מעמידים את האדם העובד במרכז

"..סבורים אנו שהאדם העובד הוא מרכז החברה. כפי שנאמר במדרש גדול(פיד):

גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה – שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה."

בלעדי האדם העובד, אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים; בלעדיו, לא ייתקיים מגזר עיסקי צומח ולא נוכל לקיים כלכלה תחרותית; בלעדיו, לא נצליח להמשיך להיות מדינת היי טק מובילה ושחקנית מפתח בשוק הגלובלי.."

מתוך: "ההקדמה/התוכנית הכלכלית 2013-2014"

Boy working at double circular saws

כשירות לציבור חפרנו קצת בחוק ההסדרים המסתמן ובדקנו איך הם מתכוונים לעשות את זה.  התמקדנו בסעיפי הדגל המדוברים בעיתונות."הופתענו" לגלות שהפער בין הדברור של האוצר על "האדם העובד" לבין המציאות, כבר מזמן לא היה גדול יותר.

למנוע טרוניות אבהיר מראש: בתוכנית הכלכלית אין כותרת בשם "העמדת האדם העובד במרכז" אלא "הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה". זו הכותרת שכוללת את מרבית הסעיפים שכוסו בתקשורת תחת הכותרת הזו. בואו נבדוק מה מתחבא שם.

"מיצוי כושר ההשתכרות":

זה אחד הסעיפים המדוברים ביותר בהחלטות התקציביות האחרונות. כנראה בגלל התדמית האנטי חרדית שלו (רק תדמית), כי הוא מתיישב על ההגיון של האדם הסביר נוסח "שקודם יעבדו, מה?". בפועל מתחבא כאן משהו בעייתי שננסה להסביר בפסקאות הבאות.  במה מדובר בסעיף?:

ביצירת מבחן "מיצוי כושר ההשתכרות" כתנאי להנחה בארנונה לפי מבחן הכנסה וכתנאי לקבלת סבסוד במשפחתונים ובמעונות יום, מעבר לתבחינים הכלכליים הקיימים.  כלומר, בניגוד לדימוי שייצרו לנו. לא מדובר על סבסוד גני ילדים או ארנונה לאנשים עובדים (מהסוג שהצביע ללפיד וחבריו) אלא על הקשחה של הקריטריונים לסבסוד בארנונה או מעון לעניים. מעמד הביניים העובד גם ככה לא יכול לקבל את הסבסוד הזה.

החוק טורח ומפרט את המבחנים והמבדקים שיצטרכו לעבור מקבלי הסבסוד, את העברת הנתונים הספק-חוקית בין רשות המיסים למשרד הכלכלה בשם "טובת האזרח". החוק מקפיד לקבוע ששיעור הסבסוד ייקבע לפי האחוז הנמוך מבין בני הזוג, כך שאם האם עובדת במשרה חלקית (אולי כי יש ילד מעל גיל שלוש, שמסיים בשעה אחת את הגן/בי"ס?) חלקיות המשרה תצמצם את הזכאות.

עוד מעניין בסעיף הזה הוא מה שאין כאן: בניגוד למרבית הסעיפים בחוק ההסדרים, אין פירוט כמה כסף אמור להחסך מזה. אולי כי באוצר יודעים שלא יחסך כאן כמעט כלום. הדימוי הציבורי שלפיד ומרעיו יוצרים לסעיף הזה הוא שמדובר בסעיף אנטי חרדי . אבל תכלס, גני הילדים ומעונות היום של החרדים לא מסובסדים כנראה גם היום מתקציבי התמ"ת (אופס, משרד הכלכלה עכשיו) אלא ממערכת נפרדת ומקבילה. גם ההנחות בארנונה שעיריית בני ברק או מודיעין עילית מחלקות (או לא מחלקות) הן סוגיה שלא מעניינת באמת את הציבור הרחב וספק אם התיקונים האלו ישפיעו עליהן בגרם יותר מאשר על "האדם העובד" ההיפוטתי של לפיד (שעליו, להסיר ספק, הן לא משפיעות כמעט בכלל).

על הוספת מבחן ההשתכרות בהנחה לארנונה ברור יותר על איזה סכום מדובר, על 200 מליון ש"ח שיתווספו להכנסות (מביטול הנחות) של הרשויות המקומיות. גם אם נניח שאמדן האוצר מוגזם (ובדרך כלל הוא מפריז למעלה בצד ההכנסות מגזרות מטופשות כאלו) הכוונה כאן היא גם לחסוך עוד כמה פרוטות ממענקי האיזון של הרשויות החלשות במשרד הפנים. אבל זה כסף קטן, קטן מאוד בסדר גודל של מענקי האיזון.

 אז עבור מה הסעיפים הזה, מלבד הדימוי הציבורי? להכות שוב בשוט על העניים, הפעם גם על העניים העובדים (כי אלו שלא לא צריכים מעונות יום), שיעבדו יותר או שלא יקבלו את ההנחות הקטנות מדי גם ככה. עוד סיבוב של הקשחת היד על החלשים והעניים, על החד-הוריות ועל המובטלים ובכלל על משפחות שבהם אין לשני בני הזוג קריירה במשרה מלאה. לא הרבה כסף יחסך כאן, אבל מובטח טרטור שיוציא את המיץ ואולי יגרום לעוד כמה להתייאש מהסיכוי להנחות האלו.

ושוב, לא ברור איך במציאות שבה למרבית האמהות בישראל אין אופציה למשרה מלאה המאפשרת התמודדות עם הלו"ז של ילד במערכת החינוך הישראלית (כן, אמהות. אני לא סקסיסט, הנתונים מראים שלרוב – האמהות הן אלו שנושאות בנטל הזה.  ברור שלא תמיד), וגם אלו שמחפשות משרה מלאה מתקשות למצוא כזו, מבססים את מבחן ההכנסה דווקא על  מימוש משרה של שני בני הזוג. סתם עוד התעמרות שתחסוך כמה שקלים של הנחה על משפחות עניות (כי אחרת הן גם ככה לא זכאיות להנחה) שיש בהן מפרנס יחיד או מפרנס שני בחלקיות משרה נמוכה מדי.

יוצאים לעבודה

תוכנית היתה בארץ עוץ, תוכנית ויסקונסין שהוביל מושל רפובליקאי אחד. ותאומץ התוכנית במדינת ישראל בשם "תוכנית מהל"ב" ואח"כ "אורות לתעסוקה". והתוכנית הייתה חלק מניסיון להפרטת מערך שירות התעסוקה בישראל, שאחרי שנים של ייבוש תקציבי אכן פגוע מאוד. ותתן הממשלה בתוכנית את הסמכות לשלול קצבתו של מובטל/ת עניים לחברות פרטיות. וילמדו החברות הפרטיות את המובטלות מיומנויות מועילות כמו טיפוח עצמי ומריחת לק וישלחו אותן לעבוד בעבודות שמשלמות מתחת לשכר מינימום ואף "בהתנדבות". ויסרבו המובטלים והמובטלות ותשללנה קצבתן. ותהא החברה המפעילה מרוצה מאוד, יען כי תרוויח בונוס על כל שלילת קצבה בגין חזרה לעבודה או שלא בעבודה וישושו גם במשרד האוצר יען כי פחות קצבאות ישלמו וכי העניים יהפכו נואשים יותר. ותעלה שוועתם הלאה, ויעביר אלוהים מסר לאלי ישי נציגו ותבוטל התוכנית.

עד כאן מן המקורות וכעת להווה.  ב -2010 אחרי מאבק קשה וארוך, הגשת בג"צ וכמה סיבובי שינוי בתוכנית. נתנה הממשלה והכנסת (קרדיט חלקי לאלי ישי, אבל שכנראה אולץ לזה על אפו וחמתו, ראו הערה של הקורא נדב למטה) לתוכנית לפוג. משרד האוצר מנצל את ההזדמנות לקאמבק אותה. הפעם בגרסה רכה יותר, כזו שמתייחסת לכאורה לביקורת על התוכנית הקודמת ומנסה להתמודד איתה.

יש כמה בעיות גדולות עם תוכנית ויסקונסין, גם עם הגרסה "הרכה" יותר שמשווקת כאן:  נכון, לכאורה הסמכות השלטונית המובהקת של שלילת קצבה עוברת ל"עובד המדינה" והחברה הפרטית ("מתכנן המדיניות" בלשון החוק) רק תמליץ. נכון, אין תמורה כספית לשלילת קצבה בלבד . נכון, תהיה אפשרות גם למלכ"רים להתמודד במכרז ונכון ידרש רישוי מסויים כדי לעסוק בתחום. נכון, אי אפשר יהיה לשלוח מובטלים לעבודות ללא שכר בחברות למטרת רווח ועדיין..

ניתן לשער שבשטח, החברה הפרטית (גם אם מחופשת למלכ"ר) תקבל את ההחלטות. אפשר לנחש ש"עובד הציבור" שאמור לחתום יהיה חותמת גומי ושבפועל יהיה תמרוץ סמוי לשלילת קצבה. מותר להמר שהרישוי יהיה מפוקפק במקרה הטוב  (כמו בתחומים אחרים שקשורים בכוח אדם בישראל). החלטות שנוגעות כאמור לאחת השכבות החלשות ביותר בחברה הישראלית ובשוק העבודה בפרט – מקבלי קצבת אבטחת הכנסה.  לטעמי לפחות, יש גם פגם מוסרי בהתייחסות לטיפול במקבלי קצבת הכנסה, כעסק שמטרתו להשיא רווחים למישהו.  אחד מתפקידה הבסיסיים של המדינה (ואני הייתי רוצה יותר) שעליו מסכים גם הימין הקלאסי הוא היותה רשת בטחון של מוצא אחרון. אם גם את זה אנחנו מפריטים אז מה נשאר?

מה הבעיה כאן?

אבל אחרי כל הבעיות שפירטתי על התוכנית עצמה, כדאי לקבוע שהבעיה היסודית עם התוכנית היא בכלל בהנחת הבסיס של האוצר: ההנחה שהבעיה הבסיסית שיש לטפל בה בשוק העבודה הישראלי היא שכבה גדולה של מובטלים ומובטלות שאינם עובדים בגלל חוסר בכישורים נדרשים או נכנסו למצב נפשי ורגשי של ייאוש משוק העבודה. האם יש כאלו? אין ספק, האם אלו רוב המובטלים בשוק העבודה הישראלי? כנראה שלא. המציאות של רוב המובטלים בישראל היא אבטלה בגלל מחסור בעבודה באזורים מסויימים בישראל או לגילאים מסויימים או לבעלי הכשרה מסויימת.

אפילו באוצר מדבררים כל הזמן שאחוז האבטלה (6.7% לכאורה, הבהרה בהמשך) כל כך נמוך שאנחנו בעצם בתעסוקה מלאה אפקטיבית, הנה מפי הסוס (עמ' 8 בתוכנית הכלכלית ל2013- 2014):

"העובדה שהמשק נמצא במצב הקרוב לתעסוקה מלאה מעידה על כך שבכלכלה לא מתקיים פער תוצר"

הבעיות האמיתיות בשוק העבודה הישראלי מתחבאות במקומות אחרים. בהמוני עובדים (ובעיקר עובדות) במשרות חלקיות שלא מבחירה, בעובדים שאופן התעסוקה "הקבוע" שלהם הוא עבודה בחברת כ"א, בלי מחר ועם אפס בטחון  תעסוקתי. בהמוני עובדים שלא מצליחים למצוא עבודה שמתאימה לכישוריהם או להתפרנס ממנה בכבוד. בהמוני הלא עובדים שהתייאשו מחיפוש עבודה דרך הלשכה ולא מקבלים דמי אבטלה ועל כן לא נספרים בסטטיסטיקה הרשמית. כמו גם מי שמראש לא מנסים להכנס לשוק העבודה כמו חלק מהנשים הערביות ומהגברים החרדים.

רק שבבעיות האלו, שהן כאמור, הבעיות האמיתיות של שוק העבודה הישראלי, התוכנית אפילו לא מתיימרת לטפל. טיפול בבעיית שוק העבודה והאבטלה האמיתית והסמויה בישראל דורש מדיניות ממשלתית פעילה בשוק העבודה והתעסוקה כמו גם מעורבות בהקמת ועידוד תעשייה ובעיקר: תקציבים תומכי צמיחה. זה כמובן רחוק מהמצב הנוכחי או מהאידיאל של האוצר כיום.

התשובה הטובה ביותר לאבטלה היא שוק עבודה שמייצר מספיק משרות הוגנות בשכר ראוי, אני מוכן להתחייב, שכשזה יהיה המצב, נראה שמספר המשתתפים בכוח העבודה (להבדיל מסטטיסטיקת האבטלה המטעה מאוד נכון להיום) יהיה גבוה בהרבה. גם בלי שוטים נוסח תוכנית ויסקונסין.

אז למה בוחרים לפתוח דווקא עם התוכנית הזו את עמודי התוכנית הכלכלית לשנת 2013-2014 , למה היא בבת עינו של האוצר ומוצגת כהעמדת האדם העובד במרכז? כי המטרה האמיתית שלה היא לא להחזיר כמה מובטלי קצה לשוק העבודה, וגם לא רק להמשיך את תהליך ההפרטה של שירות התעסוקה לכמה ברונים פרטיים שפקידי האוצר יעברו לעבוד אצלהם אח"כ (ע"ע ניר גלעד אצל האחים עופר). המטרה היא התודעה שלנו, המטרה היא שאנחנו נחשוב שהבעיה של שוק העבודה בישראל היא מובטלים שלא רוצים לעבוד או שכחו איך להתנהל בשוק העבודה, ולא זו שהוא פשוט לא מצליח לייצר מספיק משרות ראויות בשכר הוגן. כי עם הבעיה האמיתית שלו האוצר לא רוצה להתמודד ואידיאולוגית הוא לא מסוגל לקבל אותה.

סודות מהOECD

הייתה תקופה שבכל פרסום של משרד האוצר צוטטו מספרים והמלצות של הOECD, ארגון המדינות המפותחות. דווקא אחרי ההצטרפות המתוקשרת לארגון וסיור ביקורת שנעשה כאן התחילו באוצר להצניע את המלצות הOecd. אתם יכולים לנחש לבד למה: באוצר הופתעו לגלות שמומחי ארגון המדינות המפותחות שביקרו בישראל לא היו נלהבים ממתכונת ההפרטה/קיצוץ הנלהבת הנהוגה במקומותנו. באוצר גם לא ממש התלהבו מהזמינות החדשה (בעקבות ההצטרפות) של נתונים סטטיסטיים השוואתיים למדינות המפותחות שבניגוד לתעמולה הרשמית על איכות החיים כאן ממקמים אותנו נמוך מאוד בפרמטרים רבים כמו צפיפות בכיתות, מספרי מורים, רופאים, כבאים, שירותים חברתיים.

אבל כיוון שגם בפעולה הנמרצת נגד העניים המוצעת בחוק ההסדרים ושתוארה בפסקאות הקודמות נתלים במשרד האוצר , לכאורה לפחות, בהמלצות ארגון הOecd.  פניתי לבחון את  ההמלצות המתייחסות להגברת ההשתתפות בכוח העבודה. הסתמכתי על המסמך הזה של מכון מאקרו (כמו גם גם על הדוח שברוקדייל הכינו עבור התמת), אמנם כלכלנים שאני לא מחבב את הנטאי שלהם, אבל דווקא בגלל זה אי אפשר לחשוד בהם בחוסר אובייקטיביות בנושא.  הופתעתי לגלות שיש כמה המלצות של הOecd שהאוצר "שכח" בדרך לטפל בשוק העבודה ובהעמדת האדם העובד במרכז.

הנה מה שמצאתי:

א. אכיפה אפקטיבית של חוקי עבודה: כשמם כן הם – חוקי העבודה, מספר הפקחים בישראל נמוך מאוד ביחס לOecd , האכיפה לא ממש רלוונטית (ומתמקדת בהעסקת עובדים זרים) ומספר ההפרות גבוה. כשאחוז ניכר מעובדי המדינה לא מגיעים לשכר מינימום, מה הפלא שהרבה עסקים מרשים לעצמם את אותה "פריבליגיה", לא לשלם שכר מינימום? כשאחוז "מרשים" (כ 20% כמדומני) מעובדי המדינה מועסקים כעובדי קבלן וחברות "שירותים", ברור המסר: חקיקת העבודה שמקנה זכויות לעובדים מיותרת ובעייתית למעסיק. גם העיזים (שבינתיים יצאו בעקבות הסכם לפיד – עייני) על ביטול זכות השביתה בחלק מהמגזר הציבורי וביטול בין הדין לעבודה מסגירות לכל את עמדת האוצר בנושא.

ב. הפחתת העמלות של החברות לייבוא עובדים זרים. העמלות המטורפות שנגבות בביזנס הזה הן חלק מהסיבה לנהירה ולניצול של עובדים זרים בישראל. לחברות יש מוטיבציה "לייבא" עובדים זרים (לעיתים ממש בהבטחות שווא ושקרים) בגי ן העמלות ואינטרס שאותם עובדים "ינטשו" את המעסיק שלהם ויהפכו ללא חוקיים כמה שיותר מהר. למה? כי אז הם מקבלים עוד מכסת ייבוא ועוד הכנסה מהעמלות. המוטיבציה של המעסיק וסוחר העבדים מתחברות – שניהם רוצים עובד מנוצל כמה שיותר שמקבל כמה שפחות (ואולי בכלל לא), כך שהוא זול למעסיק הנצלן. כשהעובד בורח הוא מקבל חדש מסוחר העבדים. לא תתפלאו לשמוע שבשוק העבדים הזה, האוצר פחות נלהב לטפל. כאן מתחבר עוד סעיף שמתחבא בהמלצות הOecd – מתן מעמד קבע למהגרי עבודה שנשארים כאן מעבר לפרק זמן מסויים, גם כדי להעלים את סחר העבדים שתיארנו מקודם וגם משום ההשפעה שיש לקיומה של שכבה ענייה ונואשת בשוק העבודה. קיום שבפני עצמו מסייע להקצנה לימין של השכבות החלשות (שמתחרות בהם בשוק העבודה). ראו ערך הפגנות דרום ת"א עם מרזל נגד הפליטים ומהגרי העבודה האפריקאים. לטעמי לפחות בשוק העבדים הלא אנושי הזה, חובה לטפל.

ג. "הרחבת הפעולה האקטיבית בשוק העבודה": נכון, הסעיף הזה כולל גם את ויסקונסין, אבל הוא כולל גם תוכניות הכשרה מקצועיות בהיקף רחב, לא מעטות ודלות כמו היום. בעולם אחר אפשר היה גם לפרש אותו ברוח ספיר ז"ל. שהסתובב עם הפנקס והתערב בצורה אקטיבית בשוק העבודה – באמצעות ייצור מקומות עבודה

ד."השתתפות של המדינה בהפרשות לפנסיה של עובדים חלשים": לא נראה לי שדורש יותר פרשנות מזה.. זה באמת יעודד את היציאה לעבודה, הידיעה שזה יכול לסייע לך להבטיח פנסיה של כבוד. זה גם ידרוש מהממשלה להכניס יד לכיס ולהגדיל את ההוצאה האזרחית בתקציב.

ה. פיתוח תשתיות תחבורה בפריפריה ויישובים ערביים ופיתוח תשתיות מים, ביוב ותחבורה ביישובים הבדואים. למותר לציין שחוק ההסדרים מקפיא משמעותי חלק מתוכניות פיתוח תשתיות התחבורה שאמורות לשרת את המטרה הזו, כמו גם האופן שבו המדינה מקימה את תאגידי המים החדשים (שמאגדים כמה תאגידי מים אחרים) לא משרת השקעה נרחבת במים וביוב ברשויות הפריפריאליות והעניות, בפרט הבדואיות. ידוע לכל גם שמאז האפיזודה של ממשלת רבין השנייה מצויים היישובים הערביים בישראל בתת תקצוב משמעותי בהשקעה בתשתיות. אגב, ההכנסה של הסעיף הזה להמלצות הOecd דורשת הסבר, מה הקשר בין זה לבין הגדלת ההשתתפות בכוח העבודה. התשובה שלי לפחות (גילוי נאות: אין לי מושג מה הייתה כוונת הOecd) היא שפיתוח של תשתיות מודרניות מאפשר גם להקים תעשייה ומסחר מתקדמים יותר ביישובים הערביים וגם מאפשר לעובדים ערבים לעבוד במקומות רחוקים יותר, בקלות יותר ובכך להקל את החסם ליציאה לעבודה.

ויש כמובן עוד ועוד, סעיפים מהסוג שלעולם לא יתייחסו אליהם במשרד האוצר, לפחות כל עוד האידיאולוגיה השלטת היא הניאו ליברליזם.

האדם העובד במרכז? הצחקתם את האוצר, אבל הבדיחה, הבדיחה עלינו.

בפוסט הבא, המשך ניתוח חוק ההסדרים

וגם דיסקליימר:

הניתוח מבוסס על טיוטת הצעת המחליטים/חוק הסדרים שהתפרסמה. סביר שעד למעבר החוק בכנסת עוד יהיו שינויים, חלק מהותיים וחלקם שוליים.

4 מחשבות על “מעמידים את האדם העובד במרכז

  1. פינגבק: עשור של חינוך – חלק א | דגל אדום

  2. נדב פרץ-וייסוידובסקי

    הערה שולית לגבי תוכנית ויסקונסין: אל תיתן שום קרדיט לאלי ישי. משרד התמ"ת דחף את ויסקונסין ב-2010 כמו משוגע. התכנית בוטלה בתרגיל פרלמנטרי מבריק של ח"כ חיים כץ, בחיפוי אווירי של דב חנין, עפו אגברייה, אורלי לוי (ויכול להיות שעוד כמה ששכחתי)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s