עשור של חינוך – חלק א

"עשור של חינוך" הפליג שר האוצר והבטיח. "הכל חינוך" אמר איש מפלגתו, שר החינוך שי פירון. ובמצע מפלגתם כתוב:

"אנו מאמינים שהחינוך הוא הבסיס האמיתי לחברה מתוקנת ותפקידה של המדינה לדאוג לחינוך שיוויוני, איכותי וראוי לכל ילד או ילדה בישראל"

במסגרת המסע שלנו אל חוק ההסדרים במשק נברר הפעם איך משרד האוצר (ורוה"מ, לא נשכח אותו גם, וגם "האח" בנט) רוצים להשפיע ולעצב את מערכת החינוך הישראלית.

לאור התארכות הפוסט הזה הוא חולק לשני חלקים. לאו דווקא באיזה סדר הגיוני. הנה החלק הראשון.

נכנסים בחרדים

בואו נקרא לזה "חיזוק לימודי היסוד והמערכת הממלכתית" (עמ' 40)

באופן חצי תמוה, מופרד הפרק הזה ("חיזוק לימודי היסוד ..") משאר הפרקים על החינוך ומוצג תחת הכותרת של "הגדלת הפריון של המשק הישראלי" ולא בפרק החינוך. זהו באחד הפרקים המדוברים (ומדובררים) של התוכנית שקובע אמות מידה לתקצוב המדינה את המוסדות המוכרים שאינם רשמיים – כלומר בעיקר בתי הספר החרדיים.  התוכנית קובעת שתוך שלוש שנים יעמוד היקף לימוד הבסיס של אנגלית, מתמטיקה ועברית (או ערבית) על 100% מההיקף בחינוך הרשמי (הכינוי החוקי לחינוך הממלכתי ציבורי). היא קובעת גם חובת השתתפות של בי"ס במבחני המיצ"ב ובמבחנים הבינלאומיים השונים (כמו מבחן פיזה, טימס, פירלס וכו'). בנוסף קובע החוק מדרגות תקצוב של 55% למוסדות הפטור (או 30%), שוב בתנאים מסויימים מול לימודי הליב"ה.

החוק גם מעז לבטל מסמרות מקדמת דנא (במונחים ישראליים): את ההחרגה בחוק יסודות התקציב (1985) של מעין החינוך התורני ומוסדות החינוך העצמאי וקובע מסלול שיוביל לתקצובם בהיקף דומה וע"פ כללים דומים לזה של המוכר שאינו רשמי. המשמעות היא לא רק ההחרגה, היא גם קיצוץ בהשתתפות בתקציבם ל75% (במקרה המקסימום) לעומת קרוב ל100% (או 90% לא הצלחתי למצוא נתון מוסמך) היום.  מוצע בחוק להקים ועדה בין משרדית (שוב, בין משרד החינוך ובין אגף התקציבים במשרד האוצר, שלא ברור מה בינו למערכת החינוך בישראל) שתבחן את הדרכים להעלאת אחוז הזכאים לבגרות. החוק אף מסמיך את מנכ"לית משרד החינוך לקבוע מכסות לסמינרים להכשרת מורים (מורות) במגזר החרדי ולבטל את התמיכה הממשלתית בחלקן וגולת הכותרת "להסמיך את שר החינוך לבחון ייסוד חינוך ממלכתי רשמי לאוכלוסייה החרדית ולפעול במסגרת זו, ככל הנדרש, לתיקון חוק חינוך ממלכתי".

school

אפשר לומר על זה כל מיני דברים וכן, אין ספק שהטיפול בחינוך החרדי צריך להיות אחד מפסגת סדרי העדיפות של הנהגת מדינת ישראל.  אין לי גם ספק שלמדינה יש זכות וחובה לקבוע כללים בבתי הספר שהיא מתקצבת.  אבל בראש ובראשונה צריך לומר שלא מבצעים שינוי מהותי, שלא לומר – רפורמת ענק,  במערכת החינוך בישראל באמצעות חוק ההסדרים או בתוך "תוכנית כלכלית". גם אם זה "רק" לסקטורים מסויימים, זו  פשוט לא דרכה של מדינה דמוקרטית.

מעבר לכך, כלל לא ברור איך המהלך הבעייתי הזה אמור לשפר את מצבו של מעמד הביניים (או של שאר הציבור)? אולי הכוונה לשפר את מצב הרוח הציבורי בזה שהחרדים ידפקו עוד קצת? לאוצר פתרונים. מעניין שאת הפסקה שאומרת שמהיתרה שתיווצר בתקציב מהפגיעה בחרדים יש להקצות לעידוד שיוויון בתשתיות ולעידוד לימודי יסוד לא טורחים באוצר לפרוט, כמו את הסעיפים האחרים.  ברור לכולם שהיא אות מתה שלא תבוצע.

יש משהו מדהים ביהירות הזו של כותבי חוק ההסדרים, להעיף רפורמת ענק שמשנה סדרי עולם בישראל ומשפיעה על מאות אלפי אנשים, בעמוד וחצי, בלי כנסת, בלי ועדה, בלי דיון ציבורי. אדם קונספירטיבי וחשדן ממני יכול לחשוד שההכרזה על מלחמת עולם נגד החרדים השנואים כל כך בציבור (כן, מלחמה – כי זו המשמעות של  פגיעה בציפור נפשם – מערכת החינוך החרדית), מטרתה להסיט את תשומת הלב של הציבור הרחב, של אותו מעמד הביניים החילוני מאיך שדופקים אותו. מאיך מזניחים את מערכת החינוך שלו – הציבורית.

גול עצמי: פעילים ותיקים ממני בחינוך בישראל הזכירו לי השבוע שהניסיון הגדול הקודם לפגוע במערכת החינוך החרדית הובל ע"י שרי החינוך של מרץ בממשלת רבין בתחילת שנות ה90.  הכלי שנבחר כדי לפגוע בחינוך החרדי אז היה מעבר מתקצוב לפי כיתות לשיטת תקצוב לפי מספרי תלמידים. החינוך החרדי היה אמור להפגע משמעותית בגלל הכיתות הקטנות הנהוגות בו.  איך זה הסתיים? בכך שבשינוי הקונסטלציה הפוליטית (וחזרת החרדים לקואליצייה) החרדים הוחרגו מהחוק ומי שנשאר בו הם רק בתי הספר החילוניים שאוכלים עד היום את פירות הביאושים של שיטת התקצוב הזו. התקן של 36 תלמידים בכיתה (לדוגמא) מוביל לכיתות בתת תקצוב אם לא מצליחים לעמוד במספר ולמוטיבציה מתמידה של הרשויות (שחוששות מתת תקצוב) לדחוף לכיתה את התלמיד ה37 וה38. מי מפסיד? תלמידי ישראל. האם בחוק ההסדרים הנוכחי לא מתחבא גול עצמי כזה שוב? אני לפחות, עוד לא יודע.

מדידה והערכה

או – דוח דברת מרים ראש

עוד דבר שמתחבא בסעיף 8 בכותרת הקודמת, אבל יזכה כאן לסעיף נפרד הוא ההחלטה "להסמיך את שר החינוך לקדם את חוק הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, התש"ע". אני רוצה להדגיש: מדובר על החלטה משמעותית מאוד, משהו שבפני עצמו היה צריך לזכות לדיון ציבורי נרחב. כאן זה מתחבא כסעיף קטן בתוך פרק אחד, שהוא חלק מעשרות ומאות סעיפים של חוק ההסדרים וכזכור מהחלק הראשון של הפוסט הזה, נמצא בכלל מחוץ לפרק החינוך בחוק ההסדרים.   

מדובר בעצם מאחד מסעיפי "רפורמת" דברת שנקברו. זה שלא שאין היום במשרד החינוך את ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה ומדידה) שבין שלל פעליה אחראית על פרוייקט המיצ"ב: אותם, מבחני ההערכה שהיו אמורים להיות כלי לשיפור מערכת החינוך והפכה להיות בעיקר שוט על מורים ומנהלים ומקור עיוות מתמיד במערכת החינוך שבה עוסקים בלהכין את התלמידים למבחני המיצ"ב במקום בתוכנית הלימודים.  

עיינתי בהצעת החוק בניסיון להבין למה אם כך היא נדרשת. האמת? הופתעתי לגלות מה מתחבא שם:

א. מרחב המובן מאליו של החוק הוא חיזוק העצמאות של ראמ"ה, שמוצבת כגוף כמעט חיצוני במערכת החינוך. מדובר בהמשך לתהליך ארוך שנים שבו פעילויות שהיו פנימיות למערכת החינוך (כמו המדען הראשי של משרד החנוך) מורחקות אט אט מהמערכת עצמה לטובת פיקוח עליה. הקמת ראמ"ה מחדש במתכונת אקס טריטוריאלית למערכת החינוך תחזק את השימוש בה כשוט מול המערכת (שימוש שקיים כבר היום). כלי שיספק את הנתונים התורנים שמשרד האוצר ישתמש בהם כדי להראות שהבעיה של מערכת החינוך הישראלית היא לא כסף אלא הישגים נמוכים ועוד שקרים כאלו.

ב. הענקת סמכויות פיקוח, מדידה ואיסוף נתונים חסרות תקדים לראמ"ה. נתונים נרחבים מאוד על בתי ספר, מורים ותלמידים. נתונים על בתיהם של התלמידים, על נתוני אלימות, סמים ואלכוהול ומצב רפואי, על הפעילות החינוכית וסביבת בית הספר ועוד ועוד. החוק מכפיף לראמ"ה כמעט כל מדידה במערכת החינוך, גם מעבר למיצ"ב ולמבחנים הבינלאומיים השונים והמשונים.  בין השאר, הסמכויות החדשות כוללות את בחינות הבגרות, מבחנים למחוננים, מבחני אינטליגנציה, לקויות למידה, מבחנים לגילאי הגן כמו גם מבחנים לעובדי חינוך. בנוסף לאלו, תינתן לראמ"ה הרשאה לאיסוף מידע על מוסדות חינוך. כולל איסוף מידע על עובדים, מתקנים, מינהלה וכו'.  כמו גם מידע על תלמידים עם צרכים מיוחדים ועל פעילות התלמיד מחוץ למוסד החינוך (זה אשכרה כתוב בחוק) ועל מטלטלין בביתו. החוק מגדיר גם את הקמתו של מאגר מידע כזה, על כל בתי הספר והתלמידים בישראל.  בזמן שיש מי שמתמקד במאבק במאגר הביומטרי, הקמתו של מאגר כזה על תלמידי ישראל, מפחיד אותי בהרבה.

ג. מאחורי הקלעים: עוד הכנה להפרטה ובחירת הורים. אבל אני חושב שלב הסיפור של התוכנית זו הוא מעבר לרפורמה מנג'ריאלית אופיינית להצעות הרפורמה במערכת החינוך של עשרים השנים האחרונות (ברוח שמשון שושני ודוברת) הלב של הרפורמה הוא העמדת הנתונים האלו לטובת בחירת הורים. החוק לא קובע את זה במפורש (ככל שהבנתי) אם כי זה משתמע מסעיפים מסויימים בנושא הדוח השנתי. אבל זו המגמה גם היום.

זכור לי שב-95 פרסם לפיד, אז עוד בעל טור בעיתון וכותב לרמי/ריטה את הטור השבועי שלו שעסק באותו שבוע במערכת החינוך. הוא טען בתוקף שלו כהורה הזכות להחליט על החינוך של הילדים שלו, אם הוא רוצה לשים יותר כסף ושבבית הספר של הילדים שלו יהיו מורים דוקטורים זו החלטה שלו ולמדינה אין זכות להתערב בזה. מה שאז היתה עמדה רדיקלית (שעצבנה אותי ואת החברים שלי דאז מספיק כדי לכתוב מכתב לעיתון), הפכה בחלוף העשורים לעמדה מקובלת במעמד הביניים הגבוה הישראלי. עמדה שרואה רק את "טובת" הילד שלהם (או הדימוי שלהם על טובתו) ולא את החברה. אחד מקווי ההגנה האחרונים של מערכת החינוך הציבורית הישראלית הוא אי בחירת בתי ספר. למה? מאותן סיבות שבית המשפט העליון האמריקאי פסק בזמנו בעד אינטגרציה (כולל הסעות) של ילדי השחורים בבתי הספר של הלבנים. בחירת בתי ספר מולידה הפרדה בין האוכלוסיות (וגם אם כולם יבחרו בבתי הספר של החזקים, בתי הספר יסננו בהתאם כדי להשאר "החזקים") והפרדה מולידה אי שיוויון.

אני חושד שהמטרה האמיתית של החוק היא הקמת מאגר מידע שיאפשר את בחירת ההורים כאקט "מושכל" (וספק אם קיומו של מאגר מידע כזה בלי שהמידע בו נחשף בסופו של דבר להורים יעמוד בתקיפה משפטית).  ההורים ירצו כמובן את בתי הספר החזקים, המוצלחים, מקבלי הציונים הגבוהים במיצ"ב, מה שיחזק עוד יותר את ההטייה במערכת החינוך ל"הכנה למיצ"ב" במקום תוכנית הלימודים. כמובן שלא כל ההורים יוכלו לבחור בבית הספר הכי חזק בעיר, והם "יאלצו" להפעיל מסננות קבלה (נוסח הייחודים בתל אביב היום): מבחנים לתלמידים, תשלומים להורים.

הנה, כך מניעים את הקמתה של מערכת חינוך פרטית, במסווה של סעיף קטן בחוק ההסדרים.

בקטנה: הקורא עופר העיר את תשומת ליבי לפוסט של יאיר לפיד מ-2011, לפני שחלם להיות שר האוצר. אז לפיד דווקא יצא נגד (ובצדק!) המדידה האינסופית של מורים ותלמידים במערכת החינוך, כולל נגד המיצ"ב, פיזה ושאר מרעין בישין מבית ראמ"ה. מעניין מה שר האוצר לפיד חושב על זה היום, או קוראיו, הורים לתלמידי מערכת החינוך ו/או מורות ומורים בה, חושבים על זה.

תקצוב הרשויות המקומיות במשרד החינוך

או שינוי המתקרא פרוגרסיבי. (עמ' 45)

בעצם מדובר במשהו די מינורי (לפחות לכאורה) – בתקצוב ההסעות וכוח העזר ולא בתקצוב המורים ממש. מדובר גם בשינוי שנראה הגיוני לכאורה, למה שכל הרשויות יקבלו את אותו הדבר? איפה הבעיות? בשתי דברים "קטנים": 

הראשון, שהרשויות שיספגו את הקיצוץ אלו המכונות "החזקות" הן הרשויות שאיכשהו עוד עומדות עצמאית (ומכונות "פורום ה15 החזקות"), הן מקום המגורים של רבים ממעמד הביניים הישראלי, והם אלו שיספגו את הקיצוץ הזה על גבם, שכן הרשויות בוודאי ימהרו לגלגל אותו על התושבים (בהעדר אפשרויות אחרות).  מעמד הביניים במרכז? לא ממש.

השני – שמשרד האוצר אוהב לקצץ בתקצוב אוניברסלי לטובת "מיקוד במי שצריך", אבל הניסיון העגום בישראל ובעולם מלמד שרגע אחרי הביטול של התקצוב האוניברסלי, מתחילים לשחק עם התקצוב הדיפרנציאלי שנוצר, למשל ע"י מבחני תמיכה ומיצוי חדשים. כיוון שהפגיעה הופכת להיות ממוקדת יותר בחלשים,בערבים וחרדים, בפריפריה קל יותר לבצע אותה, בהעדר הלובי הפוליטי של הערים הגדולות.  ניחוש שלי: כבר בתקציב 2015 נזכה לראות את חוק ההסדרים משחק עם התקציבים האלו ומציע לקצץ אותם.

בחלק ב' של הפוסט אתייחס ספציפית לפרק "ההתאמות בתקציב משרד החינוך" בחוק ההסדרים.

ויש דיסקליימר:

הניתוח מבוסס על טיוטת הצעת המחליטים/חוק הסדרים שהתפרסמה עד כה. סביר שעד למעבר החוק בכנסת עוד יהיו שינויים, חלק מהותיים וחלקם שוליים.

פוסטים אחרים אצלי על חוק ההסדרים (רשימה שתתעדכן אני מקווה):

מעמידים את האדם העובד במרכז

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s