שכר המינימום

עובדי המינימום

נדמה, כשמדברים על משתכרי שכר המינימום, שמדובר בקצה שבקצה. לא משהו שנוגע למיינסטרים של הכלכלה הישראלית. המספרים האמיתיים מפתיעים ודי מזעזעים.

 אתחיל בהסתייגות, קשה לומר כמה עובדי שכר מינימום באמת יש, לא הצלחתי למצוא נתון מוסדר כזה, גם  סוג של תעודת עניות למי שאמורים לפקח על זה,  אבל אפשר להבין בקירוב. ע"פ דוח "שכר והכנסות מעבודה" של הבט"ל לשנת 2012 (השנה האחרונה שעליה יש דוח מעודכן כזה, 2013 טרם פורסם)  אחוז השכירים (ללא מי שאינו שכיר) המשתכרים עד שכר מינימום (שכר ברוטו כולל כל המרכיבים, גם אלו שאינם נספרים למשל לעובדי המדינה) הוא 38.4% (או 31% לפי חלקים אחרים בדוח.. )! למעלה משליש מהשכירים בישראל.

נכון, זה נתון בעייתי, כיוון שהסקר נערך לפי סכומים מוחלטים של הכנסה ולא משקף חלקיות משרות, (כך שגם מי שמרוויחה את השכר החציוני, הנמוך מאוד גם הוא,, אבל עובדת למשל ב50% משרה, נראית כאילו היא נמצאת הרבה מתחת לשכר המינימום בעוד שהיא לאו דווקא), אך זו קריאת כיוון ברורה. המוני שכירים ושכירות (וכנראה שיותר שכירות משכירים) בישראל משתכרים באזור שכר המינימום.  עובדי שכר המינימום הם לעיתים תכופות שקופים לנו – עובדי הניקיון, האבטחה, המוכרות בפוקס, וברשתות המזון המהיר. רבים מהם הם עניים עובדים שעבודתם (בפרט להורים שביניהם) לא יכולה לחלף אותם מעוני ולפרנס בכבוד.

 מעבר לסוגיות של צדק ומצוקה זוהי גם בעייה כלכלית מהמדרגה הראשונה. אלי ציפורי (סגן עורך גלובס) הגדיר לא מזמן, ובצדק לדעתי,  את השכר הנמוך, הקפוא, כבעיה הכלכלית מספר אחת של הכלכלה הישראלית היום.  אין עוררין על כך ששכר המינימום הוא נמוך מאוד ביחס ליוקר המחייה בישראל ובכלל. המאבק להעלאת שכר המינימום הוא מהמקרים המובהקים שבהם צדק חברתי הוא מדיניות כלכלית מעולה.

 תעסוקה

הטיעון הכמעט אוטומטי הראשון שמתגלגל לחדר שעולה נושא העלאת שכר המינימום הוא שהעלתו תגרום לפיטורי עובדים.   ע"פ מחקרים בעולם מתברר שההפחדות (ותמיד יש את אותן הפחדות) די מופרכות: העלאות שכר מינימום, שכמעט תמיד הן מעט מדי (ביחס לשחיקה בכוח הקנייה) ומאוחר מדי, לא פוגעות בתעסוקה בדרך כלל.  מתברר שחלק מהעלות הנוספת יכולה להתבטא בהקטנת הרווחים העודפים של בעל ההון, וחלקה מתגלגל הלאה במפוזר ללקוחות שקונים את המוצרים שעובדי שכר המינימום מייצרים.  במציאות הישראלית, שרבים מהם עובדים בחברות "השירותים" (קבלני כוח אדם) אפשר לשער שגם אם קבלני השירותים יקחו עוד כמה שקלים מבנייני המשרדים שהם מתחזקים, לא יפסיקו כנראה לנקות אותם או לשמור עליהם ושלא צפוי קיטון בעבודה לאלו.

יותר מזה, לעיתים תכופות מתברר שהעלאות שכר מינימום ממריצות את הכלכלה (ובוודאי בכלכלה על סף מיתון ודפלציה) שכן הן מוסיפות כוח קנייה (אותה תוספת משכורת קטנה לעובד/ת שכר המינימום) ובכך מסייעות להוסיף מקומות עבודה ולשמר קיימים

אלו בתורם ממריצים גם הם את הכלכלה והנה אנו מקבלים את המכפיל הקיינסיאני המפורסם בפעולה.

 ניתוח אחר שמחזק את הנקודה הזו (ופורמלי ושמרני יותר)  עולה במחקר( קצת ישן) של בנק ישראל   (שחתומה עליו הנגידה הנוכחית)  נטען שבענפים שהתוצרת שלהם סחירה בשוק הבינלאומי יש השפעה לשינויים בשכר מינימום על התעסוקה בענף.  כלומר, בענפים שבהם יש רוב לעובדי שכר מינימום, ומייצרים בו תוצר שמחירו נקבע בשווקים הבינלאומיים (כלומר שאי אפשר להעלות את מחירו אם צריך) וששולי הרווח בו היו נמוכים מאוד גם כך (המחקר בדק את זה על ענף הטקסטיל) אזי להעלאת שכר המינימום יש השפעה שלילית על התעסוקה == מייצר אבטלה. לעומת זאת, המחקר חשף שבענפים שבהם התוצרת אינה סחירה בשווקים הבינלאומיים, אין כמעט השפעה של העלאת שכר מינימום על התעסוקה.

יש כמה כשלים עם המחקר של גב' פלוג, (ובראש בראשונה ההתייחסות לקריסת הטקסטיל בניתוק מוחלט ממדיניות "החשיפה" לייבוא ממדינות עולם שלישי שהתרחשה במקביל לתקופת המחקר ואני "מנחש" שהשפיעה הרבה יותר על התעסוקה בענף מאשר העלאת שכר המינימום)  אבל הדבר החשוב הוא שגם אם מקבלים את המסקנות שלו אזי אין סיבה להניח שהתעסוקה תפגע. עולם התעסוקה בישראל השתנה מאוד בשלושים השנים האחרונות. מקבלי שכר מינימום אינם מרוכזים היום בתעשיית הייצוא והייצור הישראלית (שככלל, משלמת לעובדיה  שכר הוגן יחסית) אלא בחברות שמוכרות שירותים, בעיקר של שמירה, ניקיון (כמו דנאל למשל) או חברות קמעונאות עתירות עובדים בשכר נמוך כמו פוקס, ויקטורי, או רמי לוי (שמתנגד , כמה מפתיע, להעלאת שכר המינימום) כיוון שאלו דומות למקרה המבחן השני במחקר של פלוג (שם בדקו על ענף ההסעדה כמדומני)  אפשר להניח שגם שם הפגיעה בתעסוקה תהיה מינורית, אם תהיה בכלל.

רמי לוי כמקרה מבחן

ננתח לדוגמא מעסיק גדול של עובדי שכר מינימום כמו רמי לוי וננסה להבין דרכו את ההשפעה הצפויה להעלאת שכר המינימום על התעסוקה והמשק:

ע"פ הדוחות הכספיים של החברה הציבורית רמי לוי לשנת 2013  , עמדו הרווחים נטו לפני מס על 154 מיליון ש"ח. בעמ' 8 סעיף ד' קובעים עורכי הדו"ח כי בגלל המספר הרב של מועסקי שכר מינימום בחברה, העלתו עלולה "לפגוע בתוצאות החברה" ומוערך כי העלאה של 1% בשכר המינימום עלול להגדיל את הוצאות החברה בסך של 0.8 מליון ש"ח לשנה. מכאן אפשר ללמוד שרשת רמי לוי ממש לא תתמוטט מהעלאת שכר המינימום ב1000 ש"ח (תסריט לא מאוד סביר לצערי) . עלייה של 23% בשכר המינימום משמעותה (בתסריט הפסימי של עורכי הדוח הכספי) עלייה של 18.6 מיליון ש"ח בהוצאות של רמי לוי. רחוק מלפגוע במכונת מזומנים שמעשירה את רמי לוי ומשפחתו…

 לא, רמי לוי לא יפטר כנראה עובדים במכונת המזומנים שלו בגלל ההעלאה, הוא צריך אותם כדי לקיים את מנגנון המכירות המשומן הזה. (ומניח שאם היו שם עובדים עודפים היו מפטרים אותם בלי סנטימנט) . אגב, מפרוייקט פערי השכר של כלכליסט אנו לומדים שעלות שכרו של מנכ"ל רמי לוי (רמי לוי בעצמו) עומדת על 356 אש"ח לחודש, פי 63 מעלות שכרו של העובד הממוצע בחברה. וידוע שגם קבוצה לא קטנה ממשפחתו עובדת בחברה בתנאים מפנקים.   מניח שגם שם אפשר קצת "לחתוך שומנים" במידת הצורך.

יתר על כן, רמי לוי גם ירוויח כנראה מהעלאה שכזו: כמו שמצדדי ההעלאה לא נלאים מלהזכיר, כל שקל שנוסף למקבלי ההכנסות הנמוכות הולך לצריכה, ועם הטייה מובהקת לצריכה בישראל. בתרגום לעברית:  כשהעשירים מקבלים תוספת הם חוסכים חלק מהכסף (ובכך מוציאים אותו מהכלכלה, חלק יחזור כהשקעה אח"כ) ומוציאים את חלקו על צריכת "יתר" של מותגי יוקרה מחו"ל (ארמני, פררי) או בחו"ל (חופשות מפנקות בהרי האלפים) . כשלעניים יש תוספת הם קונים בעוד כמה שקלים ברמי לוי ובך מסייעים גם לייצר מקומות עבודהה והכנסות.

בדיקה מדגמית שלי בחברות דומות כמו רשת ויקטורי, מעלה נתונים דומים.

שלא יעבדו עליכם

ב2004, בעיצומו של דיון לוהט אחר על העלאת שכר המינימום (שיזם דאז עמיר פרץ)  כתב שטרסלר  שהעלאת שכר המינימום ל 4500 ש"ח תגרום לעלייה באבטלה של 85,000 עד 130,000 מובטלים. אמנם לא הגענו עדיין ל4500 ש"ח אבל ממבט לאחור ברור כי להפחדות לא היתה שום אחיזה במציאות. מי ניפק את הנתונים המופרכים האלו? ראש אגף כלכלה באוצר דאז, אחד מיקי שראל. בינתיים הספיק שראל להפוך לכלכלן הראשי של משרד האוצר ולהתפטר כמחאה לכאורה על חוק מע"מ אפס. ללמדך שגם למי שלא מחבב את לפיד (כמוני) לא כדאי להאחז בתחזיות של שראל.

גם השמרנים האידיאלוגים מתנגדים, שלא במפתיע, להעלאת שכר מינימום, כך למשל ארגון מידה: שמספר ש "העלאת שכר המינימום הרסה לנו את החיים" לכאורה מפי עובדים קשיי יום בכתבה מתורגמת מארה"ב.  הכתבה תורגמה מאחד מבטאוני הימין השמרני רדיקלי בארה"ב (הפדרליסט, בטאון שמובילבהשתלחות בקהילת הלהט"ב ואנשיו חברים במכוני "מחקר" שמצטיינים בין השאר בהכחשת שינוי האקלים ומדע בכלל). יש איתה בעיה אחת, הנתונים בארה"ב פשוט מראים אחרת: מעקב cepr  אחרי 13 המדינות שהעלו שכר מינימום השנה בארה"ב (שם יש שכר מינימום פדרלי ושכר מינימום מדינתי שיכול להיות גבוה יותר) מעלה שאין אינדקציה לפגיעה בתעסוקה (יש דווקא אינדקציה הפוכה לשיפור, אבל חלשה סטטיסטית אז לא אאחז בה).

בקיצור, האידיאולוגים שמתנגדים לשכר מינימום לא יתנו לנתונים להפריע להם, אבל אין מה לקחת ברצינות את הקתכיזם (**עיקרי אמונה)  שלהם.

קשישים

במרקר התנדבו, כמעט כרגיל, לשאת את דגל ההתנגדות למהלך.הם נוקטים בקו מתוחכם יותר: סמי פרץ מסביר שזה לא ישנה כלום וחובט על הדרך בהסתדרות, גיא רולניק נוגע בנושא בטור בשם: "הקשר בין המחוברים, האי שיוויון ורפורמות כלכליות"' הטקטיקה של רולניק מתוחכמת יותר, אחרי אזכור הנושא ואיום השביתה עליו הוא עובר לראיון ארוך (ומביך בכמה שרולניק "מוביל" את הפרופסור המרואיין) עם פרופסור  פטריק אמינגר שכתב ספר בשם "הכוח לפטר" . ושהראיון איתו עוסק בעיקר בביקורת על ארגוני עובדים ועל מאבקי עובדים. רולניק ממשיך את אגדת "המחוברים" שבו הוא עושה פריימינג לאיגודים מקצועיים כאוייבי "כלל הציבור" וכמי שמשרתים רק את אותם "מחוברים".  "שאלה: לדוגמא מהראיון "העיתונאי" : "האם יש יותר דוגמות של איגודים חמדניים שנשלטים על ידי מחוברים, המונעים רפורמות ומגדילים את האי־שוויון?"

במקביל מביאים במרקר את סיפורם של קשישים שמעסיקים עובדי סיעוד בשכר מינימום ושיפגעו  ודרכו מדבררים את עמדת האוצר, שמעוניין "לבוא לקראת" אבל ההסתדרות "נוקשה" ולא רוצה לדבר על זה..

עוד דוגמא שלא מלאה ביושרה עיתונאית במרקר היא של הראיון של טלי חירותי סובר עם יעל אנדורן, מנכ"ל  האוצר: גם שם חוזרים על שוועת הקשישים הסיעודיים המעסיקים עובדים זרים ועל המנטרות הקבועות על עיוותי השכר בשירות הציבורי. האמת היא שהקשישים ייפגעו רק אם האוצר ימשיך לשחוק את גמלת הסיעוד כך שלא תתאים לגובה שכר המינימום. גם כעת היא לא מספיקה, אבל את האוצר לא אוהבים להאשים במרקר, אלא, כמו תמיד, את ההסתדרות.

עוד משהו שלא מספרים לכם במרקר (אבל גיגול פשוט יחשוף בכתבה של מיקי פלד מכלכליסט) הוא שהאוצר הוא מי שדחף את הקשישים האלו להיות מעסיקים ודחף אותם לצרה הזאת.  עד לא מזמן הנושא הזה היה רק באחריות חברות הסיעוד, שקיבלו את המימון מבט"ל. אבל המעבר להעסקה ישירה ע"י הקשיש  (שבפני עצמו יכול להיות שהוא טוב) נדחף, בלי דיון ארוך, ובאמצעות חוק ההסדרים האנטי דמוקרטי וכעת האוצר יכול לנפנף בפגיעה האפשרית בהם כטענה למיסוס העלאה אוניברסלית בשכר המינימום.

החרגה

למרות שרוב ענייני שכר המינימום הם בין ההסתדרות למעסיקים (ושבו נראה שיש התקדמות) האוצר בוחר להתייצב חזיתית בראש המאבק שסיסמת הקרב שלו היא "החרגה". החרגת עובדי המדינה מעליית שכר המינימום. הטיעון של האוצר הוא, שבגלל המבנה של הסכמי השכר במגזר הציבור,י יש קבוצה שמקבלת הרבה יותר משכר מינימום – זאת בגלל תוספות משמרות, ותק, ועוד תוספות ש"מובנות" לתוך המשכורות אבל לא נחשבות לעניין שכר המינימום. האוצר מציע לתת תוספת לשכר מינימום רק למי "שבאמת מגיע לו".

 זכותו של האוצר לדרוש לתקן את העיוות הזה.  אני חושד, שהוא גדול הרבה פחות ונוגע לקהלים קטנים משמעותית  ממה שמציגים אותו כעת, אני גם בטוח שבמשך שנים האוצר קידם את יצירתו מכמה וכמה סיבות שאני יכול לחשוב עליהם.

אבל הדרישה, בתואנת עיוות השכר  הזה,  שלא להעלות את שכר המינימום לעובדי המדינה היא מופרכת, המדינה, שאמורה להיות הגורם האוכף על הפרות שכר מינימום (הפרה הכרוכה בסנקציה פלילית) לא יכול לקבל "פטור" מאכיפתו בביתה.

 יתר על כן, החוק הוא חוק לכולם. האוצר בעצם מציע להעלות את שכר המינימום בהסכם בין המעבידים להסתדרות ולא לשנות את החוק,  מה שיהפוך את האכיפה לקשה (ואולי בלתי אפשרית, לא בדקתי משפטית) ובעיקר פריכה משפטית. שכן כל מעסיק יוכל לעתור לבג"צ ולדרוש להיות חלק "מההחרגה" . כי הוא כבר נותן לעובדים "הרבה תוספות" , ואם מותר למדינה, למה שיבדל המעסיק הפרטי? המסר שמעביר האוצר (גם דרך הדברור האינטנסיבי בנושא) הוא ברור: מדינת ישראל תעשה הכל, כדי לא לשלם שכר מינימום לעובדיה.

 ואולי לא צריך להכביר במילים על "ההחרגה" שדורש האוצר, שכן חוק שכר מינימום  כבר קובע בפשטות לקונית בסעיף 13:

"לעניין חוק זה דין המדינה כדין כל מעסיק אחר"

צדק חלוקתי

למי שפיספס, ישראל היא היום אחת המדינות הכי לא שיוויוניות (כפי שנמדד בד"כ ע"י מדד ג'יני ) בעולם המפותח (מדיניות הoecd) . שנייה רק לארה"ב אם זכרוני אינו מטעני. מתברר (סימוכין במחקר של בנק ישראל עמוד 11)

מתברר שגם בעולם וגם בישראל שכר מינימום מצמצם את אי השיוויון, גם בכך שהוא תוחם את הקצה הנמוך (אי אפשר לתת פחות מכך וכך)  וגם בכך שהוא מייצר מנגנון מסויים של חלוקה מחדש.  בפרט מסתבר (על פי המחקר של בנק ישראל) שההשפעה הזו משמעותית אצל הדמויות החלשות בשוק העבודה: נשים בחלק הנמוך של שוק העבודה. העובד הוא "משאב" בסיסי, "התייקרות" שלו (כמה אני שונא שמתייחסים במונחים האלו לבני אדם) לאו דווקא תוביל להחלטה להשתמש "בפחות" ממנו. בלעדיו אין עסק.  לכן, בעל העסק, ההון שוחק לפעמים חלק מהרווחים שלו לספיגת העלאת שכר מינימום כדי לשמור על מחיר תחרותי.

יוקר המחייה

האם עליית שכר המינימום תביא עליית מחירים? כנראה שלא, לפחות לא ברוב השווקים. עליית מחירים יכולה להגרם מעליית מחיר התשומות (במקרה זה מחיר העבודה) של היצרנים (הבטון לקבלן הבניין או החלב ליצרן הקוטג') ולחילופין מעליית הביקושים למוצר :מסויים. אבל הקשר הוא לא בהכרח ישיר.

חסידי השוק החופשי אוהבים לספר לנו שמחיר הבמבה, או הקוטג', נקבע על פי עלויות הייצור שלה. את הבלוף הזה אפשר לחשוף בקלות, כשרואים כמה כסף החברה מרוויחה. האם גם זה חלק מעלויות הייצור?

נבין את המציאות נכון יותר אם נראה, שאוסם או תנובה קובעות את המחיר לפי המקסימום שהן מעריכות שאנחנו מוכנים לשלם.

אם השכר של פועל ייצור של במבה יעלה בכמה שקלים (אם כי דווקא שם אין כנראה עובדי שכר מינימום כמעט) מחיר הבמבה לא ישתנה, הוא מותאם לשוק ומה שמשתנה הוא שולי הרווח של אסם עליו.  נכון שאם היה מוצרים שאין עליהם כמעט רווח ושמיוצרים בעיקר על ידי עובדי שכר מינימום אז מחירם היה כנראה עולה. אבל נראה לי שהמוצר המרכזי שהוא כזה בישראל של היום הוא עבודות שמירה וניקיון אצל "קבלני" (נצלני) השירותים הגדולים. ומי שצורך את העבודות האלו הוא חברות אחרות שקונות את "השירותים" האלו, כנראה שזה לא יתגלגל עלינו.

 מצד הביקוש אפשר לשער שאם יש מוצר שקונים אותו בעיקר עובדות ועובדי שכר המינימום, ושהגדלת השכר תגרום להגדלת הביקוש שלו, אזי מחירו יעלה. האמת, לא חושב שיש כאלו..

עובדי וולמרט בהפגנה להעלאת השכר

שכר מינימום ומס הכנסה שלילי

אחת הטענות שמושמעות נגד שכר מינימום באוצר, היא זו שניסח קובי אמסלם, הממונה על השכר באוצר,  בראיון המופתי שעשה איתו שאול אמסטרדמסקי בכלכליסט:

 "לא הגיוני שלסטודנט יהיה אותו שכר מינימום כמו עובד עם שני ילדים. לכן עדיף לתת פתרון שמביא בחשבון את המאפיינים הדמוגרפיים של העובדים, כמו מס הכנסה שלילי, שמשולם על ידי המדינה למי שמקבל שכר מינימום ויש לו ילדים. ככה בדיוק אפשר לעשות דברים שמתחשבים במי שיותר קשה לו או לא."

יש לי הרבה דברים (לא טובים) להגיד על מס הכנסה שלילי (ורמז, זה קשור לסיבות שמשרד האוצר דוחף את זה כחלופה לצדק חברתי)  אבל גם אם אתם תומכים במס הכנסה שלילי, אזי מתברר ממחקרים כלכליים בארץ ובעולם ששכר מינימום הוא בכלל צעד משלים די הכרחי למס הכנסה שלילי.

מתברר שהנטייה "הטבעית" של מעסיקים מול מס הכנסה שלילי, היא להוריד את שכר העובדים כי ממילא הם יקבלו "השלמה" מהמדינה. כך שהשכר נטו של העובד נשאר זהה אבל ההוצאה של המעביד קטנה והמדינה לא מרוויחה דבר מהכלי הזה. אולם אם נוסיף לתמונה חקיקת שכר מינימום המצב משתנה, המעסיק לא יכול להוריד את השכר מתחת לשכר המינימום, ואזי ההתערבות המתקנת של המדינה, בדמות מס הכנסה שלילי, היא אפקטיבית ומייצרת שינוי אמיתי בשכר של הזכאים.

אכיפה וציות

עוד טענה נפוצה היא שזה "בלתי אכיף" שהעלאה של שכר המינימום פשוט תגרום ליותר מעסיקים לעבור על החוק ועל כן לחוק לא תהיה השפעה.   מראש יש בעיה עם טיעון שמבוסס על זה שהמדינה לא תאכוף את החוק (אם כי נכון שהמדינה משקיעה מעט מאוד, כמעט כלום,  באכיפת חוקי עבודה, לעומת למשל ברדיפה אחרי מהגרי עבודה/פליטים) אבל מעניין שמחקר של ביטוח לאומי מצא שפשוט אין קשר כזה,  לא נמצא קשר סיבתי בין העלאת שכר מינימום לאי ציות של מעסיקים לחוק. פשוט כך, אפשר לקחת את הטיעון הזה ולזרוק אותו לפח.

מינימום

אני לא משלה את עצמי. גם העלאה משמעותית יותר של שכר מינימום לא מבטיחה למקבליו להתקיים בכבוד, בישראל המופרטת והדורסנית של 2014. היא כנראה גם לא תהפוך את עובדי שכר המינימום, לשקופים פחות. אבל כן, היא תהיה משמעותית להמוני עובדות ועובדים שנאבקים לגמור את החודש:: אולי תרופות, אולי טיפול שיניים, צעצוע לילד, בטחון תזונתי. גם בלי כל הטעמים האחרים, בשבילי זה מספיק בשביל להיות שותף במאבק הזה. מקווה שגם לכם.

קריאה נוספת:

פול קרוגמן (אנגלית) הכלכלן הנודע וזוכה פרס נובל Raise that wage

ראיון ישן יותר (אבל בעברית) של גדעון עשת עם אלן  קרוגר

וקטע נחמד שנתקלתי בו בבלוג ישראלי שלא הכרתי

מחשבה אחת על “שכר המינימום

  1. פינגבק: ולתפארת מדינת ישראל | דגל אדום

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s