המרקר ומלחמתו בעבודה המאורגנת

פוסט קצת זועם על גלגולו החשוך של ספין והכרות עם קו המערכת של המרקר בניסיון שלו לרסק את הסיכוי לצדק חברתי.

workers on strike

נראה שדה מרקר (מעכשיו "המרקר") הפך (בפרק זמן קצר יחסית) להיות אחד העיתונים המשפיעים בישראל. בניגוד לגלובס, הוא נקרא ע"י קהל רחב יותר מבמעגלי עולם העוסקים. בוודאי שגיא רולניק, העורך והמייסד שלו, נתפש כקול אובייקטיבי של מעמד הביניים, מעמד שהוא מתחזק ומשמר.

מזה כשנתיים קו המערכת של המרקר יוצא כנגד ועדי העובדים, בפרט מה שמכונים "הועדים הגדולים" שבהסתדרות. אנסה לפרק בפוסט הזה בניתוח ביקורתי את המרכיבים, המאפיינים, השיטות והמטרות של קו המערכת של המרקר בנוגע לועדי העובדים, כמו גם להוכיח את קיומו. כמו כן אנסה לבחון מדוע הספין הזה "מוצלח" ועובד ואיך הפך למוסכמה שמנופפים בה גלאון משמאל ובנט ולפיד מימין.

א. טקסונומיה: למי מתכוונים במרקר במושג ה"הועדים הגדולים"? לועדים האחרונים של עובדי צווארון כחול שמתפרנסים בכבוד במעמד הביניים. ועדי העובדים של המורות, העו"ס, עובדי העיריות, האחיות וכו' כבר לא שם ועל כן בד"כ לא יופיעו תחת הכותרת הזו, ולפעמים אפילו מעיזים לתמוך במאבקים שלהם, שאין חשש שישנו את מאזן הכוחות. עובדי הועדים הגדולים המושמצים הם מעמד ביניים כחול צווארון, מהסוג שפעם היה פה יותר ממנו, זן הולך ונעלם.

ב.ספינולוגיה: הועדים לא מוזכרים במרקר לבד, בד"כ הם מוזכרים תחת הכינוי "הטייקונים והועדים הגדולים", כדאי להזכיר: טייקון מוגדר (ע"פ ויקיפדיה למשל) כך: "איל הון, אדם בעל הון רב ועוצמה כלכלית רבה, בדרך כלל בעל דומיננטיות רבה בענף כלכלי מסוים". האם עובדי חברת החשמל הם טייקונים? הדומים הם לקרנגי, מלון, רוקפלר שעבורם נטבע המושג? לנוחי דנקנר, לתשובה? מהשכל הישר ברור שלא, אז למה החיבור?

ג. שחיתות: אני לא חושב שהועדים הגדולים מושלמים, ממש לא. יש דברים שנעשים בנמל אשדוד למשל, שקשה לי מאוד להסכים איתם, אבל מה שקשה לי הוא בנורמות המתהוות, ובטח שלא בשכר הגבוה. שכר כזה הוא לא "שחיתות" כפי שמכריזים פקידי האוצר אצל הכתבים מטעם במרקר.

שחיתות למשל יכולה להיות מעבר ממשרה בכירה במשרד האוצר ישירות למשרד מנכ"ל בקבוצת האחים עופר (ד"ש לניר גלעד) ובשקשוקות הון שלטון. אבל הציבור (בטיפוח העיתונות) תופש את ועד חברת החשמל כמושחת. כוחני? בוודאי, בעייתי? ייתכן. אבל מושחת?… פרשיית השחיתות הגדולה של השנים האחרונות בחברת החשמל היא דווקא של הדירקטור הבכיר בחברה, השופט לשעבר דן כהן שנמלט בינתיים לפרו, לא של העובדים. גם פאדיחת הניהול הגדולה של השנים האחרונות, זו שמכונה "השגיאה התזרימית" היא של סמנכ"ל הכספים.

ד. ערך: טיעון נפוץ במרקר הוא ההפרדה בין כאלו "שיוצרים ערך" (קרא: דב מורן ומייסדי חברות) ל"שודדי ערך", הועדים משוייכים אוטומטית לשודדי הערך, וכהוכחה לכך ינופפו בפנינו בתלוש השכר של עובד חברת חשמל. אבל איזה חוק קובע שעובד חברת חשמל אמור לקבל פחות מעובד הייטק? או שהערך שהוא מייצר נמוך יותר? אני מניח שלפחות רוב מכריע מקוראי יסתדרו מצויין כמה ימים (או כל חייהם) בלי סרגל כלים של קונדואיט בדפדפן, ושכמעט אף אחד מהם לא יסתדר בלי חשמל במשך שעה (גם בלי לדבר על תורת ההיצע והביקוש של אדם סמית בקביעת המחיר). אז למה ברור לכולם שלהייטקיסט עם ותק מגיעה משכורת של למעלה מ-20 אש"ח בעוד שמתרעמים על עובד חברת חשמל ותיק עם משכורת כזו?

ה. גזל: אבל בוודאי שיש הבדל, ימחה הקורא. ההייטקיסט מייצר ערך חדש ואילו עובד חברת החשמל מתפרנס על חשבוננו, מהמיסים שלנו, מהתשלומים שלנו, אליטות סוחטות קוראים לזה במרקר ומרמזים לקונוטציה עבריינית. כאמור בסעיף הקודם יש שאלה מי בדיוק מייצר איזה ערך, אבל בנוסף: האם אנחנו רוצים שכספי המיסים שלנו יממנו רק עובדים מוחלשים במשכורות שמגרדות את שכר המינימום מלמטה? שאלה שיש בה גם מרכיב אגואיסטי לקורא: כי אם זה מה שנאחל לעובדי המדינה מהר מאוד נגלה שגם משכורות המגזר הפרטי מיישרות קו.

חשוב מזה, כספי המיסים והתשלומים שלכם מושקעים גם במשכורת של ההייטקיסט. ההוא שרכש ידע מקצועי במערכות המחשבים הצבאיות (8200 מוזכרת תדיר בעיתונות כחממת אומת הסטרטאפ) זה לא מכספי המיסים שלכם? הכסף של מענקי מדען ראשי ושל השקעות-סיד מקרנות הון סיכון חצי ממשלתיות הוא לא כסף שמקורו, אתם יודעים.. בתשלומי מס ההכנסה?

ו. כלכלה: (סיבוב קצר להסביר עוד משהו על כלכלה וחלוקת הכנסות) כל עובד שמקבל פחות, או מפוטר ב"התייעלות", או סתם נדפק, כל עובד כזה לא רק מקבל פחות בעצמו, אלא גם אנחנו מקבלים פחות. איך? כי כוח הקנייה שלו נעלם מהמשק הישראלי, העובד העני קונה פחות, אם בכלל. ההכנסות ממנו לא יכולות להניע את הכלכלה הישראלית. אבל האם זה לא מתאזן עם הטייקון שמרוויח יותר? מסתבר שלא. ההוצאה השולית הנוספת של עשיר מול עלייה ברמת ההכנסה שלו היא קטנה מאוד. גם אם עידן עופר יקבל עוד מיליון ש"ח בחודש, הוא לא יוציא את מרביתם. אני? אתם? כמעט כל תוספת לשכר/להכנסה הולכת לצריכה (או לצריכה נדחית בפנסיה) תוספת שקל לעובד שמקבל שכר ממוצע משמעותית למשק הישראלי משמעותית הרבה יותר למשק מעוד 100,000 לתשובה. בגלל זה חלוקת הכנסות שיוויונית יותר (שתוריד את מדד ג'יני למטה) היא טובה יותר לכלכלה, אבל זה עניין לפוסט אחר.

זהו, חזרה לפוסט:

"שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך לאמת"

ז.שקרים (או סיקור תקשורתי מאוזן וביקורתי): חיפוש מהיר בגוגל מעלה לחיבור "טייקונים"-"ועדים" 13,000 תוצאות. שלוש הראשונות; לא במפתיע, הן מהמרקר. 10% מהתוצאות בכלל הן משם, בלי שבדקנו כמה מהתוצאות הן מקבוצת הארץ בכלל וכמה מתוכן שהועתק משם. בגלובס כמעט ולא נתקלתי בצירוף הזה, בטח לא לפני השנה וחצי האחרונות. רולניק הוא כנראה הפופוליזטור הגדול של ההמשגה הזו, המסוכנת כל כך לטעמי (ואסביר בהמשך), שחיברה את העוינות הותיקה להסתדרות דווקא לחוגי הצדק חברתי, המחאה ולפעילים חברתיים בכלל.

האם זה גוון חדש? במה זה שונה משטרסלריזם? שטרסלר לא התבייש אף פעם בתמיכתו בקפיטליזם נטו, מהסוג  התאצ'ריסטי/רייגני ומכאן נגזרת ישירות שנאת האיגודים המקצועיים. בעוד שקו המערכת של המרקר שולל, לכאורה, קפיטליזם לא מרוסן ומשלב יציאה נגד הטייקונים עם הועדים. מוטציה, אולי קשורה למוטציית "הדרך השלישית" אולי חדשה ומקורית, מוטציה משלנו.

ח. דבק: איפה הספין תפש? נדמה לי שהרגע המכונן הוא המפגן ההוא בקיץ 2011 ברוטשילד. שבו מנשה נוי, רני בלייר ואחרים קראו לעופר עייני, יו"ר ההסתדרות: "זו לא המחאה שלך". לא הצלחתי למדוד את כמות האזכורים לפני, אבל בלי ספק הזינוק היה אח"כ. לא במפתיע חלק משמעותי מהחבורה הזו מסתובב היום סביב אלדד יניב ו"ארץ חדשה", מייצג נאמן של רולניק  בחיים הפוליטיים. סרטוני "השיטה" מחברים בין ביבי, נוני, נוחי ועייני כאילו היו מקשה אחת. סמי פרץ, מירב ארלוזורוב, רותם שטרקמן ורולניק עושים זאת בעיתון שלהם. כותרות אופייניות: "המחוברים נגד הבלתי מחוברים", "אליטות סוחטות: ועדים, בנקאים וטייקונים".

ט. אתיקה עיתונאית (או – קמפיין השקר): חיפוש בגוגל מעלה לעופר עייני  7,970 תוצאות מהמרקר, לשלדון אדלסון לעומת זאת 1,890 תוצאות בלבד באותו עיתון. אדלסון כידוע הוא בעל הבית של "ישראל היום", אולי העיתון המשפיע במדינה והפטרון של ביבי (וניוט גינגריץ ואח"כ רומני בזמנו),הוא גם אחד האנשים העשירים והמשפיעים בעולם.

גם תוצאות החיפוש מפוזרות על הרבה יותר זמן (העמוד ה10 בגוגל מגיע אצל עייני לשנת 2011 ואילו אצל אדלסון ל2008) מה שגם מעיד על סיקור דליל בהרבה. האמנם אלו יחסי הכוח האמיתיים בין הטייקון אדלסון ליו"ר ההסתדרות עייני וזוהי פרופורציית הסיקור המתאימה?

מישהו קונספירטיבי ממני יכול לחשוד גם שתת הסיקור שלו קשור לחטיבה הרווחית היחידה בקבוצת הארץ/המרקר היום, זו שמדפיסה את "ישראל היום" עבור אדלסון?. מתברר שהמרקר, (אולי לא ביודעין אצל חלק מהכותבים), ממשיך את הקו של רומני/אדלסון בארה"ב: נגד האיגודים, נגד העובדים ובעד (גם אם אומרים אחרת) ה1%.

אולי גם הסיפור פשוט יותר, תת הסיקור של עשירי העל, אדוני הממון של הכלכלה הישראלית והעולמית מול קמפיין "אנטי עייני" של המרקר הוא אולי לא קונסיפרציה אפלה, אולי זה רק מדגים את הנקודה העיוורת שיש למי שמתכנים עיתונאים כלכליים בישראל ואת ההטייה המובנית שלהם, כמו של המעסיקים שאותם הם מסקרים, נגד האיגודים המקצועיים.

י. גזענות: למה הספין הזה תופש ככה? אני כותב בחשש את המילה "גזענות", אבל יודע שגם היא מרימה את ראשה המכוער כאן.  מי שהיה בכנסים של ההסתדרות בעשור האחרון יודע, הקהל ברובו לא מורכב  מאשכנזים מכפר סבא. גם ראשי ההסתדרות בעשור הזה: עמיר פרץ ועופר עייני לא היו אשכנזים. מאחורי הקלעים של מפגן ההסתה נגד הועדים הגדולים יש גם גזענות, סמויה ומוכחשת. הם.. לא אמורים לקבל כמונו.. הם, עובדי צווארון כחול ספרדים, רוסים, לא אמורים לקבל משכורת קרובות לאלו של הייטקיסט מרעננה, של עובדי רחוב הברזל. קל מסתבר למכור לנו ספין נגד העובדים, שהוא מתחבר טוב עם מימדי גזענות שעוד קיימים כאן.

סיקור תקשורתי מאוזן: רק הכותרת המשווה את עובדי חברת חשמל לג'יהאד הופיעה בעמוד הראשי, כותרת המשנה המסבירה רק בכתבה.

סיקור תקשורתי מאוזן: רק הכותרת המשווה את עובדי חברת חשמל לג'יהאד הופיעה בעמוד הראשי.

י"א למה בעצם: קיץ 2011 הרעיד את אמות הסיפים של הציבוריות הישראלית. הפגנות בסדר גודל חסר תקדים כאן הרעידו את המדינה. דרשנו, ואנחנו דורשים עדיין, צדק חברתי. את רעידת האדמה הזו הרגישו גם שועי הארץ ועשיריה, אלו שכבר 30 שנה מתעשרים ממהפכת ההפרטה. אלו ועוזריהם: פקידי מדינה בכירים שעוברים צד (אחרי "צינון"), לא מעט עו"ד, רו"ח, מעריכי שווי ששותפים בחגיגה כמו גם הכונסים, המפרקים וחברי דירקטוריונים צייתנים ופוטוגניים. הבהילו אותם הכלים החדשים של המחאה ועוד יותר הציבור שהוביל אותה, מעמד הביניים החדש, הלבן,  אנשי ההצווארון הלבן.

אינני חושב שיש תסריט מסוכן יותר למהפכת ההפרטה מחבירה של מעמד הביניים הזה למעמד הביניים הפועלי ההיסטורי. חבירה שתכלול את מורשת הקרב של תנועת הפועלים ב- 170 השנים האחרונות כמו גם את הישגיה הגדולים של העבודה המאורגנת. חבירה שתוסיף לארסנל הכלים של העבודה המאורגנת את יכולות היח"צ, ההפגנה, וגיוס ההמונים של המחאה החדשה, ולמחאה את אגרוף השביתה (שחסרונו הורגש כל כך במה שהיתה אמורה להיות "שביתה כללית" במחאה) ושאר טקטיקות המאבק של עבודה מאורגנת. לחבירה כזו יש תקדים: בארה"ב, בספרד, בצרפת היא כבר מתרחשת. הסיכון הגבוה למהפכת ההפרטה הוא שהוליד את מתקפת הנגד בדמות קו המערכת של המרקר. קו מערכת שמתחזה לזה שמשרת את מעמד הביניים ובעצם משרת את האלפיון.

י"ב שמאלנים חדשים, שמאלנים ישנים, סוג של של סיכום:

ב- 68, השמאל האמריקאי החדש כבש את הפקולטות לספרות, וניקסון נכנס לבית הלבן. נכנס ובנה מחדש את  הימין הרפובליקאי כמפלגת השלטון הטבעית של ארה"ב. השמאל האמריקאי החדש, שרורטי כינה "שמאל תרבותי", מאס באיגודים המקצועיים, שלא היו שותפים להתנגדות למלחמת וייטנאם ולמצעדי זכויות האדם. המיאוס והנתק הזה החלישו את השמאל ואפשרו את המהפכה השמרנית של הימין האמריקאי. בלשונו של רורטי:

"ההבדל בין שרידי השמאל הזה (א.נ רפורמיסטי) לשמאל האקדמי הוא ההבדל בין אנשים הקוראים ספרים כמו ב'איזה צד אתה?' של תומס ג'וגגן – תיאור מבריק של חיסול האיגודים המקצועיים – לבין אנשים הקוראים את 'פוסט מודרניזם, או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר' של פרדריק ג'יימסון. האחרון גם הוא ספר מבריק, אבל הוא מציג ניתוח ברמת הפשטה גבוהה מכדי שתעודד יוזמה פוליטית ספציפית כלשהיא. מי שקורא את ג'וגגן יש לו דעות על כמה מהדברים שצריך לעשות. מי שקורא את ג'יימסון יש לו דעות על כל דבר מלבד מה שצריך לעשות".

במידות רבות זה מזכיר את תהליך ההתרחקות של השמאל בישראל מההסתדרות, עם התדמית המיושנת והמנוונת (וסחית).

אם אנחנו רוצים שמאל אמיתי בישראל, אנחנו חייבים לחזור למושגי המאבק המעמדי והפועלי ולא רק למושגים אלא גם להסתדרות, זו שמייצגת את מעמד הביניים של הצווארון הכחול ולעשות את הועדים גדולים באמת, לא כמילת גנאי.

קריאה נוספת:

רועי צ'יקי ארד כותב על השיטה – איך מחסלים ועדי עובדים.

17 מחשבות על “המרקר ומלחמתו בעבודה המאורגנת

  1. פינגבק: ההסתה נגד העבודה המאורגנת נמשכת | דגל אדום

  2. פינגבק: סיבוב נוסף במאבקי הנמלים | דגל אדום

  3. פינגבק: שנאת העובדים של גיא רולניק עולה מדרגה | דגל אדום

  4. ארני

    בנוגע לערך ולגזל – האם אני יכול ללכת וללמוד ולהתקבל לעבודה בחברת חשמל או בנמל, לצבור ותק ולקבל את התנאים הנהדרים הללו שמגיעים לצווארון כחול שמייצר ערך? האם יקבלו אותי בהסכם דור א', דור ג', כעובד קבלן, כעובד זמני? האם אהיה עובד שווה בין שווים שם? מצד שני, האם אני יכול ללכת וללמוד (מאחר ואני, כמו רוב עובדי ההי-טק, לא יוצא 8200) ולצבור ותק ולייצר ערך אחר (ולמה לא לדבר על היצע וביקוש, בעצם?) בהיי טק ולהנות מהתנאים הנהדרים שמקבלים שם?
    ועוד הערה – עובדי ההיטק הם צווארון לבן? אולי כדאי לעדכן את ההגדרה הזו. עשה סיבוב בחברות הגדולות, תראה את התנאים ושעות העבודה. אולי השכר אינו גבוה ביחס למס' השעות?
    ד"א, אני לא עובד היטק.

    1. alonnisser מאת

      סוגיית עובדי דור ב' וג' היא אכן סוגיה רגישה, הועדים דווקא נלחמים בזה היום כי הם הבינו שההסכמה שלהם בזמנו לזה היתה גול עצמי אדיר.מי שמוביל את זה זה האוצר. אבל כן, אני מכיר אנשים שמתקבלים לחברת חשמל כעובדים שווים בין שווים. ובד"כ הקהל שהולך לעבוד בחברת חשמל הוא לא הקהל של ההייטק (יש פה ושם חפיפה, אבל לא הרבה). צווארון לבן לא בשעות העבודה (ומאוד מסכים איתך שיש שם ניצול מאסיבי של העובדים בשעות וכו') אלא בתנאיה. עכשיו פרסמו ש1000 עובדי חברת חשמלנמצאים בחוץ עכשיו ומטפלים בתקלות בתוך המבול והשטפון.

  5. ido

    1. הרעיון של כתיבת מאמר ביקורתי על המרקר והאג'נדה של רולניק הוא טוב במובן שביקורת מנומקת בצורה לוגית, מכל כיוון שהוא, היא תמיד דבר חיובי. אבל טוב רק מהבחינה הזאת. כי לדעתי לא שמת לב שרולניק לא נגד ועדי עובדים בכלל, אלא נגד הועדים הגדולים והמושחתים. והנה ציטוט: "כאשר נותנים כוח לעובדים אפשר להגיע לרמות רווחה ושוויון גבוהות יותר. אלא שבישראל מודל התארגנות העובדים מעוות, משרת רק חלק קטן מהעובדים במשק ומעמיס את עלויותיו הנסתרות על שאר העובדים דרך פגיעה בתחרותיות, בעיקרון ההזדמנויות השוות וביעילות." (http://www.themarker.com/markerweek/1.1900366).
    2. מה הסיבה לצורך בועד עובדים? לדעתי, עצם העובדה שצריך להקים ועד עובדים מראה על פגם בשיטה, על מחלה כרונית, שהיא תולדה של השיטה, ופלסטר, שבא לרסן התפרצות בלתי מבוקרת של הזיהום.
    המחלה: בני אדם- כאשר אדם נהיה בעל כוח (מנהל), ויש תחתיו עובדים, ואין עליו פיקוח- יש לו נטייה (פוטנציאל) לנצל את העובדים באופן שעלול להיות לא מוסרי ו/או נצלני בצורה מוגזמת.
    הפלסטר- ועדי עובדים שירסנו את הניצול על ידי כוח מגובה משפטית (הזכות להתארגן, לשבות וכו'…). במקרים מסוימים הועד נהיה גדול מאוד ויציבות המשק נהיית תלויה בועד שלא עושה בעיות. ראש הועד ומקורביו מקבלים לידם כוח גדול (יש תחתם הרבה עובדים), וכוח רב עלול לגרום ל….
    מסקנה: השיטה דפוקה כי היא מייצרת פוטנציאל הרסני משני הצדדים.
    מסקנה 2 (שאין מה לעשות אתה כמובן): בני אדם דפוקים.
    3. העובדים מרגישים שמגיע להם יותר כסף ו/או יותר תנאים. בחלק מהמקרים הם צודקים, בחלק מהמקרים הם סתם מקנאים באחרים. אבל קנאה והשוואה לאחרים היא תכונה אנושית לגיטימית, כך שזאת סיבה טובה למדי. אז כשיש ועדים שמקבלים המון וועדים שמקבלים קצת זה יוצר בעיה בלתי פתירה, במיוחד אם שניהם שייכים לאותו גוף (ההסתדרות, הממשלה…). אני אישית לא מצדיק משכורת 40,000 לאף אחד, גם לא להייטקיסט.
    4. הטיעון שלך, שמקור השחיתות הוא לא מהוועדים אלא מהמנהלים של החברות, עלול להיות נכון, אך הוא נכשל לוגית בתור נימוק לטיעון שלך למאמר. זה נכון שהמנהלי חברות רבות הם מושחתים (בעיה שבהחלט יש לטפל בה בראש סדר העדיפויות), וגם אם אין שחיתות בכלל בועדי העובדים בארץ (אני בספק), עדיין קיימת בעיה מהותית עם הועדים בארץ ויש לטפל בה (ציטוט שלך: "כוחני? בוודאי, בעייתי? ייתכן"), פשוט לא בראש סדר העדיפויות.

    1. alonnisser מאת

      א. אני חושש שאתה מספספס את התפקיד ההיסטורי של וועדי העובדים בבלימת הז'אנר הרדיקלי של קפיטליזם, לא "פלסטר" וכאלו. ההיסטוריה של המחצית השנייה של המאה ה19 עד מלחמת העולם השנייה (במאה ה20) היתה אסון המוני שהוביל בין השאר לדיקטטורות אפלות , שרק עליית העבודה המאורגנת והסוציאל דמוקרטיה בלמה, ההחלשות שלהם (ההחלשה נכון יותר להגיד) בסוף שנות ה70 ובעיקר בשנות ה90 אפשרה את קפיטליזם הבועה ההרסני של הניינטיז וצפונה. המתאם כאן הוא לא מקרי. לא רק עניין של יחסי כוח..
      ב. ההשוואה לשחיתות המנהלים לא מנסה להוכיח שהועדים כן או לא מושחתים, אלא את הסיקור הבעייתי של המרקר, אם אני קורא המרקר ממוצע, אני בטוח שהשחיתות מובלת ע"י הועדים.. ולא כך במציאות.

  6. Zohar Alon (@zoharalon)

    פוסט שלם בלי איזכור אחד ל…שס… – פליטת קולמוס אמרתי, ואז חיפשתי ולא מצאתי אזכור אחד של המילה… התנחלות… אתה ישבת ברוטשילד ולא הבנת שהמיסים שאתה מדבר עליהם הולכים בנוסף לועדים הגדולים גם לחרדים וגם להתנחלויות.

    גם המרקר לא חף מטעויות אבל החזית מול עופר עיני מוצדקת גם מוצדקת. למה? כי זה הכסף שלנו.

    חבל שהספינולוגים של ביבי שלחו גם אותך וגם את המרקר להלחם באילי ההון המקרטעים – יותר סקסי מאשר השחיתות בשילטון המקומי, במועצות הדתיות במפעלי המזל בחסות המדינה ושאר רעות חולות שחולבות לנו את הנשמה ומעבירות מיליארדים של שקלים (לעיתים גם שחורים) למקורבי מרכז ה_____ (חמש אותיות נגמר בז' סליחה בד')

    נפגש במצדה,

    זהר

  7. עמוס

    קרן, כשאין סיפור במרקר כותבים שצריך לקצץ בתקציב הביטחון ולפרק את הקביעות במגזר הציבורי ומשמיצים את "הוועדים החזקים". כשיש סיפור כותבים את אותו הדבר. מצחיק להגיד שזה עיתון בלי אג'נדה. בבחירות האחרונות בהסתדרות זה הגיע לסף גיחוך עם פרשית החולצות והכובעים של עופר עיני.

  8. קרן

    צר לי, אבל בתור עורכת במרקר אני יכולה לומר שהנתונים מסתדרים לך בצורה שאתה בוחר לסדר אותם. מה הקשר בין כמות האיזכורים של עיני לזו של אדלסון? כשיש סיפור, כותבים עליו. כשאין – אין מה לכתוב. אשכנזים – מזרחיים? באמת? לא נשמע לך מגוחך בעודך כותב זאת?
    אין קווים מנחים. כשצריך לסקר, מסקרים. כשלא – לא. חפש את הכסף מתחת למזרן, אם השארת אותו שם. בטוח תמצא.

    1. alonnisser מאת

      צר לי קרן, את ואני יודעים שהמרקר גם יודע לייצר סיפור וקו, רולניק מתגאה בזה מעת לעת על איך הם היחידים ששמו על המפה את האג'נדה ככה וככה. זה לא רק בכנסים ומאמרי מערכת, אלא גם במה מסקרים ואיך מסקרים.

      השוואת כמות האזכורים היא דוגמא לעיסוק הלא פרופרציונאלי של המרקר בנושא, בלי קשר למה באמת הולך בכלכלה הישראלית, למי גדול ומי קטן, מה משפיע וכו'. המרקר הוא העיתון המרכזי שאני קורא ואני יודע לזהות מתי נוצר קו כזה ומתי המטחנה מתחיל לדפוק פעם אחרי פעם עם אג'נדה מסויימת. עיין ערך "המחוברים" בכמה חודשים האחרונים.
      המרקר יכול היה לעשות למשל סיפור מענייני סל הבריאות נוסח הפרויקט המרשים של אמסטרדמסקי בכלכליסט וכמעט לא קראתי על זה כלום. המרקר (או המערכת שלו ליתר דיוק) בוחר במה להתמקד ואולי זו זכותו, אבל אל תתממי בבקשה על זה.

      ולא הבנתי את ההתחכמות עם הכסף מתחת למזרן – נראה לי מיותר

      1. קרן

        אגב, טרחת לבדוק באילו הקשרים עיני מוזכר? כי אם טרחת, היית מגלה המון כתבות שעוסקות בפועלו למען ועדי עובדים וההסתדרות, בלי ביקורת על דרך הפעילות. אתה חבר בדרור ישראל, דרור ישראל הוא זרוע של העבודה. העבודה היא זרוע של ההסתדרות, או להפך, (נורא מבלבל). בוא נשים דברים על דיוקם. וכפי שכתב בטוויטר הר נבו לפניי, הביקורת היא על עיני, לא על העבודה המאורגנת. ודבר נוסף, כשמגיב משאיר לך מייל בתגובה פה, המייל, שכתבו כי חסוי, אמור להישאר חסוי. ללכת לטוויטר, למנשן אותי ולנסות ליצור שם דיון, זה בדיוק ההפך מאתיקה. זה חצוף ומרגיז. קח שיעורים בהתנהגות ברשת, בעיקר בתור בלוגר שמתיימר לכתוב ברצינות.

      2. alonnisser מאת

        תגובה לביקורת העניינית:
        אני קורא יומי של המרקר כבר כמה שנים, אז כן אני יודע באיזה הקשרים עיני, והועדים בכלל מוזכרים, בד"כ ממש לא "בפועלם החיובי" שנדמה שלא קיים במרקר. אין דרך אלגוריתמית פשוטה לוודא את הטענה שלי (כלומר להוריד את כל הקישורים ולבדוק האם הסיקור בהם חיובי או שלילי באמצעות מחשב) או שלך על הסיקור החיובי, אבל בדיקה מדגמית של הקישורים בחיפוש תאמה במובהק את התיזה שלי, תיזה שמבוססת בעיקר על האבחנה שלי כקורא יומי של המרקר.
        הרבה מהביקורת היא על הועדים בכלל ולא על עופר עייני ועל כן ההכללה, וכן, עופר עייני הוא הנציג הנבחר של מאוגדי ההסתדרות (להבדיל משרון לוזון או וטורי בכוח לעובדים לדוגמא, או מהאנשים שעומדים בראש ההסתדרות העובדים הלאומית), גם מול מועמד חזק, ידוע ומקושר כמו איתן כבל (שזכה לסיקור מתלקק) ועל כן הקו המתמיד של הביקורת עליו, הוא התקפה מתמידה על ועדי העובדים.

        שאר התגובה שלך היא בתחום הטרולינג האישי, אז אגיב פעם אחת ולא מתכוון להגרר לויכוח:
        א. הובהר בבלוג שאני לא דובר בשם או ע"י דרור ישראל או ארגונים אחרים, חוץ מזה הטענה שדרור ישראל שייכת לעבודה היא לא רק שגויה עובדתית אלא גם מופרכת ממגוון טעמים. העבודה שייכת להסתדרות? ההסתדרות לעבודה? נו באמת.. העדנה של השנים האחרונות של מעמד עייני במפלגה מטעה משהו בעניין הזה. רוב העשרים שנה האחרונות מי שקידם את הרס ההסתדרות (לצערי הרב) היית מפלגת העבודה וההסתדרות גוייסה לתמיכה במגוון מפלגות מטעמים אידיאולוגיים (עם אחד) או אופורטוניסטים (קדימה). עצם הטענה הזו על זה שזו שייכת לזו או ההפך מעיד על כמה את קונה את התעמולה האידיאולוגית של העיתון שאת עובדת בו.

        ב. לעניין הטענה השנייה שלך, לדעתי האימיילים גלויים לכל הקוראים, אבל אבדוק ואם לא כך אני מתנצל. לעטמי יש משהו מוזר בניסיון להפריד מרחבים וירטואליים, אני ממש לא נוהג כך אבל מכבד את בקשתך לעשות זאת וכך עשיתי אחרי שביקשת ולמרות השימוש שלך באלימות מילולית וגסה בטוויטר.

    2. alonnisser מאת

      ולא האשמתי את המרקר בגזענות, ניתחתי למה הספין של רולניק תופש ככה, כי החברה עדיין גזענית, העיתון שלכם דווקא כותב על זה לא מעט.. תקראי את אווה אילוז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s