השכר בחברות כמו ישרוטל) לא היו צריכות את נדבות הגבירים. וששירותים ציבוריים מבוססים מס הכנסה  (בלי התחמקות ממס כמו בישרוטל) יכלו לענות על צרכיהם.

בהעדר סיום טוב יותר, אני חושב שהצגת המספרים מציגה את הקונטקסט הנכון למה שראינו ביום חמישי בארץ הטלוויזיה. כשאראה את שלומי טחן מכריז על העלאת שכר של 25% לעובדי שכר המינימום בחברה על חשבון שכר הבכירים (או לא על חשבון) ועל שיפור ההפרשות הסוציאליות אתרגש באמת.  עד אז אדע שמדובר בפאסדה של אכפתיות שמכסה על ניצול קר רוח.

עדכון:

מסתבר שהפוסט הזה זוכה לפופולאריות, כנראה בגלל שהוא מבטא במספרים את העיוות שהרבה אנשים חשו שהתרחש כאן.  אז הנה לקריאה נוספת בנושא, עוד כותבים שהתייחסו:

בין הדרמה המרגשת לכשלון הארגוני/עידן בכור

בוס לא בהסוואה/עינת מיזהר

הבהרה לנושא המס

אני לא אומר שהטבלת המס של ישרוטל שמצויינת כאן היא לא חוקית, הטבות לא חוקיות לא יופיעו בדוחות. אני לא אומר שהיא לא לגיטימית, אני לא רואה מספיק מידע בדוחות בכדי לקבוע את זה.  אני מצביע על זה שבעולם המוסרי המעוות של האנשים שכותבים את הדוחות האלו, הטבת מס היא יעד והישג ומנותקת מסוגיות חברתיות שבהם עוסקים באמצעות "תרומות". האמת היא שמס הכנסה הוא הדרך הצודקת והיעילה ביותר לחלוקת משאבים וטיפול באוכלוסיות מוחלשות ותרומות הן כנראה הדרך הגרועה, הפטרונית, הלא יעילה והלא מספיקה.