הנגיד

כמה הרהורים ונתונים על השיקולים המהותיים למינוי נגיד או נגידים בכלל מעבר להתעקשות המדוברת על אי מינוי קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל.

אזהרה! פוסט ארוך. לא הצלחתי לחלק אותו לפרקים. מי שמתעייף יכול לעשות סקימינג על חלק מתתי הפרקים שעוסקים ב"סוגיות" ולהתמקד במדיניות המוניטרית, אקטיביזם ושער הדולר . כמו כן הפוסט כולל נספח הסבר לחלק מהמושגים.

הנחת המוצא שלי בפוסט הזה היא שהשיקולים המרכזיים למינוי נגיד/נגידה לבנק ישראל הם העמדות, כמו גם היכולות, שלו/ה בכמה סוגיות כלכליות בוערות. מכל הדיווחים על מה שמכונה כבר "פארסת מינוי הנגיד" דווקא הכלכלה, שהיא לב התפקיד, לא מוזכרת מספיק בסיקור העיתונאי של המועמדים הבאים והולכים. על הסוגיות האלו אנסה להאיר זרקור בפוסט. וגם על מה לא.

כן, אני בטוח שיש עוד סיבות, לא כלכליות שעומדות מאחורי המינויים: קרבה, שוביניזם, מראית, אינטרסים סמויים כאלו ואחרים אבל לפני הכל, מדובר במינוי כלכלי מרכזי ועל כן, בדומה למינוי פקידי אוצר בכירים, העמדות הכלכליות הן אלו שמכריעות כנראה את הכף. אז על מה הויכוח? מהן הסוגיות הגדולות שעל שולחנו של נגיד/נגידה שיכנסו סוף סוף לתפקיד?

דולרים

(או: ישראל Vs הספקולנטים)

אולי החידוש המובהק של פישר בתפקידו כנגיד בנק מרכזי, הוא המעורבות של בנק ישראל במסחר בשוק המט"ח. בנק ישראל רכש עשרות מילארדי דולרים בשוק, בנסיון לייצב את שער השקל/דולר (כלומר בכמה שקלים נקנה/נמכר דולר) ברמה רלוונטית לקיום תעשיית הייצוא הישראלית.

The tulip speculation

אילוסטרציה: בועת הצבעונים ההולנדית – הבועה המתועדת הראשונה

למי שפיספס בשנים האחרונות מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה ספקולטיבית וממונפת בשער השקל/דולר. כזו שמנצלת את הקלות היחסית שבה אפשר להשפיע על השוק (בגלל קוטנו, ועוד עיוותים), את פערי הריבית בין אגח אמריקאי לישראלי ועוד. פני המתקפה הזו היא התחזקות מתמדת של השקל ביחס לדולר. כלומר: כל דולר שווה פחות שקלים, או כל שקל שווה פחות דולרים. (כן, מתקפה, והשקל עולה ביחס לדולר, לא משנה מה מתרחש בישראל או בארהב, נתק מוחלט)

על עצם קיומה של המעורבות אין ויכוח, הטבלה לא משקרת:

היקף מאזן בנק ישראל 2001-2012

מעובד מהדוחות הכספיים של הבנק (עיבוד שלי)

נכון, יש הרבה ביקורת מוצדקת על המעורבות הזו. לפני הכל, מהעובדה שעצם המעורבות הזו נדרשה בגלל הליברליזציה במט"ח (ושביבי היה מי שהוביל אותה) ושבלעדיה לא היתה אפשרות לקיים בכלל ספקולציית ענק על השקל.  ביקורת על כך שהמעורבות האקטיבית והמתוקשרת של ימי פישר החליפה את "ההתערבות האוטומטית" שיצרה רצועת האלכסון, זאת שחוסלה סופית ב 2005 , בברכת הנגיד דאז, אותו פישר ממש (והסבר על רצועת האלכסון – למטה).  יש גם טענה (שאחרי שקראתי גם השתכנעתי לפחות מחלק מטיעוניה) שאופן ההתערבות של פישר שירת את המשך קיום הספקולציה. ומהימין הכלכלי ביקורת חריפה על עצם ההתערבות בשוק.

אבל בסיכומו של דבר, לטעמי, עצם קיום התערבות מאסיבית בשוק המטח של בנק ישראל לפרק זמן ארוך מאתגרת את קונוונציית "הלסה-פייר"(כלכלת השוק) של החשיבה הכלכלית "האוצרית/שטרסלרית" המצויה כאן ובוודאי מציבה רף ציפיות חדש/ישן מנגיד בנק ישראל, לנהל את שער הדולר. 

לפיכך שאלת תפקידו של בנק ישראל בשוק המט"ח והמדיניות הרצויה היא אחת השאלות הבוערות על המדוכה של מינוי נגיד. האורתודוכסים מבועתים מהאפשרות שהנגיד/ה הבא ימשיך את הקו הפישרי של מעורבות, בוודאי ממעורבות אפקטיבית מזו של פישר כזו שתפגע באמת "בשוק החופשי" לכאורה של המסחר הספקולטיבי במט"ח.

מנגד, התעשיינים, בפרט תעשיית היצוא וההייטק משוועים ליד יציבה של בנק ישראל על ההגה ולשער מט"ח שאפשר לקיים בו תעשייה ישראלית (וכן, בזה הם מתכוונים לשער שהם מרוויחים בו יפה) ובפרט לשער יציב וקבוע יחסית.

האפשרויות: כל האופציות פתוחות: מפרו התערבות ברת קיימה בשוק ושינוי שיווי המשקל , דרך "פרו התערבות" כעמדה עקרונית, אבל הפעלה מהוססת ובעייתית שלה וכלה בעמדה "אנטי התערבותית" מובהקת של "תנו לשוק לעשות את שלו", בעצם פרו ספקולנטית במצב היום. לא ברור, לי לפחות, במה מעוניינת הצמרת הפוליטית ומקורביה. לגבי המועמדים, צריך להזהר מהמובן מאליו: פרנקל, שהיה המועמד המוביל, היה מי שהנהיג כנגיד את רצועת האלכסון האנטי ספקולטיבית והפרו התערבותית (אמנם פתחיה בר שביט פיתח אותה ויש אומרים שהיא נאכפה על פרנקל, אינני יודע בוודאות).

במאמר מוסגר:

בכל מקרה לא צריך "להפיל את כל התיק" בנושא שער השקל על בנק ישראל.  אין לי ספק גם באחריות האוצר לסיטואציה, שכן גם אם ההתערבות הייתה מוצדקת וגם אם היא היתה מספיקה (והיא לא) היא לא יכלה להשיג את מטרותיה (המוצהרות לפחות) בלי מעורבות פעילה של האוצר בצד שלו, אול בדמות הטלת "מס טובין" על תנועות הון קצרות טווח. מיסוי משקיעי חו"ל קצרי טווח באג"ח ממשלתי שקלי וכד'. אבל מעורבות אוצרית לא הייתה בנמצא. זה אולי רמז בפני עצמו למה תהיה המדיניות המועדפת על האוצר.

מטרות המדיניות המוניטרית

סוגייה מרכזית שנייה היא הויכוח על מה מטרות המדיניות המוניטרית שמוביל בנק ישראל.

הפד, הבנק המרכזי המשפיע של ארה"ב, מגדיר את מטרות המדיניות המוניטרית שלו כ:"תעסוקה מלאה, יציבות מחירים ושערי ריבית מתונים (moderate) לטווח הארוך." ובנוסף מטרות כלפי מערכת הבנקאות, המערכת הפדרלית ותפקידו של הבנק כ"מלווה של מוצא אחרון".

בחוק בנק ישראל החדש לעומת זאת, מוגדרת היררכיה ברורה ושונה במובהק מזו של הפד: קודם כל יציבות מחירים "כיעד מרכזי" וכיעד משני במובהק:"לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים, בתנאי שלדעת הוועדה לא תהיה בכך פגיעה בהשגת יציבות המחירים לאורך זמן". השוני בין הדגשים ברור: הפד אמון על תעסוקה מלאה (שגוזרת גם צמיחה משמעותית כצורך קודם) ואילו בנק ישראל אמון על "יציבות מחירים" ואם "בא טוב" אז גם "לסייע"  לצמיחה, תעסוקה וצמצום פערים.

לנגיד שימונה יכולה להיות השפעה רבה על פעולת הבנק לאור מטרות אלו והאם הוא "מותח" את ההגדרות לכיוון אקטיבי יותר של תמיכה בצמיחה ותעסוקה מלאה או תופש את מטרות הבנק באופן המצמצם ביותר – "יציבות מחירים" גם אם יישום מדיניות כזו (בד"כ ריבית גבוהה) תביא למיתון.

הגדרת מטרות המדיניות המוניטרית גוזרת קודם כל את גובה הריבית ואת "שולי הבטחון" שלוקח הבנק. כך למשל בנק מרכזי ממוקד בצמיחה, יסתכן ב "פיספוס" של יעד האינפלציה ע"מ לא להכניס את המשק למיתון. בנקאי מרכזי שמתעניין רק באינפלציה, יראה בכל מצב תסריט שיכול לגרום לאינפלציה ותירוץ להעלאת ריבית (נוסח ההחלטה האומללה של הבנק המרכזי האירופאי להעלות את הריבית בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול). וחשוב לזכור, גם אם הריבית היא כלי מדיניות מרכזי של הבנק המרכזי היא ממש לא הכלי היחידי, אבל מטרות המדיניות המוניטרית מעצבות את השימוש בכל הכלים.

זוהי אולי "הסוגיה הגדולה" הציבורי והבולטת השנייה לעניין מינוי הנגיד ובדומה לויכוח על מדיניות המט"ח גם כאן יש כוחות רבי עצמה שמושכים לכאן או לכאן.   נדמה לי שכאן הקונצנזוס בצמרת הפוליטית הוא ברור יותר: קודם כל יעד האינפלציה, וכמה שיותר שמרני יותר טוב ואח"כ כל השאר, אם בכלל.

אני חושש שהקונצנזוס השמרני הזה לא צפוי לעשות טוב לכלכלת ישראל.

ריבית

כשקראתי שוב את הפוסט הבנתי שכתבתי פוסט שלם על שיקולי וויכוחי המדיניות של בנק ישראל ולא הזכרתי כלל את הריבית. הכלי המוניטרי המרכזי של בנק ישראל.  הריבית קצרת הטווח מושפעת ישירות מהחלטות הריבית של בנק ישראל (שבעצם קובעות ריבית לבנקים מול בנק ישראל) במנגנון "תרגום" לגובה ריבית הפריים ומשם לרוב הריביות במשק.  פישר הוריד את ריבית בנק ישראל למה שמכונה "שפל היסטורי" אבל חשוב לציין. עדיין קיים פער ריביות משמעותי בין ישראל לעולם המפותח.  בארה"ב למשל יש דה פקטו ריבית שלילית (הריבית הנומינלית בשקלול האינפלציה) כבר כמה שנים.  הויכוח הוא לא רק על גובה הריבית הרצוי למשק הישראלי, אלא גם התזמונים והאופנים של העלאות הריבית, מי מחליט על שינויי השער ועוד. כהכללה אפשר לומר שיש מי שחושב שצריכה להיות העלאת ריבית משמעותית – בעיקר להתמודד עם עליית מחיר הנדלן, יש קבוצה לא קטנה שמרוצה מהמצב הנוכחי שמדלק מחד ספקולנטים בכסף זול ומאידך מאפשר לעסקים לווים ולהמוני משלמי המשכנתא לחיות ויש מי שחושב (ואני נמנה איתם) שצריך למצוא דרך לבצע ריבית דיפרנציאלית: ריבית זולה יותר ומפוקחת למשכנתאות (אבל לא למשקיעים) והלוואות עסקיות וריבית יקרה ומוגבלת לספקולנטים.

גם היום בנק ישראל מפעיל בעצם ריבית דיפרנציאלית: הוא אמנם לא קורא לזה ככה, אבל ההנחיות של בנק ישראל על מה מגבלות ההון העצמי בהלוואות מסוגים שונים, כמה אחוז מאיזה סוג של הלוואה הבנקים צריכים לסווג כחוב בסיכון (מסופק) או מוגבל, כמה אחוז מתיק האשראי שלהם יכולים להלוות לכל סוג של הלוואה וכו'. לדוגמא: ההנחיות היום מטות נגד אשראי לקבלנים אבל בעד אשראי זול ללוקחי משכנתאות – גם להשקעה. מה שיוצר בין השאר "שוק של מוכרים" שבו יש מעט כסף לבנות דירות וכתוצאה מכך מעט דירות ומול זה הרבה כסף לקנות דירות התוצאה, עליית מחירים.  יש כמובן עוד שווקי ריבית וברבים מהם יש עיוותים כאלו.  האם בנק ישראל תחת הנהגת נגיד/ה חדש/ה ינווטו אחרת את שווקי הריבית?

מעיון לדוגמא בהחלטות הריבית של בנק ישראל (ומגיעה מילה טובה לפישר ולצוות בנק ישראל על המעבר לפרסום הפרוטוקולים בצורה גלויה ושקופה א-לה הפד, לאוצר יש עוד הרבה מה ללמוד בתחום הזה) אפשר ללמוד מה היו השיקולים החודש להשאיר את הריבית על הגובה הנוכחי (בהצבעה השתתפה קרנית פלוג והצביעה עם הקונצנזוס על שימור המצב הנוכחי).  מחד חושבים בבנק ישראל שייסוף השקל והחלשות הפעילות הכלכלית (כלומר גלישה למיתון) דורשת הפחתת ריבית, מאידך הם חוששים מהמשך עליית מחירי הדיור כתוצאה מהכסף הזול.  לטעמי, החצי השני של המשוואה הוא שקרי ונועד להצדיק את אי ההורדה, מחירי הדיור בדהירה חופשית ועוד הורדת ריבית קטנה לא תשנה הרבה. מעבר לכך, כפי שציינתי לפני כן, הם יכלו גם להגביל את הריבית הספקולטיבית בכלים אחרים במקום לקבל את המצב as is. את הריבית היה צריך להוריד, האם בין המועמדים לתפקיד נגיד בנק ישראל יהיה מישהו שאיננו נץ מוניטריסטי?

האפשרויות: בדיווח (השטרסלרי אמנם) על פרנקל דובר על תמיכתו בחזרה למשטר של ריבית גבוהה, כפי שהיה נהוג גם בתקופתו הקודמת כנגיד.  השאר הם תעלומה מבחינתי אבל ספק אם יש אנטי מוניטריסט בחבורה הזו.

חישוקאים

(או: מי רוצה נגיד חזק)

נחמיה שטרסלר, הדובר הסמי רשמי של קו הימין האוצרי הרדיקלי, כתב בטור שלו על ליידרמן (שהתיישן כמובן במהירות) באכזבה לא מוסתרת ש (בציטוט חופשי):

הוא גם לא יוכל להרים את קולו על יאיר לפיד או על בנימין נתניהו אם יעזו לחרוג מהתקציב – כמו שפרנקל היה יכול לעשות.

כלומר אחד התפקידים שהעיתונות הכלכלית מועידה בעצם לנגיד המיועד היא למשמע ול"חשק" את הצמרת הכלכלית הישראלית. כך שגם אם יעיזו לחשוב אחרת מאורתודוכסיית שיקגו האוצרית הנגיד יתערב "ידפוק על השולחן" ויישר אותם.

תארו לעצמכם את המשפט הזה נאמר על בחירת רמטכ"ל:

"הרמטכ"ל שנבחר יוכל להרים את קולו על ראש הממשלה, לאכוף החלטה על תקיפה באיראן בניגוד לרצון השרים ואף ליצור רצועת בטחון בגבול הסורי, גם בניגוד להחלטת ממשלה"

ברור שזהו משפט בלתי נסבל – איום ברור ומיידי על הדמוקרטיה הישראלית, אבל במפתיע, רבים מבעלי הטור שיהיו מבועתים, ובצדק, מהתסריט שתואר בנוגע הרמטכ"ל תומכים בהתלהבות בתסריט דומה ביחס לנגיד.

עוד זווית על תפקיד "החישוקאי" היא זו של ראש הממשלה המכהן, אדריכל הימין הישראלי החדש. הרצון בנגיד "שידפוק על השולחן" וידע לכפות מדיניות על הממשלה הוא רצון לכפות את המדיניות הכלכלית (ה ר ע ה) הנוכחית על הממשלה הבאה, זו שתקבל את הנגיד שימונה בירושה.

נראה שבנושא הזה הצמרת הפוליטית חלוקה, לאו דווקא מטעמי דאגה יתרה לדמוקרטיה הישראלית אלא יותר לעצמם.  נראה שרוה"מ ובפרט שר האוצר, אחרי ההתנסות שלו בנזיפה מפישר, לא "מתלהבים" ליילד גורם מתחרה שעלול לפגוע במעמדם או בדימוי הציבורי שלהם. אולי זה רק נדמה לי.

ילדים

אגב הסעיף הקודם, ביטוי שצריך להעלם מלקסיקון הסיקור הוא "המבוגר האחראי" ביטוי שנדמה לי שהשתרש בימי פישר ומנסה למכור לנו דימוי מסויים מאוד של הנגיד. מבוגר הוא "מי שיודע לקבל החלטות קשות", אולי גם "להרים את קולו שצריך". מישהו שאפשר "לסמוך עליו" ושיעשה סדר בין "הילדים". הילדים במשל הזה הם הפוליטיקאים ואולי גם אנחנו. תזכורת: הפוליטיקאים הם נבחרי הציבור, נציגי העם. הנגיד, כל נגיד, הוא פקיד ממונה. בכיר, אבל לא נבחר.

בעיני, אין הבדל מהותי בין לנסות למכור לנו את הנגיד כ"מנהיג כלכלי" חזק ש"יעשה פה סדר" לכל "מנהיג חזק" אחר. אנחנו לא צריכים פה "דמות אב" אלא נגיד ומוטב שהטרמינולוגיה הזו תעלם.

בנק ישראל והבנקים הישראליים

מעבר לתפקיד המוניטרי של בנק ישראל התפקיד המרכזי הנוסף שלו, כמוגדר גם בחוק ובמטרות הבנק הוא:

"לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה"

המפקח על הבנקים הוא הזרוע המרכזית של בנק ישראל למימוש התפקיד הזה, אבל לפחות בעשרים השנה האחרונות בנק ישראל בוחר לראות את תפקידו בתחום כשימור היציבות של הבנקים, גם בלי להתחשב בלקוחות שלהם (חלק משמעותי ביציבות ארוכת הטווח). מבחינת בנק ישראל הלקוחות יכולים להיות פרה חולבת עם ריביות העושק, כל עוד הבנקים "יציבים". במה הבנק המרכזי מתעסק? במשטר התאגידי בבנקים (ובצדק) ובעמלות הבנקים. כאילו זו הסוגיה המרכזית. כבר כתבתי פוסט "כולם מדברים על עמלות" על הנושא אז לא ארחיב כאן יותר. אבל נגיד שיבחר להתעסק עם המרווחים הגבוהים שמשלמים משקי הבית והעסקים הקטנים יהיה קו מרענן ומחדש.

שווה גם לשים לב שהחוק החדש מגדיר "המערכת הפיננסית" ולא רק "המערכת הבנקאית, וראו הפרק על "אקטיביזם", זו עוד כפפה שהבנק המרכזי יכול לבחור להרים.

אקטיביזם

עוד סוגיה שכבר הזכרתי היא האקטיביזם של הבנק המרכזי בשוק ואחדד: אקטיביזם בניגוד למה שנדמה לפעמים מהסיקור הכלכלי כאן היא לא התבטאות ציבורית "מסעירה" כזו או אחרת. נכון, שלפעמים התבטאות ציבורית ברורה על הקווים האדומים ומטרות הבנק משרתת מטרה חשובה (וראו ההנחיות הברורות שמוציא הפד עד מתי ימשיך את המדיניות הנוכחית שלו) אבל לא בכך הכוונה לאקטיביזם. אקטיביזם של הבנק המרכזי הוא פעולה של הבנק בשוק הפתוח.  נכון שהפעולה של בנק ישראל בשוק המט"ח היא פעולה כזו, אבל האפשרויות שפתוחות לבנק מרכזי אקטיביסטי הן עוד רחבות בהרבה ואפשר להדגים בקלות מהבחירות והפעולות של הפד בשנות המשבר הכלכלי הגדול. כולל ימים שהפד היה בעצם "היד היחידה" והאחרונה בשוק.

אם אתם תוהים לגבי המצב בישראל מספיק שתציצו במאזן של בנק ישראל שהראנו מקודם:

היקף מאזן בנק ישראל 2001-2012

מעובד מהדוחות הכספיים של הבנק (עיבוד שלי)

מעניין לא פחות מה אין בו. שימו לב שהיקף המאזן של בנק ישראל (שמשקפת בעצם את המעורבות שלו "בשוק הפתוח") מתאים כמעט לגמרי לנכסים שלו במט"ח. אין גידול בנכסים השקליים במאזן בנק ישראל. כלומר בנק ישראל בוחר שלא להיות "שחקן" בשוק הפתוח. ( נכון שיש אפשרויות פעולה בשוק הפתוח שאינן כרוכות בגידול במאזן, אבל מעיון במאזן גם הן לא קורות)

חשוב לי לציין: פעולה ב"שוק הפתוח" כולל רכישת ומכירת אג"ח ממשלתי (ואולי לא רק ממשלתי) ועוד היא הדרך האפקטיבית להשפיע על שיעורי הריבית ארוכת הטווח, שמושפעת הרבה פחות מהריבית קצרת הטווח שמושפעת מאוד מהחלטות בנק ישראל. במקרים מסויימים זו גם המדיניות האפקטיבית שנותרת גם לגבי הריבית קצרת הטווח (כמו בארה"ב עכשיו) כך שהויתור על פעולה כזו מבטא תפישה מצומצמת מאוד על תפקיד הבנק המרכזי והכלים הנתונים לו.

מה למשל יכול בנק מרכזי אקטיביסטי לעשות? בואו ניקח דוגמא מהפד:

אם למשל נציץ במאזן של ה"פדרל רזרב" – הבנק המרכזי האמריקאי. היינו מגלים תמונה שונה לגמרי מזו של בנק ישראל. המאזן של הפד גדל וגדל תוך ביצוע משולב של "הרחבה כמותית"  (ה QE המפורסם שהפד מבצע) ובתקופות מסויימות במשבר גם ביצוע גרסה מודרנית ל Operation twist משנות ה70. (למי שלא סגור על Operation twist ועל ההרחבה הכמותית – Qe יש נספח מושגי למטה)

אגב, בשיאו של המשבר הפד לא הסתפק באג"ח ממשלתי אלא קנה גם אג"ח חברות ובנקאים מסויימים, שהיווה חלופה בשוק לאג"ח ממשלתי כמו גם שקל לקנות נכסים "רעילים" ממאזני הבנקים ועוד. בכך הבנק הפך, כפי שציינתי קודם, לא רק ל"מלווה של מוצא אחרון" כשהמסחר הבין בנקאי מת אלא גם ל"יד האחרונה בשוק". תפקיד שבלעדיו כנראה היה המשבר הכלכלי כבר במצב גרוע בהרבה.

כאמור בתחילת הפיסקה, נכון להיום, בנק ישראל לא במשחק של פעולה בשוק הפתוח מעבר לתחום המט"ח.  אחרי המהפכה התודעתית שחולל פישר,  זהו סירוב מודע למעורבות כזו. ותחימה "בכוח" של אופציית המעורבות ככזו שמכוונת רק "החוצה" (למסחר במט"ח) ולא "פנימה".

הפער המדובר בין הפד לבנק ישראל מבטא לטעמי גם את ההבדלים שתיארתי שבין הגדרת המשימה של הפד לזו של בנק ישראל. מכיוון שהפד רואה את עצמו כאחראי על הצמיחה בארה"ב הוא נוקט בכל כלי שנדרש כדי לקיים צמיחה בת קיימה, ואם הריבית ארוכת הטווח מאיימת עליה, הבנק יפשיל שרוולים ויתערב (נכון שהגישה הזו חריגה גם בהיסטוריה של הפד, כנראה שצריך לתת את הקרדיט לבן ברננקי על זה).  נגיד שמחוייב לצמיחה של המשק הישראלי יצטרך להפעיל את בנק ישראל גם בתוך שוק החוב ארוך הטווח בישראל. (והנה מבחן לקמוס טוב לנגיד החדש – האם היקף המאזן השקלי של בנק ישראלי בניכוי מט"ח, עולה או יורד).

כתבתי שהפער הזה מבטא גם את ההבדל במשימה,  כי אני חושב שעמדה אקטיביסטית/לא אקטיביסבטית של הבנק המרכזי היא ויכוח בפני עצמו, שאיננו מקביל במדויק לקווי השבר והויכוח על משימת הבנק המרכזי. דוגמא לכך היא ההבדל בין קליין לפישר, שניהם חסידים כנראה של אותו הקו המוניטריסטי ואנשי אסכולת שיקגו מהימין הכלכלי המובהק ותומכים מובהקים בהגדרה מצמצמת של מטרות הבנק המרכזי ליציבות מחירים בלבד. אבל בעוד קליין במובהק הוביל של מזעור המעורבות בשוק, פישר, לפחות בתחום המט"ח, פעל אחרת לגמרי.

מה רוצים בצמרת הפוליטית? לא ברור. דווקא הפסילה המקדמית של קרנית פלוג, מועמדת "פקידותית" והרצון למנות "קליבר" בין לאומי יכול לתת לגיטמציה לכיוון אקטיביסטי יותר. לכו תדעו.

קרנית

התחלנו מאי מינוי ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד לתפקיד נגידת בנק ישראל וכאן כנראה נסיים. מסקימיניג שלי בדברים שקרנית פלוג כתבה או נשאה בשנים האחרונות לא מצאתי עדות לזה שהיא מחזיקה בקו כלכלי שונה מהותית מהמועמדים האחרים. גם המינוי שלה ע"י פישר מחשיד אותה אוטומטית כמעט בעיני.

מהמעט שמצאתי אפשר להתרשם שהיא לא מאמינה בהעלאת ריבית ככלי להתמודדות עם משבר הדיור/בועת הנדלן אלא בפעולה ממשלתית בנושא, כך שאפשר להבדיל אותה אולי מתומכי הקו הנקשה של העלאת ריבית לפני הכל. אבל לא הרבה יותר מזה.

אבל למרות זאת, כיוון שאינני מאמין שהיא נפסלה רק מסיבות אישיות. יש משהו שמסתתר שם. אם מישהו מקוראי הבלוג יודע להפנות את תשומת הלב למה – אשמח.

במקום סיכום: הצעה לשימוע הציבורי

בשבועות האחרונים, בעקבות "פיאסקו המינוי" מדובר לא מעט בצורך בשימוע ציבורי לתפקיד בכיר כזה. ועדת טירקל בודקת את "כשרות" המועמדים בעיקר במבחני מינהל תקין, לצערי גם תומכי "שימוע ציבורי" מדמיינים משהו כזה, רק בידי הכנסת ועם אפשרות לשאול שאלות על עמדותיו בנושא זכויות נשים, אפליית מיעוטים וכדומה.

אבל הדוגמה שצריכה להנחות אותנו היא השימוע הציבורי הנהוג בקונגרס לתפקידים ציבוריים בכירים. נכון, גם שם, בעידן "הלעומתיות" של הקונגרס לבית לבן דמוקרטי, השימוע עתיר שטויות, התנגחות ועמידה בכללי הפוליטיקלי קורקט. אבל בנוסף לכל זה, יש ניסיון אמיתי להבין ולחשוף את עמדות המועמד בנושאי העומק של התפקיד אליו הוא מיועד.

אז במקום סיכום אציע רשימת שאלות לשימוע ציבורי לנגיד/ה המיועד לבנק ישראל. שאלות שינסו, ברוח הפוסט הזה, להציף את סוגיות המהות, ולא רק את הטקס.  אולי יהיה מי שיאמץ אותן.

שש שאלות למועמדת/מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל:

1. תאר מהן בעיניך מטרות המדיניות המוניטרית של בנק מרכזי בכלל ובפרט מה צריכות להיות המטרות של בנק ישראל נכון להיום.

2.  מהי המדיניות הרצויה בעיניך לבנק ישראל בתחום המט"ח? האם קיים שער שקל/דולר שעל הבנק להגן עליו, מהו בעיניך ומהם הכלים שבעזרתם צריך הבנק להגן על השער.  בפרט מה עמדתך על חזרה למשטר "רצועת הניוד" בפורמט כזה או אחר.

ורמז למחליטים שלנו: אם אחת התשובות של המועמד או יותר כוללת את המילים "הנחיית השוק באמצעות ציפיות" ו"לתת לשוק לעשות את שלו"  או משהו בדומה – אנחנו לא בכיוון הנכון.

3. מהו יעד האינפלציה הרצוי בעינך למשק הישראלי? כיצד יש לקבוע את העמידה או אי העמידה ביעד האינפלציה ולאיזה טווח. מהי ריבית בנק ישראל שלדעתך תשיג יעד זה נכון להיום. מה השיקולים המכריעים לגובה הריבית.

4. איך תגדיר את מטרות בנק ישראל ביחס למערכת הבנקאות הישראלית? במה תמקד את פעילותך מול הבנקים: בעמלות, במינהל תקין, במרווחים, בבעלות או בסוגיות אחרות?

5. האם לדעתך בנק ישראל צריך להתערב בשוק הפתוח בכלים נוספים מעבר לגובה הריבית ואם כן באיזה כלים.

6. מה תפקידו של בנק ישראל ביחס למשבר הדיור בישראל, מה עליו לעשות כדי לפתור את המשבר הזה, עם פגיעה מינימלית במאות אלפי הישראלים שכבר לקחו משכנתא בתקופת הבועה.

גם אם לא יהיה מי שיאמץ את ההצעה ובכלל לא יהיה שימוע ציבורי אפשר להשתמש בשאלות האלו כנייר לקמוס לביצוע תפקיד הנגיד ומעקב אחרי מדיניות בנק ישראל.

נ.ב – הבהרה

ככל שפיאסקו מינוי הנגיד ממשיך ומדרדר, עולה הצורך להבהיר – אין לי ספק שאי אפשר למנות בעל תפקיד ציבורי בכיר שיש ספק ביושרה האישית שלו ובטח ובטח במי שפוגע בנשים או באחרים בכלל. לא ניסיתי למזער את הסוגיות שפסלו את פרנקל או ליידרמן אלא להאיר מהן הסוגיות המהותיות שעל הפרק.

וגילוי נאות -כמקובל כאן:קובץ אקסל עם החישובים שבפוסט

נספח מושגי:

כיוון שבפוסט הזה הזכרתי מושגים שאני לא בטוח שכל הקוראים מכירים אז הנה הסבר קצר:

רצועת האלכסון (או רצועת הניוד) – היתה שיטה "סמי אוטומטית" להתאמת שער החליפין של השקל לשינויי בתנאי המסחר בעולם, תוך מתן ודאות ליצואנים ויבואנים ושמירה על השקל מספקולציה. את הרצועה "המציא" הכלכלן פתחיה בר שביט ז"ל והיא אומצה בתקופת פרנקל הראשונה. "רצועה" – כי נקבע טווח מחירים במסחר דולר/שקל שמבוסס על פער אחוזי מ"מרכז הרצועה" הרצוי. אם שער השקל ביחס לדולר הופך לגבוה מדי (ייסוף) יבוצע פיחות אוטומטי. אם הדולר יתחזק מדי (פיחות של השקל) יבוצע ייסוף (ע"י מכירת דולרים וקניית שקלים). ואלכסון כי הרצועה כללה גם "שיפוע" שביטא בעצם את פער האינפציה הרצוי בין ישראל לעולם המפותח (פער שנובע מהצורך בצמיחה מואצת בשביל להגיע לעולם המפותח.. על זה כבר מזמן ויתרו כאן) שיפוע שבו כל יום היחס שקל/דולר הרצוי עלה מעט.  הרצועה אפשרה גם וודאות ליבואנים ויצואנים וגם  ייצבה קו הגנה ברור על השקל ממתקפה ספקולטיבית. המוניטריסטים אף פעם לא אהבו את הרצועה ויצאו למסע ארוך של שחיקה שלה, ע"י שינוי השיפועים, רוחב הרצועה (שלפני ביטולה כבר עלה ל60%) וכו'.

ב- 9 ביוני 2005 הודיעו ראש הממשלה אריאל שרון, שר האוצר בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל הפרופ' סטנלי פישר על ביטול רצועת הניוד של השקל. בהודעה הודגש שמדובר בצעד טכני בלבד. (ויקיפדיה)

צעד טכני בלבד?

ב"הארץ" שחגגו את ביטול הרצועה ב 2005 בחרו להביא את דבריו של מנהל חדר העסקאות של לאומי דאז מייצגים את "הפעילים בשוק המט"ח":

מנהל חדר העסקות בבנק לאומי, אילן ויסקין, אמר הבוקר כי ביטול רצועת הניוד כלל אינו רלוונטי: "הרצועה כל כך רחבה עד שיש צורך בעלייה של 70% בשער הדולר או ירידה של 20%, על מנת שהרצועה באמת תיכנס לתוקף. שוק המט"ח זז בשיעורים של 5%-3% בשנה, כך שאנו רואים שהרצועה ממילא אינה מגיעה למצב של תפקוד.

באותו היום עמד שער השקל/דולר על 4.41. ירידה של 20% דאז היא 3.52, בערך איפה שמסתובב לדוגמא שער הדולר בימים האחרונים. כמובן שהחישוב הנכון צריך לכלול את השיפוע המובנה ברצועה (ונניח את השיפוע המוקטן של 4% ולא את המקורי שהיה גבוה יותר) – ע"פ חישוב כזה – הגבול התחתון של  הרצועה (אליבא ויסקין, בלי שאפילו בדקתי את הנתונים שלו) היה עומד היום על 4.83.. שיעור גבוה בהרבה משער הדולר הנוכחי וגם דוגמה לכמה ההתערבות הנוכחית היא לא ממש אפקטיבית ולא ממש מגינה על היצרנים בשקל.

הרחבה כמותית (QE) היא אמצעי מוניטרי לתקופות שבהן הורדת הריבית האפקטיבית ל0 (אפס) לא מסייעת להמריץ את הכלכלה למיתון. הבנק המרכזי רוכש אג"ח מהבנקים תוך הגדלת המאזן שלו (הגדלה מקבילה של ההתחייבויות) ובעצם מייצר כסף חדש , תוך תקווה שהצפת השוק בכסף תתניע מחדש את הכלכלה ותתמרץ את הבנקים להלוות יותר

בOperation Twist הפד קונה אג"ח ממשלתי ארוך טווח ומוכר קצר טווח ובכך מעלה את ערך האג"ח שזה שווה ערך להורדת הריבית האפקטיבית עליו בשוק. הפעולה הזו משפיעה לא רק על עלויות גיוס ההון הממשלתי אלא כיוון שזה הבנצ'מארק לכל הריבית ארוכת הטווח בשוק היא מסייעת להפחית את הריבית ארוכת הטוח האפקטיבית בכלל.  פעולה כזו אגב, אפילו לא מגדילה בהכרח את מאזני הבנק, אלא רק משנה אותם. (איך אנחנו יודעים שלא עושים פה כזו? ממבט על הרכב הנכסים במאזן ובכלל השיעור הנמוך מאוד של נכסים שקלים במאזן בנק ישראל מצביע על זה שהוא לא במשחק)

אסכולת שיקגו ("האורתודוכסייה") – היא אסכולה כלכלית שמרכזה תקופה מסויימת היתה אוניברסיטת שיקגו, המשך לאסכולה הניאו אוסטרית השמרנית שמנהיגיה: פון האייק ופון מיזס היגרו לארה"ב ולימדו בשיקגו. מעבר להאייק, הדובר הבולט שלה היה מילטון פרידמן אבל דמויות בולטות אחרות כוללת את גארי בקר, פול וולקר ואחרים. בארץ פרנקל הוא איש שיקגו מובהק. הכינוי לכלכלה השמרנית שהם מקדמים הוא "מוניטריזם" ועיקרו מאבק באינפלציה כיעד מרכזי, ואולי יחיד, של המדיניות הכלכלית הממשלתית ומבקרים שליטה בכמות הכסף ע"י הריבית על מעורבות ממשלתית פיסקלית באמצעות התקציב. אסכולת שיקגו מזוהה גם עם לסה -פייר קיצוני שבו יש מינימום ממשלה ומקסימום שוק חופשי (גם בתחומים כמו כליאה, חינוך ועוד), ניהול השוק באמצעות "ניהול ציפיות" במקום פעולה ממשית, הורדת מס פרוגרסיבי והעדפת מיסוי רגרסיבי, הקטנת תקציבים ממשלתים וכדומה. קרוגמן כתב מצויין על קריסת קונספציית שיקגו בעקבות המשבר הכלכלי הגדול. כנראה שלכאן הידיעות האלו עוד לא הגיעו.

4 מחשבות על “הנגיד

  1. עמוס

    בעניין קרנית פלוג – מאמר שלה התפרסם הבוקר בכלכליסט. היא מתייחסת לכל מיני סוגיות במשק הישראלי מבלי לספק אמירה נחרצת או דרמטית מדי על שום דבר. ככה בקטנה, היא אומרת שצריך לשנות את תמהיל המסים (פחות עקיפים, יותר ישירים) על מנת לצמצם את אי השוויון. מצד שני היא תומכת בהגדלת המימוש של מס הכנסה שלילי (שזו פשוט קצבה לאנשים עובדים) כדרך להתמודד עם העוני. כאמור, היא לא בקוטב השטרסלרי, אבל גם לא בדיוק קיינסיאנית. להערכתי היא הייתה עשויה להיות האופציה הפחות גרועה.
    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3610717,00.html
    אגב, את אותו הדבר בדיוק כתבו בעוקץ על בלכר
    http://www.haokets.org/2013/08/18/%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%91%D7%9C%D7%9B%D7%A8-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9E%D7%94/

  2. עמוס

    פוסט מצוין, איכותי ומעמיק. שני דברים שחשוב לי להעיר:
    1. קרנית – כדאי לעקוב אחרי הפרסומים של מחלקת המחקר של בנק ישראל תחת ניהולה כדי להבין במה היא שונה מיתר המועמדים. ב-2003 היא פרסמה מחקר שתקף את התכנית של נתניהו כשר אוצר. מאוחר יותר היא גם פרסמה מחקר שמבכר מסים ישירים על פני מסים עקיפים (בניגוד שמדיניות האוצר והממשלה). היא גם עמדה בקשר רציף עם מכון ון ליר ואפשרה גישה להרבה נתונים וחומרים שאפשרו לערער מעט על ההגמוניה השמרנית באוצר ובבנק ישראל. נכון, העובדה שהיא הייתה המועמדת המועדפת על פישר היא מחשידה, אבל די לעקוב אחרי ההתבטאויות שלה בפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג כדי להבין שהיא לא הייתה בקצה הימני ביותר של אייל גבאי, קנדל ואחרים.
    2. פישר – ציינת בסוגריים שלאחר קריאת המחברת "גניבת הדעת" השתכנעת בחלק מהטיעונים על תמיכתו של פישר בגורמים ספקולטיביים. אשמח לדעת על אלו מהטיעונים אתה חולק ומדוע.

    1. alonnisser מאת

      לעניין פלוג, זה חלקי, כי על כל מחקר שונה מהשאר, יש גם מחקר שלה שהוא בדיוק בקונצנזוס הניאו ליברלי. לא עשיתי טבלת השוואה מסודרת, אבל כך הייתה ההתרשמות שלי מהדפדוף בהם.
      לעניין "גניבת הדעת" – כאמור בפוסט, יש גם גורם של מיומנות בביצוע ויש טענה של חברה שאני תופש מהם שהביצוע של בארי טאף ואולי גם של סטנלי פישר לוקה בשגיאות. האם בהכרח מכוונות? לא בטוח. מעבר לזה וגם כאמור בפוסט: אי אפשר להפיל את כל התיק על בנק ישראל, את האלכסון האוצר רצה לבטל, האוצר לא עושה את חלקו (ואול עכשיו זה משתנה, ראה ההערה הבאה שלי כאן) וכו'. לא כל הסיפור זה בנק ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s