החלטה 2059

עיינתי השבוע לא מעט בקובץ החלטות הממשלה לקראת תקציב 2015, אלו ההחלטות המהוות את הבסיס לחקיקת תקציב המדינה ולחוק ההסדרים. ההחלטות מנוסחות בכמה שורות, בד"כ קצרות וללא הסבר ותכולתן: עולם ומלואו. רפורמות (או ריאקציות בד"כ אם נדייק בהמשגה) במגוון תחומים, קיצוצים תקציבים, סדרי עדיפויות חדשים ועוד ועוד.  אבל הפעם לא אטפל במאקרו של תקציב המדינה וחוק ההסדרים, בהחלטות המשנות סדרי עולם (ויש שם גם השנה כאלו), הפעם אטפל רק בהחלטה מינורית יחסית, החלטת ממשלה 2059.

העברת תשלומי מהמדינה לרשויות מקומיות
מחליטים, לתקן את סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (העברת תשלומים מהמדינה), התשנ"ה-1995, 
כך שמועד תחילתו של החוק יהיה ביום ט' בתמוז התש"פ (1 ביולי 2020)

זהו, ללא הסבר נוסף. לא מהו הסעיף שהפעלתו נדחית, לא מה יהיה שונה ב1 ביולי 2020, לא מדוע זה לא עובר בדרך המלך של שינוי ישיר של החוק אלא דווקא דרך חוק ההסדרים. מחליטים, מתקנים, דוחים, זהו.

אבל בסעיף הקטן הזה אפשר לראות את התמצית המזוקקת של שיטת האוצר, של ההנדסה החברתית שמפעילים שם, של ישראל שאליה הם שואפים.

סעיף 5

על התיקון לחוק הרשויות המקומיות שנכלל בסעיף 5 המדובר חתומים יצחק רבין ובייגה שוחט. רבין כראש ממשלה וכשר הפנים (מה שמתארך את זה אחרי ההתפטרות של ש"ס ממשלת רבין) ושוחט שר האוצר דאז. הוא פורסם ברשומות ב10.2 לשנת הרצח הארורה הזו. לשנה שבה אמור היה התיקון להיות מופעל, רבין כבר לא זכה להגיע.

 

מה קובע הסעיף?

התיקון עצמו הוא כמעט טריוויאלי, הוא קובע כללים למועד ההעברה של תקציבי מדינה לשלטון המקומי. מדובר בתקציבים המחוייבים בחוק (למשל כל נושא החינוך שמופעל ע"י הרשויות עם תקציב ישירות מהמדינה) ורבים נוספים. התיקון קובע כללים ברורים למועד ההעברות האלו. חלוקה חודשית או תשלום מראש, מועד קובע בחודש לביצוע ההעברה (ה7) וכללים בדבר תוספת הצמדה. לא מדובר בסעיף פרוגרסיבי במיוחד, הוא קובע למשל שהעברה של תקציבי פיתוח היא בגין הוכחת הוצאות בפועל (כלומר, הרשות עדיין צריכה להוציא את הכסף לפני שהיא מקבלת תקציב פיתוח) אבל גם לאלו קובע פרק זמן סביר (60 יום) שהמדינה חייבת לשלם בתוכו אם הרשות מילאה את כל החובות שלה.

עצם הצורך בסעיף הזה מעיד על המצב המביש של ההעברות המדינה לשלטון המקומי. מחד, הולכים ומעמיסים עוד ועוד מטלות של המדינה על השלטון המקומי כקבלן ביצוע, צינור העברה, זאת למרות שגם ככה בד"כ תקציביו המדולדלים מקשים מאוד על התקצוב השוטף. מאידך, פשוט לא טורחים להעביר את הכסף לשלטון המקומי. התגובה בשלטון המקומי ידועה: לחמוק כמה שניתן ממימוש המחוייבות החוקית שלהן לספק את שירותי המדינה, לקצץ בתקציב השוטף של שירותים כאלו (למשל בחינוך) כדי לא להקלע לבור תזרימי גדול מדי.

יש גם אפקט "פרפר" לעיכוב התזרימי הזה: הרשויות שלא מקבלות את התקציב הממשלתי? אז הן גם לא משלמות. קודם כל לספקים שלהן (וידוע שאין מוסר תשלומים גרוע יותר מהשלטון המקומי) ואח"כ גם לעובדים שלהן. אלו בתורם קונים פחות ו/או גובים יותר מהשלטון המקומי בגלל הצורך במימון ביניים ארוך וכך מתפשטות אדוות הפגיעה הכלכלית. זו שעליה משרד האוצר מגן בהחלטת הממשלה 2059 על זכותו להמשיך ולבצע.

מה אכפת לאוצר

אבל מה אכפת לאוצר מתיקון 5, מדוע לדחות את הפעלתו (ולא בפעם הראשונה, כאמור מדובר בסעיף שחוזר כל כמה שנים החל מ1996 ובכל פעם לכמה שנים קדימה). מדובר בסה"כ בסעיף הגיוני שלא מטיל עלות תקציבית נוספת על המדינה.  אולי העניין הוא בעיית תזרים? (כלומר, שלמדינה אין כסף להעביר בזמן והיא מנסה לדחות את ההעברה) אבל מעיון מדוחות מנהל הכנסות המדינה ויחידת ניהול החוב הממשלתי – למדינה אין בעיית תזרים, היא לא מתקשה בגיוס כסף והאג"ח שהיא מנפיקה זוכה לביקוש גדול בהרבה מההיצע. אפשר היה פשוט להקדים מועד של גיוס בכמה חודשים ולכסות בקלות כל פער תיאורטי בין קצב גביית המס למועד העברת הכספים לשלטון המקומי. למה לבטל את הסעיף?

התשובה היא שלא מדובר בצורך כלכלי, אלא בענייני כוח.  התלות של השלטון המקומי באוצר שנוצרת מהמחנק התזרימי (והתקציבי.. אבל זה עניין לפוסט אחר) היא מוחלטת. פקיד אוצר, זוטר יחסית, שיחתום או לא יחתום על פקודת העברה,ואפילו פקידת העברות בחשבות משרד ממשלתי כלשהיא מחזיקים בכוח בלתי נתפש מול ראש עיר שנבחר ע"י ציבור לא קטן. לא יחתמו, וראש העיר ניצב מול שוקת שבורה.

האוצר, שגם כך הוא המשרד הממשלתי החזק ביותר (לדוגמא מספר משרות בתקן מנכ"ל במשרד האוצר היא הגדולה בממשלה, יותר אפילו ממשרד ראש הממשלה שמכיל חלק מהמטות הכלליים של הממשלה) אוהב להחזיק את הואסלים כנועים. והוא לא אוהב פיקוח, שום פיקוח ושום רגולציה חיצונית על הפעילויות שלו.

הדימוי העצמי של אנשי האוצר, זה שמשתקף גם בדברור העצמי (ובמרקר), בפרט האתוס של אגף התקציבים, הוא של מלכים פילוסופים, היחידים שרואים את התמונה הגדולה, היחידים שמסוגלים לקבל החלטות אחראיות, להבדיל אלפי הבדלות מ"פוליטיקאים" שקבלת החלטות שלהם תמיד נרמזת כעונה על צרכים "פוליטיים" או "מושחתת". אליטה משרתת של "המדינה" שאמון הציבור צריך להיות נתון לה תמיד, בלי הקשקוש הדמוקרטי של בחירות ואחריותיות.

אולי לכן התגובה הפאבלובית של ביטול באמצעות חוק ההסדרים של כל חקיקה שמגבילה את העצמאות של האוצר, אפילו אם לא מדובר בחקיקה סוציאל דמוקרטית רחמנא ליצלן.

השחתה

בימים אלו נחקרת בישראל פרשיית שחיתות רחבת ידיים המכונה, נכון לזמן כתיבת הפוסט, פרשיית ישראל ביתנו.  בין הנחקרים והעצורים מצויים לפחות שני ראשי מועצות אזוריות. חטאם כנראה לא היה בלקחת לכיסם (לפחות מהסיקור עד כה) אלא בלהסכים לדיל עם פאינה קירשנבאום שבו העברה כספית למועצה (לטובת תושבי המועצה ופעילותה) הותנתה בהעברת חלק מהכסף ליועצים, פרוייקטורים ומעורבבים אחרים מטעמם של אנשי קירשנבאום.

אני מציע למי שמחפש את שורשי הנואשות בשלטון המקומי והמוכנות לדילים עם "פאינות" למיניהן להציץ גם על החלטת הממשלה 2059.

מחשבה אחת על “החלטה 2059

  1. tverdavid

    אלון, אפשר שתכתוב לפי דעתך מה המדיניות ( ולהרחיב בבקשה ) הרצויה להתמודד עם זה? מבחינת הפוליטיקאים שאנחנו נצביע להם, ארגונים חברתיים שעבודתם להלחם עם זה וכד'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s